מגני הקצוות של קו ההתנגשות הם שחקנים חשובים מאוד בהגנה, במיוחד בפוטבול המודרני, בו משחק הריצה הולך יותר ויותר לכיוון הצדדים והפאס ראש הוא המלך. תמיד יש דרישה בליגה לכאלה, ובתחילת עונת 2017 הדראפט קלאס הזה נחשב לאחד המבטיחים בעמדה. הרבה השתנה במהלך העונה, כמה שחקנים בולטים בעמדה נתנו עונת 2017 חלשה מאוד שהורידה את מניית הדראפט שלהם אל מתחת לאדמה. אז אם אתה רוצה מגן קצה ברמה גבוהה בדראפט, כדאי מאוד שתחזיק בבחירה גבוהה מאוד.
1. בראדלי צ'אב, אן.סי סטייט
גובה: 1.93 משקל: 122 ק"ג
הישארו מעודכנים
צ'אב הוא כנראה השחקן היחיד בקלאס הזה ששווה בחירת סיבוב ראשון, והוא למעשה שווה בחירת טופ 5 בלי בעיה כלל. מדובר בשחקן עם טכניקת ידיים ורגליים מלוטשת ביותר ומגוון מובס פנימה והחוצה, מספיק גדול, ארוך וחזק כדי להחזיק את הקצה מול משחק הריצה, וכשמגיע הזמן לתקוף את הקווטרבק, מעט מאוד תאקלים ירצו להתמודד מולו באחד על אחד בדאון שלישי. הופעת הקומביין האדירה שלו, בה הוא היה משחקני קו ההגנה הטובים ביותר בכמעט כל התרגילים, לא סיפרה לנו שום דבר שאנחנו כבר לא יודעים. השילוב של מידות, אורך זרועות, כוח, מהירות, זריזות וטכניקה הוא נדיר יחסית אצל שחקנים שרק מגיעים מהמכללות ויחיד במינו בדראפט הזה. בגלל מחזור הק"בים השנה, יכול מאוד להיות שנראה אותו נופל גם מתחת לטופ 7. אבל תהיו בטוחים שקבוצה שתשיג אותו בבחירה מחוץ לטופ 5, תרוויח מזה בגדול.
2. הרולד לאנדרי, בוסטון קולג'
גובה: 1.90 משקל: 114 ק"ג
אם לאנדרי היה מחליט לעזוב את המכללות בשנה שעברה, סיכוי טוב שהוא היה נבחר בטופ 10. אבל עונה חלשה משמעותית ב-2017, שהייתה תוצאה של כנראה חוסר מוטיבציה ובעיקר פציעה בקרסול שהאטה מאוד את השחקן שמתמחה במהירות על הקצה, הורידה הרבה קבוצות ממנו בתור בחירת הסיבוב הראשון שלהן. ההשוואה הקלה והמהירה של שחקן מקצוען אליו היא ויק ביזלי. לאנדרי הוא שחקן זריז וגמיש מאוד שמסוגל לעבור כמעט כל שחקן קו התקפה עם צעד ראשון מהיר כברק, לפני שהוא בכלל יספיק לתת את האגרוף הראשון, ולאחר מכן לעבור מעבר לפינה עם גמישות הלימבו שלו. כשלאנדרי נמצא במצב פאס ראשינג ברור, באחד על אחד, קשה מאוד לעצור אותו, וכנראה שבתחילת הקריירה הוא יעלה למגרש במצבים כאלה בלבד. למרות זרועותיו ארוכות שמפצות על הגובה הלא מיוחד שלו, הוא די חלש פיזית בפלג הגוף העליון ויתקשה להגן נגד הריצה. אבל אם יצליח להשתמש בכלים האתלטיים שלו כדי להשתפר כשחקן, הוא ימצא את עצמו בצמרת טבלת הסאקים בכל שנה.
3. סאם הבארד, אוהיו סטייט
גובה: 1.95 משקל: 120 ק"ג
אם התמקדנו עד עכשיו בפאס ראשרים, ובצדק, הבארד הוא עוצר הריצה הטוב ביותר בדראפט. הוא חכם מאוד ומשחק עם טכניקה ברמה הגבוהה ביותר, בכל הנוגע לגובה כתפיים ועבודת ידיים ורגליים. כל אלה מאפשרים לו לסגור את הקצה בצורה אפקטיבית ולאחר מכן להשתחרר מהחוסם ולסיים את המהלך בתיקול. נוסיף לכך את מוסר העבודה שלו ואת העובדה שהוא אף פעם לא מוותר על מהלך, ונקבל שחקן שיכול להיות יעיל מאוד כבר עכשיו בדאונים מוקדמים. לעומת זאת, הצד האתלטי של המשחק שלו לוקה בחסר. הוא לא מהיר או גמיש במיוחד, הצעד הראשון שלו איטי והוא לא ממש מתפרץ מהר מהסנאפ. זו בעיה בעיקר בפאס ראש. אולם, גם כפאס ראשר הוא עשוי להיות מצויין בזכות הטכניקה הנפלאה שלו, הידיים החזקות ותרגילי הנגד המעולים שלו, במיוחד הסיבוב שלו פנימה. בגלל שהוא לא אתלטי, הוא יתקשה לסיים את המהלך עם סאק, ומדי פעם תאקלים יצליחו לדחוף אותו אל מחוץ למהלך ולגרום לו "לעשות את הסיבוב" אל הק"ב למרות שניצח אותם, אבל הוא יכול לייצר לחץ עקבי ולסדר לעצמו עמדת פותח קבועה למשך שנים, עם הכלים הנכונים לידו.
4. ג'וש סווט, פלורידה סטייט
גובה: 1.93 משקל: 113 ק"ג
בליגה שרק הופכת מהירה יותר ויותר, אתלטיות היא חשובה בכל העמדות. קבוצות מתמוגגות משחקנים אתלטיים ולפעמים בטוחות שהן יכולות לאמן אותם להיות שחקני פוטבול. ג'וש סווט הוא לא בדיוק הדוגמה המושלמת, מכיוון שיש לו הרבה פוטבול ברגליים ובידיים. אבל בצד האתלטי, לא חסר לו כלום – לא רק שהוא היה ממצטייני התרגילים האתלטיים בקומביין השנה, הוא היה אחד הטובים בקטגוריה מבין כל מי שנכנס לדראפט אי פעם. נוסיף לזה זרועות ארוכות ויכולת תנועה מהירה וחלקה, ונקבל שחקן שיכול להיות סכנה אמיתית בתור פאס ראשר מהקצוות וגם להשתמש בזרועות הארוכות כדי להרחיק את גופו מהחוסם במשחק הריצה, ולאחר מכן להשתחרר ולהשתמש במהירות כדי לסגור זוויות ריצה. יש לסווט המון פוטנציאל וכל מה שהוא צריך הוא סביבת אימון טובה שתדע לפתוח אותו. הוא עשוי להיות גניבה אמיתית בסיבובים המאוחרים יותר, רוב הסיכויים ביום השני של הדראפט.
5. מרכוס דאבנפורט, UTSA
גובה: 1.98 משקל: 119 ק"ג
אם בראדלי צ'אב הוא המוצר המוגמר, או לפחות הכי קרוב לזה בדראפט הזה, דאבנפורט יכול להפוך לשחקן באותו הסגנון. גם הוא שחקן עם מידות וגפיים ארוכות במיוחד, והוא גם הוכיח שיש עוד מקום להוסיף משקל ולהתחזק – בקיץ 2017 הוא הוסיף למשקלו כ-15 ק"ג, ויש עוד לאן להמשיך מכאן. הוא היה כמה רמות מעל התחרות שהייתה לו בטקסס-סן אנטוניו, עד כדי כך שקבוצות נמנעו לגמרי מלהריץ את הכדור לצד שלו. בתור פאס ראשר הוא היה פחות דומיננטי ממה שהתחרות שהייתה לו מעידה, וניתן לראות שמדובר בשחקן עם הכלים הפיזיים, שפשוט צריך קצת יותר עבודה, בעיקר עבודה טכנית שם הוא טעון מאוד לשיפור, כדי לחבר הכל ביחד. מבנה הגוף שלו הוא מושלם למה שקבוצות בליגה מחפשות היום, ואם יגיע לידיו של מאמן קו הגנה ברמה גבוהה שיעזור לו להפוך את כלי הבנייה למכונת ההשמדה שהוא מסוגל להפוך אליה, השמיים הם הגבול בשביל הילד הזה.
שווה לשים לב:
דוק אג'יופור מווייק פורסט הוא אחד המצטיינים בקלאס הזה בעבודת ידיים וטכניקה אם לא הטוב מכולם, למרות שהוא אתלט מתחת לממוצע.
ארדן קי מ-LSU נחשב אחד המצטיינים בשנה שעברה, אך עונת נפל השנה שלחה אותו אל מחוץ ללוחות הדראפט של רוב הקבוצות. גישה בעייתית וחוסר במאמץ על המגרש עשו את רוב העבודה בנושא.
ראשים גרין של USC גוייס באופן אגרסיבי מהתיכון, אבל זה לא מה שיקרה ב-NFL. הוא לא פאס ראשר גדול, אבל יש פה פוטנציאל להיות בקצה בדאונים מוקדמים ואולי להיכנס פנימה בתור תאקל בדאוני מסירה.
לורנזו קארטר מג'ורג'יה מספיק אתלטי ומהיר כדי לסגור על הקצה, ויודע גם לרדת לכיסוי כשצריך – מושלם לקבוצות 3-4 שאוהבות להוריד את הליינבאקרים שלהן לכיסוי.
שאקים גריפין, הסיפור הגדול של הדראפט מ-UCF, עשוי להופיע גם בכתבה עתידית על ליינבאקרים אבל אני רואה אותו כשחקן קצה יותר מבכל עמדה אחרת. הצעד הראשון שלו הוא כנראה הכי מהיר בדראפט והוא מסוגל לגרום לכמעט כל תאקל לשבור את העמידה שלו ולפנות כדי לנסות להזיז אותו מהמסלול לק"ב.
