המפלצת מניו אינגלנד

רוב גרונקובסקי הוא גיבור על. אין דרך אחרת להסתכל על המפלצת הזאת שמשחקת טייט-אנד עבור הניו-אינגלנד פטריוטס. כמו כל גיבור-על גם לגרונקובסקי יש כינוי שניתן לו- "הגרונק" וחגיגת טאצ'דאון שהפכה יחודית לו, ה-"גרונק ספייק", שמתרחשת בכל פעם שהוא נכנס לטאצ'דאון ופשוט מרסק את הכדור על הקרקע. אנשים עשו זאת לפניו, אבל לא באותה תדירות ועוצמה. כבר בשנתו השנייה בליגה, גרונקובסקי השווה את שיא הטאצ'דאונים לשחקן בשתי שנותיו הראשונות בליגה  עם 28 טאצ'דאונים. לגרונק יש תדמית של נער פלייבוי המצטייר כאדם נהנתן, לא חכם וקולני. אני מרגיש שיש צורך להפריד בין הסלבריטי גרונק הנהנתן לרוב גרונקובסקי הטייט אנד של הפטריוטס, כמו שאמינם מפריד בין "סלים שיידי" שהוא האלטר-אגו של מארשל מאת'רז (אמינם). הטייט אנד ששוקל 125 קילו וגובהו נושק ל-2 מטר הוא מסוג השחקנים שכבר עכשיו כאשר הוא בן 28, דלתות היכל התהילה נראות במרחק הושטת יד.

כדי להבין לעומק באמת את חשיבותו של גרונקובסקי להתקפה של ניו אינגלנד הנה ציטוט של המאמן האגדי ביל בלצ'יק: "הטייט אנד אצלנו הוא התפקיד הקשה ביותר בהתקפה שלנו, אחרי הקוורטרבק. הוא אחראי על כל המבנים והמערכים ההתקפיים. הרצים יהיו לרוב בחלק האחורי ליד הקוורטרבק, הרסיברים יהיו בעמדותיהם, אבל הטייט אנדים יזוזו כדי לשנות המערך, ליצור פער רמות בין ההתקפה להגנה (מיס מאץ') וגם לשנות את המערך ההגנתי… גרונקובסקי הוא אתלט ורסטילי הן מנטלית והן פיזית. הוא יכול להתמודד עם כל האתגרים. להרבה שחקנים זה יותר מידי, אותם שחקנים לא משחקים באותו כישרון בגלל שהם חושבים יותר מידי. זה לא המקרה אצל רוב."

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

גרונקובסקי יכול לעשות הכל- לתפוס, לרוץ, לברוח משחקני הגנה ולהעניש אותם במידת הצורך…  עצם קיומו על המגרש הופך אותו לכלי החשוב ביותר בהתקפה של הפטריוטס, חוץ מטום בריידי. כאשר הפטריוטס מתקרבים לרד-זון כמעט שלא ניתן לראות את גרונקובסקי בעימות של אחד על אחד נגד מגינים. ההגנה תמיד תלך לכיוונו ולעיתים תשלח שלושה שחקנים לשמור עליו (לא שזה תמיד עובד…) מה שמשאיר לשחקנים האחרים בקבוצה דרכים קלות יותר ופחות צפופות לאנד זון. שמצא את הגנות מפחדות ממנו, הוא טייט אנד עם מהירות ויכולת ריצה של רסיבר ובזכות מסגרתו הענקית כשהוא קופץ זה נראה כאילו הוא שאקיל אוניל שקופץ לריבאונד.

התכנית ההתקפית של הפטריוטס בנויה על יצירת מיס מאצ'ים (פער רמות) בין ההתקפה להגנה שנמצאת מולה. אותו פער בין הרמות בא לידי ביטוי כאשר לדוגמה ליינבאקר שומר על רסיבר – יש פער בין המהירות של הרסיבר המהיר לעומת המהירות של הליינבאקר הכבד יותר. התקפת הפטריוטס בנויה מארבעה אלמנטים מרכזיים שתפקידם לייצר את אותו פער ברמות. אותם האלמנטים הם מהירות, זריזות, כח וגודל. כל אחד מן האלמנטים מחמיא לאחרים ועוזר לייצר את המפלצת הארבע ראשית שהיא ההתקפה של "הפטס". בכך שיש רסיבר מהיר הוא "מותח" את המגרש וגורם להגנה ללכת לכיוונו למקרה שהוא יחליט לרוץ עמוק. זה מפנה יותר מקום לתמרון קרוב יותר לקוורטרבק למסירות קצרות. אלמנט הזריזות בא לידי ביטוי באותם רסיברים שיכולים לנצח עם זריזות רגליים וידיים כבר מהעמדה שלהם. עבור בריידי אלו הזריקות בהן הוא הכי מדוייק. תפקיד זה בהתקפה אחראי על הזזת הכדור קדימה ומהווה את הזריקות המהירות אשר מכניסות את ההתקפה למומנטום. כשמדובר על כח, ביל בלצ'יק דואג תמיד שיהיה לו בקבוצה רץ אחד שיכול להכניס את הכדור לאנד זון ממרחק של 2 יארד. ולבסוף האלמנט האחרון, אלמנט הגודל. הפטריוטס דואגים שלטייט אנדים שלהם תהיה מסגרת גוף גדולה ככה שהם יוכלו לתפוס את הכדור למרות שמגנים עליהם. הטייט אנד במערכת ההתקפה של הפטס הוא המטרה העיקרית בכל פעם שמתקרבים לרד זון. את התפקיד הזה מאייש גרונקובסקי.

אם אתם משחקים מאדן והייתם צריכים לבנות את הטייט אנד המושלם הוא היה דומה מאוד לגרונקובסקי- הוא הגדיר מחדש את מה שמאמנים מחפשים לעמדה, לפרוטוטיפ. גרונק הוא כאב ראש עבור כל הגנה שהוא נעמד מולה. אי אפשר לצוות נגדו ליינבאקר בגלל שהוא יחלוף על פניו במהירות. מצד שני גם לא ניתן לשים עליו סייפטי, בגלל שלמרות שמהירותו תוכל להשתוות לזו של גרונק, הוא לא יהיה גבוה מספיק כדי לשמור על גרונק ולא מספיק חזק על מנת להוריד אותו לבד. למרות שלעיתים אומרים על השחקנים בקבוצות של בלצ'יק שהם פרודוקטיבים רק בגלל המערכת שהם נמצאים בה- לא ניתן לומר זאת על הטייט אנד הפנומן שלהם, שבשבע עונות הכניס 68 טאצ'דאונים ועבר מרחק כולל של 6,095 יארד.

גרונק הוא הכלי המסוכן ביותר של הפטריוטס וזה המצב כבר שנים. הבעיה היחידה עם גרונק היא היסטוריית הפציעות שלו בשנים האחרונות. מאז כניסתו לליגה  גרונק ישב על הספסל במשך לא פחות מ-23 משחקים. ההתקפה של ניו אינגלנד היא חיה אחרת כשגרונק בריא. בשנת 2015  כשגרונק נפצע לאחר 12 משחקים, אפשר היה לראות את השפעת  הפציעה על ההתקפה. בלעדיו בששת השחקים שנותרו, הפטריוטס הכניסו בממוצע 12 נקודות פחות בכל משחק, עברו 50 יארד פחות בממוצע ואחוז ההשלמות של בריידי צנח לאחר פציעתו של גרונק מ-64.7% ל-56.9%. נדמה שהשנה גרונק יצטרך לסחוב חלק ניכר יותר מההתקפה על כתפיו. בהיעדרו של הרסיבר ג'וליאן אדלמן, בריידי יחפש למסור לגרונק הרבה יותר. בנוסף הפטריוטס איבדו את הרץ שלהם משנה שעברה לגרנט בלאנט שהיה מכונת טאצ'דנים (18 טאצ'דנים!). בהיעדרו של הרץ הפרודקטיבי הפטריוטס יחפשו דרך חלופית להיכנס לאנד זון, ולכן לא יחסרו לגרונק הזדמנויות השנה להוכיח שהוא אותה חיה משולחת רסן שהוא היה לפני כן. גרונק שראה שנה שעברה את קבוצתו מנצחת בסופרבול מהספסל רוצה להזכיר לכולנו שהוא לא רק עדיין רלוונטי אלא עדיין הכי טוב במשחק.