הבריונים/על שחקני קו ההתקפה (NFL דראפט)
עידו רבינוביץ'
22 במרץ 2018
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
דראפט ה-NFL מממש ובא, רק עוד כמה שבועות ספורים, יעמוד רוג'ר גודל ב"ג'רי וורלד", המגרש הביתי של הדאלאס קאובויז בארלינגטון, טקסס, ויכריז את הבחירה. בכתבה הזו, שהיא הראשונה מתוך סדרה של עשרה כתבות שיפורסמו באתר, נתמקד בשחקני קו ההתקפה.
מבחינת איכות השחקנים, השנה הזו שונה לגמרי משנה שעברה. בריכת השחקנים בשנה שעברה מבחינת שחקני קו התקפה הייתה דלילה ביותר בכישרון עלית. שחקן קו ההתקפה הראשון שנבחר בדראפט של שנה שעברה היה גארט בוואלס, התאקל מיוטה, שנבחר על ידי הדנבר ברונקוס בבחירה ה-20. בדראפט ההוא נבחרו 33 שחקני קו התקפה: 16 תאקלים, 11 גארדים ו-6 סנטרים. השנה מבחר השחקן עמוס יותר בצמרת, בנוסף לכך השנה יש שחקני קו התקפה פנימיים טובים הרבה יותר מאשר החיצוניים.
הטופ 5:
- קווינטון נלסון, גארד התקפי, נוטרה-דאם.
עעל הבחירה הזו אין עוררין. הגארד הכי טוב שיצא מהדראפט מאז זאק מרטין, שגם שיחק אצל ה"אירים". הוא נראה כשחקן הכי טוב בדראפט, ללא קשר לעמדה. שחקן יציב ביותר, שהעמיד שנה פנטסטית גם בשנה שעברה והיה יכול לצאת לדראפט אך החליט להישאר בקולג' וללטש את יכולותיו. נלסון הרשה רק סאק אחד העונה מתוך 859 סנאפס בהם היה על המגרש. בנוסף לכך, נלסון הוא בריון. הוא אף לא ויתר על בלוק, תמיד משחק על שהמשרוקית נשרקת. הוא לא פגש שחקן שהוא לא רצה להשטיח על האדמה בסוף הבלוק, והוא מעיד זאת גם על עצמו. "כן, אני מחשיב את עצמי כשחקן מלוכלך, אני בריון על המגרש" כך אמר נלסון. בעזרת האתלטיות והגמישות שלו בעמדה, נוח לו מאוד לחסום גם במשחק המסירה וגם במשחק הריצה. לעיתים הוא נוטה להיות אגרסיבי מידי וקצת מפשל בטכניקה, אך זה כמעט לא קורה. לא הכול דיבורים, יש גם נתונים שמגבים את כל הדיבור הזה. הוא נמצא במקום הראשון באחוזי חסימה במשחק הריצה עם 94.6%, בנוסף לנתון של יעילות במשחק המסירה, כאשר יש לו 99.0 מתוך 100!
לי הוא מאוד מזכיר את ריצ'י אינקוגניטו, גם במראה החיצוני (נלסון הוא כמעט 2 מטר) וגם בגישה שלו למשחק. הרי אינקוגניטו ידוע בכינויו "הבריון".
2.איזייאה ווין, תאקל/גארד התקפי, ג'ורג'יה.
ווין סיפק הנהגה בקו ההתקפי במשך 4 שנים בשביל ה"בולדוגס", חלק אינטגרלי מאחת מהתקפות הריצה הטובות ביותר בקונפרנס. ווין נאלץ להחזיק את קו ההתקפה של ג'ורג'יה יחסית לבד. לקווינטון נלסון למשל, היה את רוני סטאנלי לצידו עד שנה שעברה ובצד השני היה לו את מייק מגלינצ'י שעוד נדבר עליו אחר כך. למרות שנחשב לגארד יחסית נמוך (1.86 מטר) הוא לא התקשה בלהיות דומיננטי ברמת הקולג'ים, במיוחד בקונפרנס פיזי ואינטנסיבי כמו זה. הוא קורץ מסוג השחקנים שאפשר כבר לשים אותו בקבוצה, והוא ילמד להשתלב בקלות, אחד מהשחקנים המוכנים ביותר לרמה המקצוענית. הוא מדורג בטופ 7 באחוזי חסימות יעילות למשחק הריצה וביעילות חסימה במשחק המסירה.
מזכיר מאוד את שאק מייסון במבנה גופו וגם בגובה שלו.
- אורלנדו בראון, תאקל התקפי, אוקלוהומה.
ניתן לייחס הרבה מהנתונים היבשים האסטרונומיים שבראון מציג כתוצאה מההתקפה שאוקלוהומה מריצה והנפלאות שבייקר מייפילד ביצע מאחורי גבו כל השנה, אך חייבים לתת קרדיט לבחור הגדול. אי אפשר לבקש גוף יותר טוב ממנו לתקל התקפי, 204 סנטימטרים, 156 קילוגרם. הוא פשוט מתעלל בכל סוג של שחקני קו ההגנה, בין אם אלו הזריזים והנמוכים שבאים מהקצה, אז בראון משמש באורך הפנומינלי שלו בשביל לעצור אותם, ובין אם אלו שחקני קו ההגנה המאסיבי יותר, שפשוט לא יכולים לעבור את הר האדם הזה בקרב ראש בראש יחיד. לפעמים הוא לא עקבי עם הטכניקה שלו והוא מאוד איטי בשביל גובהו אך הקבוצה הנכונה יכולה להעלים את הפגמים הללו. אם בראון ייכנס למערכת הנכונה, הוא יכול להיות משחקני הטובים בדראפט, אם לא…
ההשוואה שלו תהיה מרקוס קאנון מהפאטס בשל סגנון המשחק והמבנה הדומים בין שניהם.
- וויל הרננדז, גארד התקפי, UTEP.
"שחקן אנונימי מעמדה אנונימית, הוא כעת פרוספקט של הסיבוב הראשון"
זוהי הכתרות בכתבה של האתר SBNATION על וויל הרננדז, ולא ניתן לנסח את מצבו בצורה טובה יותר. ה"כורים" מ-UTEP הפסידו כל משחק מ-12 המשחקים ששיחקו השנה, ועמדת האימון שם נחשבת לקשות מבין כל הקלוג' פוטבול. חרף זאת, הייתה נקודות אור השנה בקבוצה: זהו וויל הרננדז. העבר הספורטיבי העשיר של ההרנדז שכלל זריקת דיסקוס למרחק והיאבקות תרם לו מאוד בהפיכת האתלט הארוך, המפותל והעוצמתי שהוא כיום. בנוסף לכך, הוא קיבל הדרכה ב-UTEP מאחד הטובים בתחום של קו ההתקפה, שון קלוגר, שעזב את הסטילרס ב-2013 ולקח את העבודה ב-UTEP.
אנשים רבים שללו אותם בשל העובדה שקבוצתו שיחקה כל כך גרוע בקונפרנס שרבים מחשיבים לבינוי, אך הם חזרו מדעתם במהרה לאחר הקומביין המפלצתי שעבר. הוא הראה את המהירות והזריזות שלו, תכונות חשובות לגארד המודרני ובנוסף הראה לכולם את החוזק האדיר שלו כאשר הצליח להרים 37 פעמים את המשקולות, שיא קומביין. הרננדז הוא שחקן שינצל כל טעות של השחקן שמולו וישטח אותו על הרצפה עם מהירות התגובה שלו והפיזיות הבלתי נגמרת שלו.
- בילי פרייס, סנטר/גארד התקפי, אוהיו סטייט.
אחד משחקני קו ההתקפה הוורסטילים ביותר בדראפט. הוא יכול לשחק בשלוש העמדות של קו התקפה הפנימי, והוא אכן עשה זו. הוא שיחק כגארד שמאלי כפרשמן וסופמור, בעונה העוקבת הוא החליף צד ובעונתו האחרונה הוא עבר להיות סנטר. כשהמשרוקית נשרקת, הוא כמו כריש משריח דם ממרחקים, הוא פשוט מחפש את הטרף שלו, גישה שמאמני קו התקפה מריירים עליה. יש לו טכניקה מצוינת עם הרגליים אך בעיקר עם הידיים, שנוטות להיות פעילות מאוד אצלו. השחקן הכי חזק בעמדת הסנטר, יש לו פשוט תכונות תורשתיות שאי אפשר ללמוד או ללמד.
הביקורת הגדולה נגדו זה שכחוסם במשחק המיסרה הוא קצת פחות טוב, אך זה גם תוצר של ההתקפה של אוהיו סטייט ששמה אותו לפעמים במצבים לא נוחים, זה לא "דיל ברייקר" איתו.
שחקן ששווה אזכור, מייק מקלינצ'י, תאקל התקפי, נוטרה דאם.
כאמור, שיחק לצד מס' 1 ברשימה שלנו, קווניטין נלסון. התאקל שמדורג הכי גבוה באתר המוערך PFF. שחקן מאוד יעיל שיודע לשתף פעולה עם שחקניו בקו ההתקפי. הוא גם היו דומיננטי במיוחד במשחקים קריטיים. הוא דורג מאוד גבוה במדד היעילות מול קבוצות כמו USC ו-NC STATE.
בשורה התחתונה, פרוספקט מאוד נקי שכל קבוצה הייתה שמחה שייפול לידיים שלה. הוא לגמרי מתחיל מהשנייה הראשונה.
