הספורט המוטורי תמיד היה משהו שהאיטלקים התגאו בו, החוק במדינה, שמתיר לך רישיון לקטנוע בגיל 14, יצר לא מעט נהגים נפלאים, בעיקר על כלי דו גלגלי. לאט לאט גם בספרד העניין תפס תאוצה. את השליטה של דני פדרוסה, מארק מארקס וחורחה לורנסו במוטו GP אמחמו כיום נשים בצד. האיש שאנחנו מדבאים עליו נוסע על 4. שמו? פרננדו אלונסו.
האיש שנולד בעיר אוביידו, מחוז אסטוריאס בספרד, הוא ללא ספק הספרדי הטוב ביותר בסבב הפורמולה 1 בכל הזמנים. למען האמת, הוא אחד מותך 14 בכל הזמנים אי פעם שהתחרו תחת דגל ספרד ככה שלהיות הכי טוב מביניהם אינה משימה קשה. אבל אלונסו בלט גם בספירה הכללית.
ההתחלה לא הייתה קלה, כמו כל נהג פורמולה, הווא החל את הקריירה שלו כנהג מכוניות קארטינג. לאט לאט הוא הגדיל נפח מנוע, גודל מכונית ובמה ומצא את עצמו מתחיל את קריירת ה-F1 שלו בקבוצת מינארדי הקטנה. אלונסו היה הנהג השלישי בצעיר ביותר שהתחרה אי-פעם בפורמולה 1, למרות שהוא היה עם מכונית שבאותם זמנים כרבר נחשבה למיושנת ולמרות שהיה חסר ניסיון, אלונסו הצליח לסיים בצורה מעוררת השראה את עונתו הראשונה וכבר משך תשומת לב מקבוצות אחרות כמו SAUBER ו BAR.
בשנת 2002 אלונסו קיבל את השדרוג הראשון שלו, הוא נבחר להיות נהג מבחן בקבוצת רנו ושנה לאחר מכן הוא כבר הפך לנהג מן המניין אחרי שראשי הקבוצה הורידו את ג'נסן באטן מהסגל. הוא היה הנהג הצעיר ביותר שהגיע לפול פוזישן, אך בד בבד סבל מחוסר מזל (שבעיקר הגיע אחרי חוסר תקשורת עם הצוות הטכני, שגם לו להתרסק פעמיים ברגעים מכריעים במהלך העונה.
את עונת 2004 הוא סיים עם 59 נק', הישג לא רע, אבל ב-2005 הוא כבר האפיל על עצמו ואחרי נהיגה מושלמת לאורך כל השנה, יחד עם פול פוזישן במלזיה, בחריין, צרפת, בריטניה, ברזיל וסין הוא פשוט רמס כל מי שעמד לו בדרך ולקח את אליפות הנהגים בגיל 24 ו-59 יום, נכון לאותו רגע, הצעיר ביותר שעשה זאת.
הישארו מעודכנים
עונת 2006 הייתה המשך ישיר ליכולת שלו משנה שעברה. שוב נהיגה מושלמת ומאוזנת, שוב התעלות ברגעי האמת, שוב תכנון נפלא ושקול של כל מהלך. זה הסתיים באליפות נוספת וגם כאן נשבר השיא של הנהג הצעיר ביותר שעושה זאת. הדבר ביחיד שהעיב קצת על החגיגות הייתה ההודעה (עוד במהלך העונה) שהוא עובר למקלארן. אלונסו סיים את העונה במקלארן במקום השלישי בדירוג הנהגים עם אותה כמות נקודות כמו חברו לקבוצה לואיס המילטון שסיים שני ורק נקודה פחות מקימי ראייקונן שלקח את התואר במה שהיה ונשאר עד היום הפודיום הסופי הצפוף ביותר בכל הזמנים. אלונסו וקבוצתו החדשה סבלו מחוסר תקשורת רב ובסיום העונה הוחלט כי הוא ישוחרר מחוזהו, שנתיים לפני המועד המקורי שההסכם היה אמור לפוג, אלונסו חזר לבית החם של רנו.
הקאמבק לא היה מוצלח כל כך בעונתו הראשונה ולווה בלא מעט רגעי מחלוקת. זה התחיל עם מאבקים פומביים מול נהגים אחרים שכללו מספר הפרות התנהגות במהלך מירוץ וזיכו את אלונסו לא רק בנקודות עונש אלא גם באנטאגוניזם מצד חבריו למקצוע. זה המשיך עם חילוקי דעות עם הצוות בטכני לגבי יכולת המכוניות של החברה, בעיקר המנועים ומשקל השלדה, אך למרות הכל, אלונסו סיים במקום החמישי הכללי את העונה, האריך חוזה ושם סטופ לספקולציות שהחלו לצוץ שהוא עובר לפרארי.
ב-2009 הסדקית הראשונים של ה-"זוגיות" הזו שוב החלו לצוץ. אלונסו נשך שפתיים לאורך כל העונה למרות שחלק מהצוות של רנו האשים אותו בחוסר התחשבות בנהגי המשנה של הקבוצה ואמר שההישגים הפרטיים שלו חשובים לו גם אם הם על חשבון הקבוצה כולה. אחרי אינספור מאבקים פניממים שהצליחו לטייח מתחת לשולחן ולא לחשוף את פרטיהם המלאים אלונסו, בצעד ג'נטלמני ובניסיון לכבוד את האש פשוט הודיע כי אינו ממשיך ברנו "למרו תשזהו בית בשבילי" ועובר לאתגר חדש. "עד לסוף העונה אהיה מחויב 100% לרנו וארצה להשיג כמה שיותר נקודות, גם אישית וגם עבור הקבוצה" אמר הספקדי במה שאולי נשמע היה כעקיצה לאלו שטענו שלא אכפת לו מהקבוצה עצמה.
היעד הבא של הספרדי הייתה, איך לא, פרארי. במה שכונה "הסוד הגדול ביותר של ענף הפורמולה" נטען כי לאלונסו היה הסכם עם האיטלקים עוד מ-2008 אבל הספרדי עצמו טען שרק בסוף 2009, כשידע שאינו מסוגל להמשיך ברנו, הוא סגר על הסכם עם פרארי שיחל מעונת 2010. בסופו של דבר אלונסו נתפס כבוגד בענף ובכל הנוגע לרנו הוא היה בסטטוס "מחוק". העונה הראשונה בפרארי הייתה שברון לב עבורו שכן הוא איבד את תואר האליפות במירוץ האחרון ועוד עם 8 נק' יתרון. סבסטיאן פטל גרף את התואר ופתח את היריבות הנפלאה בין השניים.
ב-2011 העניינים הלכו עוד יותר גרוע עבורו שכן מספר התרסקויות דרדרו אותו מחוץ לטופ-5 של הנהגים, "תקלה" שהוא הצליח לפטור רק לקראת סיום העונה וסיים רביעי.
2012 הייתה שחזור מושלם של שנתיים קודם לכן. שוב מירוץ אחרון, שוב חילופי מקומות בינו לבין פטל, שוב הגרמני נשאר עם קרח בורידים ומנצח. אלונסו החל לסבול מתסכול ודרש מהצוות שלו את כל השיפורים האפשריים כדי להתחרות בגרמני גם מבחינה מכנית וגם מבחינה אסטראטגית. לגבור על פטל הפך לאובססיה אצלו אבל ב-2013 הוא שוב ראה את הדירוג הסופי מהמקום השני ואת פטל חוגג עם הבקבוק הגדול ביותר של השמפניה. השנים הבאות גם לא בישרו לו טובות, פטל המשיך לשלוט ללא עוררין בענף ואלונסו החל בהתדרדרות הקולוסלית הפרטית שלו. הוא עזב את פרארי וחזר למקלארן אבל שם חווה ירידה נוספת וב-2016, באחד המירוצים הראשונים של העונה הוא התרסק, סבל בחור בריאה וצלעותשבורות וישב בחוץ זמן לא קצר.
השנה אלונסו יודע שזאת כנראה עונתו האחרונה בסבב. הוא כבר מתכנן תוכניות לעתיד שכן הוא נרשם למירוץ איניאנאפוליס-500 באמצע עונת ה-F1 ובכך היה אמור להחמיץ את הגראן פרי של מונאקו, דבר שלא יצא לפועל בסוף בגלל פציעה בכף הרגל.
פרננדו אלונסו ללא ספק דמות צבעונית, מיוחד במינו, אקסצנטרי, "משוגע" כזה. בסיום העונה הנוכחית הוא ככל הנראה יחזיר את המפתחות לראשיקבוצתו ויעבור לתשוקה הבאה שלו אבל בינתיים, בינתיים בואו נהנה מהמירוצים האחרונים של האיש שיכול היה להיות הגדול מכולם. ואל תשכחו להגיד לו מזל טוב, הילד בן 36 היום.
