אני רוצה להתחיל בגילוי נאות, אני אוהד הדולפינס מאז שהתחלתי לראות את המשחק הנפלא שנקרא פוטבול, אך אני לא חוויתי הצלחות רבות אם בכלל, רק בינוניות מחרידה לאורך השנים האחרונות. אך הבינוניות לא נובעת מהרוסטר השלם, אלא מההנהלה, שפשוט קיבלה את הבינוניות והשלימה איתה. הדוגמא המושלמת לכך קרתה רק לפני ימים ספורים, כאשר אדם גייס שכר את עמיתו לשעבר מהברס, דוואל לוגינס, שנבחר לא מזמן ל"פלייקולר" הגרוע בליגה ע"י אתרי ספורט נבחרים. קריאת מהלכים הייתה והיא עדיין בעיה מאוד מאוד חמורה בארגון, והחלטות גרועות בצד ההתקפי הם אלה שגרמו להתקפה של מיאמי לא לתפקד, ולא השחקנים. חוליית הרסיברים היא מהטובות בליגה וארסנל הכישורים של כל רסיבר ורסיבר משלים מצוין את עמיתו לעמדה (לנדרי משחק מצוין בעמדת הסלוט, למרות שלא משיג יארדים רבים כי לא מנצלים אותו טוב, אך הוא עדיין הוביל את הליגה השנה בתפיסות עם יותר מ-110, נתון מרשים ביותר. בנוסף יש את קני סטילס הזריז וג'אקים גראנט שהתפרץ לסצנה בשבועות האחרונים ונותן הצגה על כר הדשא כל פעם שעלה עליו), הפרסונל בעמדת הרץ האחורי גם טוב מאוד ולא מנוצל נכון, הקו ההתקפי דורג בטופ 5 של PFF ב-6 שבועות האחרונים (מאז שג'רמון בושראד יצא מחמישיית קו ההתקפה והוחלף ע"י שחקן מקבוצת האימונים) ולמרות שג'וליוס ת'ומאס לא חווה עונה מוצלחת, ההתקפה הזאת לא צריכה לקרטע כך. הם מקום 28 בנקודות עם 17.6 למשחק, כמות מגוחכת ביחס לכישרון השחקנים. עכשיו נדמיין תרחיש פנטזי, אני לוקח את המושכות והופך לג'נרל מנג'ר של המיאמי דולפינס. איך הייתי משנה את הקבוצה?
1) להחתים מתאמים מהשוק החופשי. לוגינס לא מתאים להיות ה-OC שלנו. הייתי דחוף באגריסביות לשכור שני מתאים. באופן אידיאלי, ג'ק דל ריו למתאם הגנתי ומאט נאגי/ג'ים קולדוול להתקפי. אולם, הייתי לוקח גם את ואנס ג'וזף חזרה להיות מתאם הגנה ואת בן מקאדו להיות מתאם התקפי (בן מקאדו היה קטסטרופה כמאמן ראשי, אך הרזומה שלו מרשים כ-OC, אסור לשכוח את זה).
2)דראפט. ככה הדראפט שלנו יתנהל: מחכים עד לבחירה שלנו שנמצאת במקום ה-11 (ד"א, הפעם הראשונה והאחרונה שבחרנו במקום 11, בחרנו את האנד המצוין, ביל סטנפיל, שהלך ל"פרובול" 4 פעמים ונבחר פעם אחת ל"אולפרו"). לאחר שרואים מה האחרים בחרו, לראות אם יש שחקן שאנו חושבים שמתאים ונזקק לקבוצה הנוכחית ולעתידה הקרוב, ז"א שחקן בעמדות הבאות: גארד, ליינבקר, קורנרבק, קוורטרבק או במקרה חריג לקחת את סייקוואן בארקלי למרות שרץ אחורי הוא לא צורך בוער, ראה נתוניו של קניאן דרייק מאז שהפך לרץ הפותח). אם לא נמצא שחקן כזה, נעשה טרייד על הבחירה לקבוצה שזקוקה לקוורטבק ורוצה לבחור מישהו מאלה שנשארו על הלוח (כנראה מייפילד, ג'קסון ואלן יישארו ואני מאמין שלפחות קבוצה אחת תרצה אחד מהם) ובתקווה לקבל בתמורה בחירות ליום השני/ שחקנים בעמדות הנצרכות. לא להרגיש צורך לקחת שחקן רק בגלל שיש לנו בחירה, תמיד אפשר לעשות טרייד ולהעשיר את הקבוצה יותר בכלים שנזקקים לה.
3)חוזים. להאריך את החוזה של ג'ארוויס לנדרי. הוא רסיבר מהטופ 10 בליגה למרות שהסטטיסטיקה שלו לא מפוצצת. אני מאמין שקשה לפגוע ברסיברים בדראפט ולכן כאשר צולחים לצלוף, כדאי לשמור עליו מכל משמר. בנוסף לעצב מחדש חוזים של שחקנים כמו סו, ג'אוון ג'יימס וקמרון וייק, מפני שזה חוסך פגיעה גבוהה ברמת השכר.
4)לעשות טרייד על דוונטה פארקר. גם כשבחרנו את פארקר, ידעתי שזאת תהיה בחירה רעה. התפוקה של פארקר לא הייתה נוראית בשום צורה או אופן, הוא פשוט נתון לפציעות רבות והאישיות שלו מהווה בעיה גדולה, הוא לא נראה מעוניין בלשחק בארגון, אפתי ובלתי מגיב על ומחוץ למגרש. ולחשוב שהיינו יכולים לקחת את מרכוס פיטרס שממש היינו צריכים קורנרבק…
הישארו מעודכנים
נק' אחרונה) להפסיק להיכנע לבינוניות. להשאיר את טנהיל בתור פיתרון זמני אבל לחפש בשלוש שנים הקרבות קוורטרבק בדראפט, עדיף להיכשל פעמים רבות ואז פתאום לפגוע מאשר להימנע מלבחור קוורטרבק, כי ללא קוורטרבק אי אפשר לזכות אלא במקרים קיצוניים (ג'ו פלאקו עם ההגנה האדירה של הרייבנס, איליי מאנינג שפתאום בזמן הקלאץ' הופך להיות ג'ו מונטנה הם הדוגמאות היחידות שמצאתי מה-15 שנים האחרונות).
לסיכום, אני מאמין שההנהלה צריכה להיות הרבה יותר אגריסבית, להפטר מעשבים שוטים ולהתנהל נכון יותר בדראפט הקרוב. כמובן שקל יותר לדבר מלעשות, אך אני חושב שכל הנקודות שציינתי שהן יישומיות ביותר.
