האנדרדוג האולטימטיבי
יאן מלניקוב 4 בפברואר 2018
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
"כשננצח, ואנחנו ננצח, אנחנו נעשה הכל עם המסכות האלה. ראיונות, מסיבות עיתונאים, פוסטגיים. הכל. כלבים."
רעיון גדול, לא? ליין ג'ונסון ללא ספק חשב כך כשהזמין את מסכות הכלבים. במשך כל שבוע ההכנה למשחק האיגלס שמעו רק את זה. אנדרדוג. אין סיכוי. לא מסוגלים בלי וונץ. המדורגת 1 הראשונה מאז 1970 שרשומה כאנדרדוג בווגאס. מיותר לציין שגם באליפות ה-NFC. ווגאס רשמה את העיטים כאנדרדוגים בבית. מאז הפציעה של וונץ, האיגלס יצאו לחלוטין מהתמונה התקשורתית של מועמדות לזכייה בסופרבול. ומישהו עדיין מהמר על הכסף שלו נגד הפטריוטס? בסופרבול, האיגלס רשומים כאנדרדוגים הגדולים ביותר מאז אריזונה ב-2009.
המסיכות הפכו ללהיט בין רגע. ג'ונסון פתח בפרוייקט מכירת חולצות עם מסיכות כלב עליהן והוא לא מצליח לעמוד בביקוש. המוכר האינטרנטי המפורסם ביותר של מסיכות כלב, אזרח הרפובליקה העממית של סין, גם כן מתקשה מאוד. תמונות של כלבים הוקרנו על המסך הגדול במצבים בהם הקבוצה הייתה צריכה קצת רעש מהקהל. כל גורמי הקבוצה והעיר קיבלו את המעמד הזה בזרועות פתוחות. הם כבר רגילים – ככה זה כשיריבות הבית שלך הן הקבוצה של ניו יורק(כי הג'טס לא ממש נחשבים), הקבוצה מעיר הבירה, ו"הקבוצה של אמריקה". הילדים הרעים של הבית המפואר והמתנשא ביותר בליגה. היחידים בבית שמעולם לא זכו בסופרבול, ונאלצו להסתפק בכמה וכמה כמעטים. האנדרדוג האולטימטיבי.
סגל השחקנים של האיגלס כולל כמה אנדרדוגים בפני עצמם. הקורנר פטריק רובינסון, שנבחר על ידי הסיינטס בסיבוב הראשון ב-2010 ולא עמד בציפיות עד שנולד מחדש העונה, כאשר התאחד עם מלקולם ג'נקינס ואת רגע השיא שלו נתן עם חטיפה שהוחזרה לטאצ'דאון משווה מול מינסוטה והפכה לחלוטין את המומנטום. הרסיבר נלסון אגולור, שכבר קיבל על המצח את חותמת הכישלון העצום של השנים האחרונות עד שסוף סוף נכנס לעניינים העונה. וכמובן ניק פולס, שכולם פתאום שכחו שהוא יודע לשחק פוטבול אחרי שבילה שנה אחת אצל ג'ף פישר ועוד שנתיים כמחליף, וביטלו את הסיכויים של כל פילדלפיה רק כי הוא נמצא מאחורי הסנטר. גם בקרב הצוות המקצועי יש אנדרדוגים לא קטנים. לפני שלוש שנים, דאג פידרסון היה מתאם ההתקפה של אנדי ריד בקנזס סיטי. בשלב הזה הוא לא קרא לתרגיל אחד במשחק מקצועני, ואפילו לא במשחק מכללות. וכמובן שהוא היה חלק מההתקפה שלא הצליחה להשיג תפיסה של וייד רסיבר לטאצ'דאון. האווי רוזמן איבד את תפקידו כג'יאם עם הגעתו והשתלטותו של צ'יפ קלי, ובעצם עד שקלי פוטר, לרוזמן לא היו סמכויות פוטבול כלל והוא התעסק יותר בציוד מאשר בשחקנים עצמם.
המנהיגים הדומיננטיים של חדר ההלבשה בפילדלפיה כמעט נבחרו בקפידה על ידי אלי הפוטבול שהנחיתו עליהם פציעות אחד-אחד. דארן ספרולס סיים את העונה כבר בספטמבר. באוקטובר זה היה אחד משחקני הספיישל טימס הטובים של העשור, כריס מאראגוס. בהמשך החודש קרע את גיד האכילס ג'ורדן היקס, לדעת רבים הלב של ההגנה. אחריו זה כבר היה אחד התאקלים השמאליים הטובים בליגה, ג'ייסון פיטרס. וכמובן, קארסון וונץ, האיש שפרץ בשנתו השנייה בליגה, הפך את פילדלפיה מקצה לקצה, ואת עצמו הפך למנהיג ודמות דומיננטית בחדר ההלבשה למרות גילו הצעיר.
האובדן של דמויות מפתח בכמות וברמה הזאת יכול לפרק קבוצה. אבל העיטים התאחדו עוד יותר. הזלזול, הקשיים, והפציעות, הפכו יחידה חזקה מנטלית לחזקה עוד יותר. השחקנים, הצוות, האוהדים, העיר. כולם היו צריכים לעבור קשיים, ספקות, זלזול. כולם התאחדו סביב מעמד האנדרדוג, והצ'יפ על הכתף שלהם גדל וגדל והיום הוא כנראה בגודל של הפסל של רוקי – אם כבר מדברים על אנדרדוג אולטימטיבי.
קבוצה שלא עלתה לסופרבול כבר 14 שנה, מול השושלת הגדולה ביותר בהיסטוריית הענף ואולי בהיסטוריית הספורט האמריקאי. הילדים הרעים והפרועים מול בוסטון המתנשאת, המפוארת, המוצלחת. קווטרבק מחליף שהיה על סף פרישה מול הילד המוצלח של הליגה. עיר כושלת ולוזרית ספורטיבית, שכוכב הספורט הגדול ביותר שלה הוא בכלל דמות פיקטיבית, מול עיר שנהנתה מעשר אליפויות רק בשנות האלפיים, וכל זה בנוסף לשנים על גבי שנים של אגדות ספורט שהשפיעו רבות על כל הספורט האמריקאי. זהו סופרבול מתבקש. כמעט נדרש. אין קרב בין פייבוריט לאנדרדוג יותר קלאסי מזה. אם פילדלפיה היא האנדרדוג האולטימטיבי, ניו אינגלנד היא הפייבוריט האולטימטיבי.
ועכשיו, נעבור לחלק המקצועי. אז מה תצטרך פילדלפיה לעשות בלילה בין ראשון לשני, כדי לחלץ לומברדי ראשון מהמינוסים הדו ספרתיים של מינסוטה?
- הוצאה לפועל. זו אמנם קלישאה, אבל לא סתם קלישאות הופכות לכאלה. בחלקן יש אמת, ונגד הפטריוטס אין אמת גדולה מזו. המפגש הקודם בין שתי הקבוצות, בעונת 2015, היה הזוי לכל הדעות, ומסיבה עיקרית אחת – הפטריוטס עשו טעויות רציניות מאוד. פאנט שנחסם והוחזר לט"ד, פאנט שלא נחסם ובכל זאת הוחזר לט"ד, כדור של בריידי שנחטף בתוך האנדזון ומוחזר כל הדרך. הפטס כמעט ולא עושים טעויות. זו התכונה הידועה ביותר שלהם. לכן האיגלס חייבים להוציא לפועל בצורה טובה את תוכנית המשחק שלהם. ג'ים שוורץ, מאמן הגנה נפלא, וכמובן גם דאג פידרסון, עומדים בראש צוות אימון שמורכב ממתכנני משחק מהטובים בליגה. אבל רק ביצוע חסר דופי של תוכנית המשחק, מצד כל הגורמים בקבוצה, ולאורך כל המשחק(שלום אטלנטה) ישאיר לפילי סיכוי. הוצאה לפועל מושלמת מצד אחד ואיומה מצד שני הייתה הגורם הישיר לניצחון החד צדדי על מינסוטה. על טעויות משלמים, והפטריוטס לוקחים גם עמלה.
- הגנת הריצה של הפטריוטס איבדה נכס חשוב כבר בתחילת העונה. מדובר כמובן באחד ממחזיקי הקצה הטובים בליגה, דונטה הייטאוור, שהמחצית השנייה ההירואית שלו סגרה לחלוטין את משחק הריצה של אטלנטה בשנה שעברה, ותרמה בסופו של דבר להחלטה השנוייה במחלוקת של שנהאן לא להריץ את הכדור ברבע הרביעי ביתרון. בלי הייטאוור, ובלי אף שחקן פרונט 7 באמת רציני, הפטס יצטרכו להסתמך בעיקר על תוכנית משחק, התאמות ומשמעת. כל זה לא תמיד יספיק כשבצד השני משחק קו התקפה מהאתלטיים והטובים ביותר בליגה, עם משחק ריצה מגוון ויצירתי שיכול לפגוע בך גם דרך האמצע וגם מהצדדים. לעייף את ההגנה, להוריד שעון, להשאיר את בריידי בלי הקסדה – כל אלה יושגו אם משחק הריצה יבוסס מוקדם.
- בניגוד לג'קסונוויל, שלמשך כל העונה רק מנסה להשאיר את ההתקפה מחוץ לידיים של בלייק בורטלס, מה שהפך אותה לחד מימדית במלוא המובן, לפילדלפיה יש קווטרבק טוב עליו פידרסון סומך ושמסוגל לבצע כל מהלך שההתקפה של פילדלפיה תנסה להריץ כדי להניע את הכדור ולשים נקודות על הלוח. חיל הרסיברים שלה טוב בעשרות מונים מזה של ג'קסונוויל – סטפון גילמור יתקשה הרבה יותר מול אלשון ג'פרי מאשר מול דידי ווסטברוק או קילאן קול. טורי סמית' ונלסון אגולור שקם לתחייה הם איומי עומק אדירים. קורי קלמנט הוא כלי מצויין מהבקפילד, ובנוסף לכל זה פילי מחזיקה בשלישיית טייט אנדים מצויינת ואולי הטובה בליגה למעט זו של וושינגטון. זאק ארץ, ברנט סלק וטריי ברטון מסוגלים כולם לייצר מהלכים קריטיים מול צוות ליינבאקרים שלא מתמחה יותר מדי בכיסוי. פילי יכולה לתקוף את הפטס בדרכים שונות ומגוונות, אין לה תלות באספקט אחד או כוכב אחד שבליצ'ק יכול לסגור ולתת לאחרים לנסות לנצח אותו. יצירתיות, ותרגילים שנובעים מתרגילים אחרים, הם מה שהביס הגנה אפילו טובה יותר של הפטס במחצית הראשונה של הסופרבול הקודם. חוסר בהתאמות, לחץ, פחד ושמרנות הם מה שהפסיד לפלקונס את אותו סופרבול, מה שהפסיד לג'אגס את המקום בסופרבול, ומה שהפסיד כל כך הרבה משחקים אחרים. לאיגלס אסור ליפול לבורות האלה.
- האיגלס היו מהקבוצות הטובות בליגה בכל הנוגע ללחץ על הקווטרבק היריב. עם קו הגנה עמוק ומעולה, שבו שחקנים כמו בו אלן, כריס לונג הותיק והרוקי הנהדר דרק בארנט הם רק מחליפים, פילי היא אחת הקבוצות היחידות בליגה שבאמת יוכלו לייצר לחץ משמעותי על בריידי עם ארבעה שחקנים בלבד. למרות שפילי מחזיקה בשחקני על כמו פלטשר קוקס וברנדון גרהאם, העומק של קו ההגנה הוא העוצמה שלו. הפטס עדיין צפויים לנסות לעייף את קו ההגנה, בעיקר את קוקס, בעזרת סקרינים למיניהם. אבל האפקט הוא מוגבל כשאפשר להכניס את דרק בארנט או כריס לונג למשחק. ויני קרי וטים ג'רניגאן הם שחקנים מצויינים בפני עצמם. האיגלס ינסו לייצר כמו שיותר לחץ, ובעיקר דרך האמצע בעזרת ג'רניגאן וקוקס, כדי למנוע מבריידי לנוע בתוך הפוקט ולהרגיש בנוח. כך דנבר ניצחה את בליצ'ק ובריידי לפני שנתיים, כך הג'איינטס ניצחו בשני סופרבולים. זה יהיה המתכון מספר 1 לניצחון.
- זוכרים הוצאה לפועל? זה תקף בעיקר להגנה. בעיקר כאשר ההגנה הספציפית מאוד אוהבת את השמירה האישית. הבסיס של ההגנה הזאת הוא שמירה אישית, אחד על אחד, בדרך כלל עם סייפטי אחד עמוק. הבעיה? הפטריוטס הם מלכי המיסמאצ'ים. גרונקובסקי הוא מיסמאצ' מהלך ואין לפילדלפיה שחקן שיכול לשמור עליו לבד. דיון לואיס או ג'יימס ווייט, אליהם בריידי יזרוק והרבה, עשויים לעשות שמות ביחידת הליינבאקרים הדי מוגבלת של האיגלס. ברנדין קוקס מאיים לקחת את הכדור עד הסוף בכל פעם שהוא על המגרש. המפתח כאן הוא, שוב, אימון, תוכנית משחק, התאמות. ג'ים שוורץ ייאלץ לערבב ולשנות, לתת הרבה חומר למחשבה לג'וש מקדניאלס. פעם אישית, פעם אזורית, פעם בליץ. פעם להשאיר את גרונק מול אחד, פעם להביא עזרה. מצד שני, פילדלפיה היא הגנה פיזית. אם היא תדע להכות בבריידי, וברצים וברסיברים הקטנים של ניו אינגלנד, זה יקשה מאוד על ההתקפה שגם כך מתבססת מאוד על חלונות צפופים ומסירות קצרות. אני חושב שההתקפה של פילדלפיה תדע לשים נקודות. השאלה האמיתית, שתכריע את גורלו של הלומבדרי, היא מה יעשו העיטים מול טום בריידי וההתקפה.
בפילדלפיה לא יכולים לחכות כבר לסופרבול הראשון מאז ימי מקנאב. הקבוצה אז הייתה הרבה פחות מאוחדת ובעלת הרבה פחות אופי מהקבוצה של היום. למעשה, לא בטוח שבעיר אהבת האחים אי פעם הייתה קבוצה ספורט עם אופי קולקטיבי שכזה. אם צריך להמר השנה על קבוצה שיכולה לעצור את מכונת הפוטבול המשומנת של ניו אינגלנד, כנראה שהמועמדת מספר 1 היא זו שתפגוש אותה ביום ראשון.
