אז כפי שאולי כבר ראיתם בשבוע שעבר, צוות הפוטבול המצומצם שלנו החליט שהדרך הכי טובה וקלה לכתוב קצת על פוטבול בזמן שאין פוטבול כלל היא.. לדרג. אז התחלנו סדרה של דירוגי טופ 10 – כל שבוע עמדה אחרת.
עידו רבינוביץ' ואנוכי נדרג מדי שבוע את עשרת השחקנים הטובים שלנו מכל עמדה. כל אחד ידרג 15 שחקנים, ולאחר מכן נאחד את הדירוגים שלנו ונקבל טופ 10 משותף. כמובן שעידו ואני לא נסכים על הרבה שחקנים, ואפילו נראה מדי פעם אי הסכמות קיצוניות מאוד. למזלי, אני יכול להגן על ההחלטות שלי כאן. לעידו יש את התגובות בשביל זה. אז בלי להוסיף עוד מילה, נתחיל עם שחקני קו ההתקפה הטובים ביותר ב-NFL.
שחקנים בולטים שלא נכנסו:
ג'ייסון פיטרס (אני דירגתי 11, עידו דירג 10)
טיילור לוואן (אני דירגתי 10, עידו דירג 13)
הישארו מעודכנים
אנדרו נורוול (אני לא דירגתי, עידו דירג 11)
קלצ'י אוסמילי (אני לא דירגתי, עידו דירג 12)
ברנדון ברוקס (שנינו דירגנו 14)
ברנדון שרף (אני דירגתי 13, עידו לא דירג)
ברנדון לינדר (אני דירגתי 15, עידו לא דירג)
מספר 10 – אנדרו וויטוורת', לוס אנג'לס ראמס
הדירוג של עידו: 7
הדירוג שלי: 12
קו ההתקפה של הראמס בכמה שנים של ג'ף פישר היה הדבר הכי קרוב למסננת שאי פעם תראו על מגרש פוטבול, וכן, זה כולל אפילו את הקו של יריבת הבית סיאטל. שון מקוויי הבין מהר מאוד שעכשיו כשיש לקבוצה שלו את האיש שלה מאחורי הסנטר, היא צריכה גם להגן עליו. במקום בחירת הדראפט הגרועה ביותר ב-2013 (מה שאומר הרבה), גרג רובינסון, הגיע אחד התאקלים השמאליים הטובים בליגה. ביחד עם סנטר ותיק וסולידי בדמות ג'ון סאליבן, הראמס הפכו לחלוטין את קו ההתקפה שלהם, והתרומה העיקרית של וויטוורת' מעבר ליכולות הפוטבול שלו, שסתמו את הצד העיוור של גוף לחלוטין, הייתה היותו דמות מנהיג בקרב שחקני הקו, מנהיג שהפך את שאר חבריו לצוות האבטחה של האיש מספר 1 בארגון לטובים יותר. בגיל 33 עדיין מדובר בשחקן עילית בקו ההתקפה, ונראה שגוף יכול להמשיך לבנות עליו לעוד עונה או שתיים.
מספר 9 – אלכס מאק, אטלנטה פאלקונס
הדירוג של עידו: 15
הדירוג שלי: 3
אלכס מאק הוא דוגמה מושלמת למה ששחקן אחד יכול לעשות לקו התקפה שלם. חבריו לקו מעידים על האנרגיה שהוא נותן לכולם ועל המנהיגות. המאמץ שהוא משקיע מסנאפ ועד שריקה בכל מהלך ומהלך, מאפשר לו לשלב את הטכניקה, החוכמה והזריזות כדי להיות חוסם הריצה הטוב ביותר בליגה, במיוחד ברמת הליינבאקרים שם הוא מצטיין ושם ריצות טובות הופכות לריצות גדולות. מאק היה שחקן המפתח במשחק הריצה המחודש שהפך את אטלנטה לכל כך מסוכנת בהתקפה. שוב, המנהיגות שלו היא תכונה שקשה להעריך, תכונה שבזכותה הוא הצליח להפוך קו התקפה בינוני מינוס לקו מצויין שמקל על מאט ראיין בעזרה שלו למשחק הריצה, אם לא תמיד בהגנה עליו במהלכי המסירה.
מספר 8 – טרנט וויליאמס, וושינגטון רדסקינס
הדירוג של עידו: 8
הדירוג שלי: 9
קו ההתקפה של וושינגטון הוא אחד מהמוכשרים בליגה, אך הוא לא חסין לפציעות. זה תקף גם השחקן מספר 1 של הקבוצה כולה, טרנט וויליאמס, ששוב החמיץ חלק נרחב מהעונה ואף שיחק חלק לא מבוטל ממנה עם פציעה. למרות זאת, וויליאמס נשאר השחקן שכולנו מכירים – טכניקה עילאית, אקספלוסיבי, גדול ואתלט. אבל הכי חשוב: וויליאמס מחפש תמיד, אבל תמיד להיות דומיננטי. הוא מחפש להכות ביריבו ולהוציא ממנו, בכל הכוח, את החשק לשחק מולו. כמעט כל הזמן הוא גם מצליח, וזה מה שעושה אותו אחד הטובים בליגה למרות הפציעות החוזרות. אלכס סמית' כבר מחכה לעבוד עם שומר הראש החדש שלו.
מספר 7 – ג'ייסון קלסי, פילדלפיה איגלס
הדירוג של עידו: 6
הדירוג שלי: 8
בגיל 30, האיש שנבחר רק בסיבוב השישי של דראפט 2011 ופחות או יותר מאז עמד במרכז קו התקפה של ארגון שעבר תהפוכות רבות בזמן מועט, נתן עונת שיא בעמדת הסנטר. היכולת שלו במגרש הפתוח תמיד הייתה מהטובות בליגה, אבל העונה נראה שהוא השתפר מאוד גם במובן הפיזי של המשחק. הוא התחיל להפסיד הרבה פחות קרבות פיזיים באמצע, וכך יכל לנצל יותר את הזריזות שלו כדי להישאר צעד-צעד עם כל מגן שהוא. מדובר באחד המנהיגים היותר חזקים בחדר הלבשה חזק בפני עצמו, שהעוצמה שלו הייתה פקטור משמעותי בזכייה ההיסטורית באליפות. רגע השיא של עונת השיא של קלסי? הנאום שלו בצעדת האליפות, שהדגיש בדיוק כמה הוא חשוב לעיר ולקבוצה הזאת, מעבר להיותו סנטר נפלא.
מספר 6 – טראוויס פרדריק, דאלאס קאובויס
הדירוג של עידו: 4
הדירוג שלי: 7
עוד תוצר של המפעל הטוב ביותר בעולם לשחקני קו התקפה, הלא הוא תוכנית הפוטבול של ויסקונסין באדג'רס. במרכז קו ההתקפה הטוב בליגה עומד כנראה הסנטר הטוב בליגה. לעבור מסביבו? קשה, בזכות הזריזות ועבודת הרגליים. לעבור דרכו? שכח מזה. שילוב מושלם של כוח וטכניקה אומר שאם הוא מניח את הידיים על המגן שלו, נגמר הסיפור. זו תכונה משותפת לכמה וכמה שחקנים ששייכים לדאלאס, קו התקפה מפלצתי ששולט בליגה כבר כמה שנים, ועכשיו כשהרץ שלו חזר, הוא יוכל לחזור לפתוח לו חורים שהוא גם ישתמש בהם בצורה הטובה ביותר שיש.
מספר 5 – דייוויד בקטיארי, גרין ביי פאקרס
הדירוג של עידו: 5
הדירוג שלי: 5
אין מילים אמיתיות לתאר את גדולתו של אהרון רוג'רס, אבל אם יש משהו שניתן לזקוף נגדו, זו הנטייה שלו להחזיק את הכדור בידיו מעט יותר מדי לעיתים, מה שעשוי להוביל לספיגת סאקים מיותרים. לכן הוא צריך שחקני קו התקפה שמסוגלים להגן עליו לזמן רב, וזה בדיוק מה שדייוויד בקטיארי מביא לשולחן. אחרי כמה שנים של לימוד ושליטה מוחלטת בטכניקה שמאפשרת לכל שחקני הקו של גרין ביי לשמור על רוג'רס בצורה אפקטיבית, בקטיארי הפך לאחד השחקנים הטובים בליגה בעבודה שלו, ובמשך שנים הוא מאבטח בנאמנות את האיש החשוב ביותר במשחק.
מספר 4 – טיירון סמית', דאלאס קאובויס
הדירוג של עידו: 9
הדירוג שלי: 1
הנפילה היחסית של ההתקפה של דאלאס מיוחסת בעיקר להשעייתו של אזיקיאל אליוט לשישה משחקים באמצע העונה. קשה להאשים את מי שעושה זאת, אבל אני לא רואה שום ספק שהגורם מספר 1 לעונה החלה של הכוכב הבודד הוא העונה הפצועה שחווה טיירון סמית'. הוא פשוט לא הצליח להיכנס לקצב למשך כל העונה, ואיתו התרסק כל הקו של דאלאס, שנשען כל כך על היכולת שלו לחסום כל מגן בליגה באחד על אחד ולבצע את חסימות הריצה שלו באופן מושלם. ראינו בדיוק מה קרה כשצ'אז גרין נאלץ לעלות במקומו מול אטלנטה בעמדת התאקל השמאלי. על המגרש, מספר 77 בלבן נראה כמו שחקן שיצרו במעבדה, פרופיל פיזי מושלם ובנוסף טכניקה ברמה הגבוהה ביותר. ללא עוררין מדובר בתאקל השמאלי הטוב ביותר בליגה, וכשהוא בריא הוא אולי אפילו שחקן הקו הדומיננטי ביותר שנראה על מגרש פוטבול – לפחות בצד העיוור.
מספר 3 – דייוויד דקאסטרו, פיטסבורג סטילרס
הדירוג של עידו: 2
הדירוג שלי: 6
על שלישיית הדבורים של פיטסבורג – בן, בראון ובל – אפשר לדבר עד שבוע הבא, ובצדק. רמת הכישרון בהתקפה של פיטסבורג היא אינסופית, אבל שום דבר מזה לא היה בא לידי ביטוי בלי קו התקפה מעולה, שבעמדת הגארד שלו עומד דייוויד דקאסטרו. עם השכלולים החדשים בסכמות ההגנתיות, שכוללים סטאנטים, מעברים של ראשרים חיצוניים לאמצע, או מיקום שני ראשרים דומיננטים באותו צד, עבודת הגארד הפכה לקשה מתמיד, ודקאסטרו הוא מהבודדים שמצטיינים בכל תחומי העבודה. הוא סוגר, ביחד עם פאונסי, את מרכז קו ההתקפה בצורה נפלאה, וכשצריך לבצע פול או לרוץ מעבר לקו ההתנגשות, הוא אחד השחקנים היותר זריזים בעמדה.
מספר 1 (שיוויון) – זאק מרטין, דאלאס קאוביוס
הדירוג של עידו: 1
הדירוג שלי: 4
לא הצלחנו בסופו של דבר להכריע בין שני שחקנים נפלאים, ושניהם קיבלו את אותה כמות הנקודות מאיתנו למקום הראשון. אחד הוא זאק מרטין, שהגיע לליגה ומאותו רגע הפך לכוכב הכי גדול שגארד יכול להיות. הוא מגן מסירה מצויין שגם יכול להיעזר בעמיתו לקו טראוויס פרדריק, אבל הוא באמת זורח בחסימה לריצה – הוא יתפוס אותך ויקח אותך איתו הרחק מהמהלך, והוא מספיק אתלטי כדי להגיע מהר למטרה שלו ומספיק חזק וטכני כדי להתייצב, לתפוס את יריבו ולהרחיק אותו מהמהלך כמה שהוא רק יכול. לא סתם הוא קיבל את כבוד האול-פרו כבר בעונת הרוקי שלו, וכעת הוא נכנס לשנת חוזה בסופה צפוי להפוך לאיש עשיר מאוד.
מספר 1(שיוויון) – ליין ג'ונסון, פילדלפיה איגלס
הדירוג של עידו: 3
הדירוג שלי: 2
ג'סטין יוסטון, קאליל מאק, ג'ואי בוסה, וון מילר, צ'נדלר ג'ונס, ראיין קריגן, דמרקוס לורנס, ג'ייסון פייר-פול, מייקל בנט, רוברט קווין. אלה, בין היתר, שחקנים שהקו של פילדלפיה בכלל ולעיתים קרובות או רחוקות יותר, פגש ליין ג'ונסון בפרט. כמה סאקים הוא איפשר בסך הכל? שניים. העונה המלאה הראשונה שלו מאז ההשעייה הארוכה הייתה גם העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, בה הוא שיתק פאס ראשרים בכירים אחד אחרי השני עם שילוב של אתלטיות עילאית וכנראה הטובה מכל התאקלים בליגה, וגם את היכולת לעמוד במקומו כאשר אחד הראשרים ניסה להמיר את המהירות לכוח. יותר ויותר קבוצות מעבירות את צייד הקווטרבקים המצטיין שלהן אל מול התאקל הימני של היריבה. פילדלפיה הייתה מהראשונות לקלוט את זה, והעובדה שהיא החזיקה בתאקל הימני הטוב בליגה ואולי אפילו שחקן קו ההתקפה הטוב בליגה, הייתה אחת המפתחות לעונה החלומית וההיסטורית שעברה על האיגלס.
