היום הוא יום הולדתו של אלוף העולם באגרוף היחיד בהיסטוריה של מדינת ישראל. יורי פורמן, העולה החדש מחבר העמים, שצמח מהמכונים הקטנים בחיפה עד לברוקלין ומשם לקריירה מקצוענית מרשימה וחגורת אליפות אחת. יורי שגם הוכשר כ-רב במהלך הדרך הפך לדמות מסקרנת במיוחד בענף ולאחד מלוחמי המשקל בינוני המרשימים שנראו
אצל כל מתאגרף באשר הוא, המקום ממנו הוא מגיע משמש כחלק משמעותי ממי שהוא, חלק מהלוחם הפנימי שלו. נרטיב ה-"בית" מלווה אותם באימונים ובזירה. אותו הם מייצגים. בשביל יורי פורמן הבית נמצא בשלושה מקומות ברחבי הגלובוס, שונים כל כך. אך, כל אחת מנקודות המוצא בהן התפתח, הייתה חלק מהמכלול שהפך אותו לאלוף עולם. המתאגרף הישראלי, שגם הפך על הדרך לרב מוסמך, חוגג היום 37 שנים על פני האדמה, במהלכן התפתח כסיפור הצלחה שנבנה בעשר אצבעות הקמוצות יחדיו לאגרוף קטלני.
יורי צבר לאורך חייו נקודות נוסע מתמיד מרשימות.הכל החל בעיר גומל שב-בלארוס, אז חלק מברית המועצות, שם הוא נולד. שם גם ערך את טבילת האש שלו בתוך הזירה, כשהיה בן 7. החיים תחת מסך הברזל היו קשים במיוחד, בעיקר בשנות ה-80 בהן הסובייטים נקלעו למשבר כלכלי עצום ובני הקהילה היהודית המקומיים, סבלו מהתעמרויות חוזרת ונשנות. לכן אמו התעקשה שיתמיד באגרוף. כשיורי היה בן 9, הוריו החליטו שהגיע הזמן לחפש עתיד מחוץ לגוש המזרחי. כמו יוצאי חבר העמים רבים בעלי קשר לדת היהודית, משפחת פורמן עשתה עלייה לארץ הקודש, למקום המבטחים של העם היהודי.
המשפחה התמקמה בחיפה וטעמה על בשרה את חווית העלייה הרוסית הלא פשוטה כלל. אביו של יורי, בעל ההשכלה האקדמית- נאלץ לעבוד כמקרצף חלונות בבנייני העסקים של בירת הכרמל. כמו כמעט כל ילד שונה במקום חדש, יורי נאלץ להתמודד עם היטפלויות ומקרי בריונות רבים בבית הספר.
מבחינת האגרוף, ההגעה לישראל בהחלט יכלה לסמל את סוף השאיפות של יורי להתקדם בענף. האגרוף בישראל מינורי במיוחד, בצורה מפתיעה ומעט לא ברורה, עקב הסגנון הלוחמני בו העם היושב בציון מתאפיין. אך באותה תקופה רוב הנוער בחרו לנסות את כוחם באומנויות הלחימה מהמזרח.
הישארו מעודכנים
לאחר מכן הגיעו הקפוארה וה-MMA, אך משום מה הענף הוותיק והכל כך פופולארי במדינות רבות ברחבי תבל, נתקע בערך באותה נקודה בה היה בתחילת שנות ה-90. זאת על אף שהעשורים הראשונים של המאה ה-20 היו בסימן מספר לוחמים גדולים מדת משה בסבב המקצועני. באופן פחות מפתיע, בני הקהילה הרוסית הם הנוף הכי שכיח בין מתאגרפי ישראל. גם בקהילה הערבית יש לא מעט בני נוער הפונים לאגרוף.
מי שהפך לסנונית היחידה מאז אותם מתאגרפים יהודים גדולים, היה אותו נער, אותו עולה חדש שמצא את עצמו במקום בקור הבלארוסי-בין חופי הים התיכון להרי הכרמל. יורי לא ויתר על החלום, גם במציאות דלת האמצעים הזו. גם בגומל לא היה קל, אז למה שבחיפה הוא ילקק דבש ?
יורי המשיך להתאמן ולהסתמן כפוטנציאל הגדול ביותר של הענף המקרטע בציון. הוא עשה זאת בכל דרך שמצא ובמכוני אגרוף ערביים, גם שם הוא סומן כ-"חריג", אך כוחו וכישוריו, העניקו לו את הכבוד של חבריו הלוחמים. בשנות ה-90 החל להילחם כחובב וזכה בשלוש אליפויות ארציות. אך כאמור, מהר מאוד נגמר היצע הלוחמים והאתגרים ויורי נקלע לצומת טי מטאפורית. מבחינתו הייתה רק דרך אחת לעבור בה.
לכן בשנת 1999, יורי הלך עם מזוודה וחלום, קצת שונה משל אלו שמגיעים בדרך כלל מישראל ל-ארה"ב. הוא התמקם בברוקלין, שם הצטרף למכון מקומי, בו גם פגש את מי שעתידה להיות אשתו. בשביל אש"ל ושכר דירה, עבד כשליח ומנקה. יורי סיפק רקורד חובבני מרשים של 75 ניצחונות לעומת חמישה הפסדים וגם זכה בשנת 2001 בתחרות "כפפות הזהב", לאחר שנעצר בגמר שנה לפני.
גם הנחיתה של יורה בסבב המקצועני עברה חלק. את הקרב הראשון שלו הוא ניצח בנוק אווט טכני בסיבוב הראשון ומשם המשיך לרצף מרשים. אך חברת הניהול שעבדה עמו לא הצליחה לספק יריבים ראויים, כמו גם רף התקדמות כלשהי לקריירה של יורי, שהחל להיכנס לבעיות כלכליות.
המזל הפגיש בין יורי ו-מורי ווילסון, מי שהפך למנהל החדש של יורי פורמן, לאחר שהחתים אותו בחברה של מקדם הקרבות הידוע-בוב ארום. יורי המשיך בשלו. סגנונו המאופק והטקטי, הוביל אותו להמשך ההצלחה בקטגוריית המשקל הבינוני-קל. יורי גבר על אנתוני תומפסון שהגיע כפייבוריט, בהחלטת רוב של צוות השיפוט. כעבור חצי שנה גבר באותה צורה אנדריי זורקן האוקראיני, על מנת לזכות בחגורת אליפות הארגון הצפון אמריקני. לאחר ניצחונות מרשימים על סול רומאן וג'יימס מור, יורי הפך למועמד מספר 1 להזדמנות הגדולה
בינואר של שנת 1973, זה היה ג'ורג' פורמן שהביס את ג'ו פרייז'ר הגדול, אך 37 שנים מינוס חודשיים מאז אותו קרב ענקים, פורמן אחר נגע בשמיים. יורי התייצב מול דניאל סאנטוס- האלוף הפורטוריקני של קטגוריית המשקל, מטעם ארגון האגרוף העולמי (WBAׂ). לאחר קרב שהלך עד הסוף, במהלכו יורי תפקד כשחמטאי דגול בתוך הזירה; הוא התיש את סאנטוס, צבר ניקוד וגם הוריד אגרסיביות כשהיה צריך. פסיקת השופטים הייתה חד משמעית: אלוף העולם הישראלי הראשון בהיסטוריה!!
למרות שלא זכה לחשיפה ראויה במדינה בה גדל, יורי תמיד חש אהבה גדולה למדינת ישראל, ביתם ומקלטם של היהודים באשר הם. כשהיה נכנס לזירה היה עושה זאת עם חלוק עליו לוגו של צורת המגן דוד ובתוכה אריה. לאחר שהוכרז כמנצח-אלוף העולם החדש התעטף בדגל ישראל. החיבור של יורי והמדינה לא נובע רק מתוקף תעודת הזהות הכחולה שלו, אלא מאמונתו ואהבתו למורשת והדת היהודית. המתאגרף הקשוח הפתיע לא מעט אנשים, לאחר שהודיע שבנוסף לשגרת האימונים שלו, הוא עובר הכשרה במטרה להפוך לרב.
יורי תיאר את השילוב הלא שגרתי כתזונה לגוף ותזונה לנשמה, ואכן השילוב המסקרן יצר הילה מעט מיסטית על הפרסונה הציבורית שלו. לאחר גישושים שלא הבשילו, להפקת קרב בין יורי פורמן למני פקיאו, עקב סירובו של פקיאו, יורי הגן על תארו מול מיגל קוטו- מתאגרף גדול מפורטו ריקו, שזכה במהלך הקריירה באליפויות עולם ב-4 קטגוריות משקל שונות.
השניים נפגשו ב-"יאנקי סטדיום", אך ידו של מיגל הייתה על העליונה לאורך כל שלבי הקרב. יורי, שגם ספג חבלה בברך עמה התמודד לאורך חלק עיקרי מ-8 הסיבובים שהיו בפועל, המשיך לקום לעבר יריבו, אך לבסוף מאמנו זרק את המגבת הלבנה, על מנת למנוע מיורי סכנה בריאותית רצינית במיוחד. כנשאל מדוע המשיך לקום, אמר:
"אני אלוף עולם, עכשיו אלוף עולם לשעבר, אלופים לא יכולים פשוט לפרוש…אלוף עולם צריך להמשיך להילחם"
תקופתו של הרב-מתאגרף כאלוף עולם נגמרה ואחריה הגיעו פציעות טורדניות ואי הקשבה לעצת הרופאים- רק בשביל לספוג את הפסדו השני בקריירה, לאחר ששוב נאלץ לפרוש באמצע הקרב, הפעם מול פאבל וולק הפולני. לאחר מכן יורי הבין שהגיע הזמן לתת לגוף קצת מנוחה בעוד נשמתו המשיכה להתמלא מהצד הרוחני של הדת היהודית. יורי נאלץ להתמודד גם עם שכול כואב במיוחד, לאחר מותו של מנהלו המסור עמו הגיע לפסגות מופלאות-מורי ווילסון.
לאחר פרישה קצרה ותקופת התאוששות בת שנתיים, יורי חזר לזירה ב-2013, בשביל לנצח 4 קרבות ולהראות שעדיין יש לו את זה, אך שוב הפציעות, כמו גם סכסוך עבודה עם האמרגן החדש שלו הובילו לעוד היעלמות מהזירה. לאחר שנתיים נוספות חזר על מנת לנצח את לנווד דוזייר וכעבור שנה גבר על ג'ייסון דיוויס בנוקאווט טכני בסיבוב השמיני. לאחר אותו קרב יורי זכה לטייטל שוט נוסף על אליפות המשקל קל-בינוני של ה-WBA, מול אריסלנדי לארה. תקראו לזה כוח עליון, השפעה פסיכולוגית או סתם צירוף מקרים, אך יורי שחילל את השבת לראשונה, במטרה להשתתף בקרב בקריירה המקצוענית שלו, לא הפגין את יכולתו הרגילה ונפל בסיבוב הרביעי.
בינתיים הקמבק של כבוד הרב ספג מהלומה שיכול להיות שאינו יתאושש ממנה. יורי כבר לא צעיר ואולי הגיע הזמן לקחת צעד אחורה. אך גם במידה ויחליט לעזוב את הסבב וגם אם לא, יורי יישאר מחובר לענף האגרוף לנצח. כשדיבר על מה הוא רוצה מעצמו כרב התשובה שלו הייתה ברורה, לשלב את האגרוף ולימודי התורה למסגרת חיובית לנוער. שאיפה שהוא רוצה להשיג גם בישראל, אליה הוא מתכנן לחזור יחד עם אשתו וילדיו.
יורי חי את חייו בדיסוננס גדול, בהתאם לנופים השונים שראה במהלך חייו. האיפוק והתכנון הסובייטי, האגרסיביות הישראלית והסגנון וארגז הכלים שקלט בברוקלין הפכו אותו ללוחם שהוא. העובדה גם הפך להגדרתו ל-"רב הלוחמני ביותר בזירה" (לאחר שהעיתונאי תיאר אותו בהומור כ-"רב האכזרי ביותר בזירה"), רק הפכה אותו לדמות מסקרנת, מעוררת השראה ובעלת אתוס שבוודאי יקסום לישראלי הממוצע. צריך רק להפנות מעט יותר אור זרקורים- לעברו של אלוף העולם באגרוף היחיד בהיסטוריה, שהגיע מישראל.
