עוד עונה הסתיימה לה ב-NFL, אלופה חדשה באמת הוכתרה, ולמרות שכל זה קרה לפני כחודש בלבד, ההכנות לעונה הבאה בעיצומן. שוק השחקנים החופשיים העונה הוא מעניין ועמוק מאוד בעמדות מסוימות, כולל החשובה ביניהן. אז הנה כמה נקודות לקראת הפרי אייג'נסי.
- לאוף סיזן של עונת 2018 יגיעו קבוצות רבות עם צורך בקווטרבק. דנבר, אריזונה, הג'טס, כמובן קליבלנד, מינסוטה, וגם הבילס והג'איינטס הן קבוצות שמצב הק"ב שלהן בספק. המצב הזה הוא לא בדיוק נדיר, אבל השנה היא מיוחדת. הרבה שנים לא היו כל כך הרבה קווטרבקים ברמת פותח בליגה שהגיעו לשוק החופשיים. קייס קינום וקירק קאזינס הם מעל ומעבר לכל מחזור פרי אייג'נסי בכל הנוגע לעמדת הק"ב הפותח. איי. ג'יי מקארון, סם בראדפורד, טדי ברידג'ווטר וג'וש מקאון הם דוגמאות נוספות לקווטרבקים שכבר הוכיחו שהם מסוגלים לתפקד כפותחים, על כל מגרעותיהם השונות. וכמובן, דרו בריז עוד לא חתם על חוזה חדש עם הסיינטס והולך גם הוא להגיע לשוק. אמנם כבר בן 39, אך בריז עדיין שייך לעילית של הליגה ולמרות שהסיכוי שהוא יחתום אצל קבוצה אחרת הוא די קטן, נדיר מאוד שקווטרבק ברמה הזאת יכול להגיע למשא ומתן עם כל קבוצה בליגה.
- בדיוק מהסיבה הזאת, הפרס הגדול של הפרי אייג'נסי הקרוב יהיה קירק קאזינס. הקווטרבק לשעבר של וושינגטון עשוי להפוך, לפחות זמנית, לשחקן עם החוזה בעל הערך הרב בהיסטוריה של הליגה (קצת יותר על זה בהמשך). קאזינס הוא לא ק"ב עילית, אבל הוא כנראה דרג אחד מתחת ומגרד את הטופ 10 לרוב הדעות. זה לא מספיק בשביל להפוך קבוצה מכלום לקונטנדרית כמובן, אבל אפשר לבנות קבוצה מאוד מוצלחת סביבו ואם יגיע כבר לסביבה טובה כמו מינסוטה או אולי דנבר, הוא יכול לעזור לקחת אותן עד הסוף.
- קייס קינום כנראה יהיה תוכנית ב' לקבוצה שלא תשיג את קאזינס, ובצדק צפוי להיות אופציה זולה הרבה יותר. לא הרבה קבוצות ימהרו לשים את המפתחות בידי קווטרבק שנתן רק עונה אחת טובה, עם כמה שהיא הייתה טובה. חשוב לקחת בחשבון את ההגנה החזקה, מאמן ההתקפה המצויין וצמד הרסיברים הטוב בליגה שהקיפו את קינום בעונה שעברה, וקשה לבנות על שחקן שפרץ מאוחר בסיטואציה נוחה מאוד. מצד שני, קבוצה כמו דנבר יכולה להוות סביבה נוחה מאוד בשבילו, וגם בג'טס הוא יכול להיות ק"ב גשר עד שהצעיר שהם עשויים לבחור בדראפט יתבשל ויהיה מוכן לשחק.
- בצד ההגנתי, קורנרבאק היא עמדה עמוקה מאוד השנה. מלקולם באטלר סיים עם טעם מר בפה את תקופתו הנפלאה בפטריוטס, טרומיין ג'ונסון יעזוב את הראמס שהביאו בטרייד את מרכוס פיטרס, פרינס אמוקמרה וברייס קלהאן היו חלק חשוב בסקנדרי האנדרייטד של שיקאגו. אהרון קולבין שיחק נפלא בצילם של ג'יילן ראמזי ואיי.ג'יי בויה, וגם אי.ג'יי גיינס היה מעולה ביחד עם הרוקי הנפלא טרה'דייוויוס וויט. כמו הקווטרבק, גם קורנר היא עמדה מבוקשת מאוד ברחבי הליגה באופן תמידי. קליבלנד, סן פרנסיסקו, הקולטס או הג'טס ישמחו תמיד לתוספת כישרון, לאוקלנד יש בעיה בסקנדרי ואפילו סיאטל יכולה להשתמש בעזרה בעמדה עקב מצבה הלא ברור בהגנת העומק.
- אם כבר בסיאטל עסקינן, שני חופשיים בולטים שייצאו משם השנה הם שלדון ריצ'רדסון וג'ימי גרהאם. למרות המוניטין הבעייתי משהו שלו, לריצ'ארדסון עדיין יש מספיק כישרון כדי להיות אחד משחקני קו ההגנה הטובים בליגה. מעבר לקבוצות עם מספיק קאפ ספייס ומספיק חורים בסגל כדי להביא כל שחקן, כמו הקולטס, הג'טס או הבראונס, גם לקבוצות כמו טמפה ביי או טנסי הוא יכול לתרום מאוד. גרהאם היה יעיל מאוד בשנתו האחרונה בסיאטל והראה שבסביבה הנכונה הוא עדיין מסוגל להיות מכונת ט"ד משומנת. חזרה לסיינטס היא ממש לא תלושה מהמציאות, וגם דשון ווטסון ביוסטון ישמח לעוד נשק התקפי מסוכן.
- קו ההתקפה הוא עוד עמדה שתתאפיין בהיצע גבוה, ובאופן ספציפי זו תהיה עמדת הגארד. האול-פרו מ-2017 אנדרו נורוול יהיה ללא ספק בראש המועמדים, וקבוצות רבות ישמחו לעזרה שלו – יוסטון, שיקאגו אחרי השחרור של סיטון, ואולי סיאטל גם כן תהפוך למתמודדת אם תפנה מספיק מקום מתחת לתקרה. ג'סטין פיו מהג'איינטס כנראה יחפש גם הוא קבוצה חדשה, כאמור ג'וש סיטון למרות גילו עדיין יכול לשחק פוטבול ברמה גבוהה, וג'וש קליין הוא שם פחות ידוע שעשה עבודה נפלאה באמצע של טנסי. בעמדת הסנטר אין אופציות גדולות מדי, ועמדת התאקל מספקת כמה שחקנים צעירים טובים – ג'וואן ג'יימס ממיאמי הוא אחד הטובים בליגה בצד ימין, וקאמרון פלמינג וכריס הבארד עשו עבודה מעולה כשנאלצו להחליף את מרכוס קאנון ומרכוס גילברט בהתאמה.
- מבין אלו שלא קיבלו תג פרנצ'ייז, שניים מהבולטים הם רסיברים שמוסיפים עוד לשנת רסיברים מעניינת – אלן רובינסון ייצא לשוק אחרי שקרע את ה-ACL בעונה חוזה, וגם סמי ווטקינס לא היה חשוב מספיק להתקפה של שון מקוויי ויחפש שוב קבוצה חדשה. לשניהם יש פוטנציאל, במערכת הנכונה, להיות רסיברים בטופ 10 של הליגה, וקבוצות כמו שיקאגו, בפאלו או בולטימור ישמחו לרסיבר מספר 1 אמיתי. דונטה מונקריף לא הצליח לפרוץ באינדי למרות כל הכישרון שהוא כבר הוכיח שיש לו, ויכול לפרוח בהתקפה אחרת. פול ריצ'ארדסון הוא שחקן עם יכולת גבוהה לייצר מהלכים גדולים, בזכות המהירות וההצטיינות שלו בתפיסות קשות.
- ב- NFL יש הרבה שחקני קו הגנה טובים, וזה עשוי להוריד מהחוזים של הרבה מהם – ע"ע החוזה של ג'ונתן הנקינס בשנה שעברה. כאמור שלדון ריצ'ארדסון צפוי להיכנס לשוק, והחצי השני של הצמד האימתני, מוחמד ווילקרסון, שוחרר על ידי הג'טס והוא כבר נפגש עם אנשי הצוות של הגרין ביי פאקרס, שישמחו לתוספת כוח בחלק הקדמי. אטלטנה מאבדת שני שחקני קו טובים בדמות דונטארי פו ואדריאן קלייבורן, ואם לא תחזיר לפחות אחד מהם עלולה גם היא למצוא את עצמה מחפשת עזרה.
- בסך הכל, יש לנו כאן אוף סיזן מעניין מאוד, כאשר יש הרבה קבוצות עם מקום רב בשכר, והרבה מאוד עומק בכמה עמדות מפתח. באופן מפתיע (או שלא), רוב העמדות העמוקות בפרי אייג'נסי הן עמוקות גם בדראפט. קווטרבק, קורנר, קו הגנה פנימי וגם רסיבר הן העמדות החזקות בדראפט המתקרב, וזה מאפשר לקבוצות רבות להשלים הרבה יותר מצורך אחד או לשדרג במקום שהוא לא בהכרח חור מיידי בסגל. לפרונט אופיסים ברחבי הליגה יש הרבה עבודה והרבה עם מה לעבוד – מי שיתנהל טוב יותר, יהיה טוב יותר. זו לא שנה קשה במיוחד להביא כישרון לסגל שלך.
- הזכרתי קודם את החוזה העתידי של קירק קאזינס, וזה מתקשר לעובדה ששוב חזרנו לתקופה בה צריך להסביר את שוק הק"בים בליגה כי אף אחד לא מבין למה הק"ב התורן שחותם על החוזה הגדול בהיסטוריית הליגה קיבל כזה חוזה ושבכלל לא מגיע לו לקבל יותר מהק"ב ההוא. אז אני אנסה לפחות להסביר את העניין איך שאני רואה אותו.
כל עמדה ב-NFL מחולקת, לפחות מבחינת חוזים, למדרגות. אז כששחקן חותם על חוזה חדש, אין לו סיבה אמיתית לחתום על חוזה חדש שנמוך יותר משחקן אחר שנחשב ברמה דומה. לדוגמה, באוף סיזן לפני עונת 2015, דמאריוס תומאס חתם על החוזה הגבוה בליגה לרסיבר בזמנו (אם זכרוני אינו מטעני, למעט זה של קלווין ג'ונסון), בשווי כולל של 70 מיליון דולר לחמש שנים. דז בראיינט קיבל אז את הטאג, ולאחר זמן מה חתם על חוזה חדש לאורך זמן זהה ושווי זהה. איי. ג'יי בויה קיבל חוזה בטופ 5 בליגה לקורנר בשנה שעברה, ובחודש יולי קיבל קסבייר רודס את החוזה הגבוה ביותר למעט זה של ג'וש נורמן.
זה קצת יותר קיצוני כשמדובר בקווטרבקים. ה"מדרגות" שלהם כמעט ולא קיימות. ישנם אלה שקבוצה תחשיב לפרנצ'ייז קווטרבק, כאחד שהקבוצה רוצה להמשיך איתו הלאה, וישנם אלה שלא. אצל החלק השני, החוזים הרבה פחות משמעותיים אבל עדיין גבוהים משמעותית מכל עמדה אחרת; מייק גלנון קיבל רק בשנה שעברה חוזה בשווי כ-15 מיליון בשנה, מספר דומה לזה של נורמן. כל זה כדי להיות ק"ב גשר עד שיחליט ג'ון פוקס להעלות את טרוביסקי לדשא.
החיפוש אחר הק"ב יכול להשאיר קבוצה במצב נואש. היות וזו העמדה החשובה ביותר, כל הקלפים נמצאים בידיים של אותו הק"ב שמספיק טוב כדי להיות האיש מאחורי הסנטר. הוא יותר מישמח לדרוש חוזה גדול יותר מהקולגות שלו. אם הקבוצה חושבת שהוא פרנצ'ייז ק"ב היא גם תסכים לשלם לו כמו אחד כזה. זו הסיבה שאין הבדל מהותי על שולחן המו"מ בין אהרון רוג'רס וראסל ווילסון לבין מת'יו סטאפורד, מאט ראיין וכעת גם קירק קאזינס. כולם פרנצ'ייז ק"ב. אחד טוב יותר ואחד פחות אמנם, אבל קבוצות ישלמו מה שצריך בשביל פרנצ'ייז ק"ב. לדעתי, להגיד שקאזינס לא שווה את החוזה שיקבל מראה נטו על הבנה לא נכונה של השוק.
- יש כאן פקטור נוסף. שחקן שמתפשר על החוזה שלו, לא רק שהוא מאבד יתרון במו"מ, הוא גם פוגע בקולגות שלו. כי אם קאזינס התפשר, למה שראיין לא? ומכאן זה אפקט שרשרת שאין דרך חזרה ממנו. שחקן אחד שמתפשר בחוזה שלו יכול לעלות הרבה כסף לשאר השחקנים בעמדה.
וכמובן, בואו נזכור שהמספר שמופיע בכותרת הוא לא מספיק כדי לספר את כל הסיפור. חוזים ב-NFL הם לא כמו ב-NBA. הם לא מובטחים במלואם כמובן, והם הרבה יותר גמישים. זה ששחקן מקבל 120 מיליון לחמש שנים לא אומר שבכל שנה תשלם לו הקבוצה 25 מיליון דולר לכיס. לא כל הכסף מובטח, לא כל הכסף מחולק באופן שווה על פני כל החוזה. אתרי התקשורת מקבלים את הכותרת והקליקים שלהם, אבל אף אחד לא מחכה לפרטי החוזה האמיתיים כדי להביע דעה מנומקת היטב שמבוססת על עובדות. זה פוגע מאוד בשיח, וזה באמת חבל.
