אגדה קצרה: סיפורה של מורין קונולי

היום לפני 63 שנים, עולם הטניס איבד פורצת דרך אמתית-מורין קונולי, זאת לאחר תאונת רכיבת סוסים שהשאירה את משלימת "הגולדן סלאם" הראשונה, נכה וכואבת. "ליטל מו" שנכנעה למחלת הסרטן כעבור 15 שנים מהתאונה, הייתה השחקנית המרשימה ביותר בזמנה וכזו ששימשה כמקור השראה לשחקניות גדולות שהגיעו אחריה

"אין דבר יותר עצוב מכישרון מבוזבז" נאמר בפתיחת הסרט "סיפור מרובע ברונקס". אך בעוד המחשבה הולכת קודם לעבר אלו המוכשרים והמוכשרות שחיבלו לעצמם. אלו שלא היו מסוגלים להתמודד עם העול הכבד שהתהילה מביאה עמה. אך מה אם אלו שכן יכלו להתמודד, אך הפורטונה קיללה אותם ושמה אותם כנידונים לגזר הדין הקשה ביותר שבית הדין של הגורל יכול לספק: חטיפת ה-"אני" מהבן אדם.

אפשר לחשוב על לא מעט מקרים של זמרים, שחקני קולנוע וכמובן ספורטאים, שהיו מלאים בכישרון ויועדו לגדולות, אך תאונות או מחלות גזלו מהם את התשוקה, בצורה האכזרית ביותר. במקרה של מורין קונולי מדובר בשתי המכות שנחתו על כתפיה הצנומות. הטניסאית המיתית, שפרחה לגדולה בשנות ה-50, כאחת המרשימות שהיו בסבב הנשי אי פעם.

בזמנה היא הייתה הכוח המרשים ביותר שנראה במקצה הנשי, בפער ניכר מהיתר. זאת כמובן למרות קריירה קצרה במיוחד, של אישה קטנת קומה, אך מלאה בכוח רצון ותשוקה שנתנו לה את תכונת הנמלה-כוח לספק מעשים שלא תואמים את גודלה. החיים הותירו אותה ואותנו ללא קלאוז'ר וכך גם חייה נגמרו, בגיל צעיר מהמחלה הנוראה, ששברה גם אשת חיל כ-מורין קונולי.

אך לתקופה מסוימת היא הייתה גדולה. כפי שתיאר בצורה מושלמת, ההיסטוריון והעיתונאי-באד קולינס: "זו הייתה הקריירה הקצרה ביותר מבין הקריירות הגדולות, אך מעטים הצליחו להשיג את מה שהיא השיגה- בהרבה יותר זמן".

מורין-קתרין קונולי נולדה ב-17 לספטמבר 1934, בסן דייגו, קליפורניה. כשהייתה בת 3, הוריה התגרשו. אמה סיפרה לה שאביה נהרג, דבר שהתגלה כשקר כשהתבגרה. בהשפעת אמה ואביה החורג המוזיקאי, מורין ניסתה את כוחה בכלי נגינה, אך התקשתה להביע את עצמה לידי ביטוי בתחום. במקום זאת-"מו"- כפי שנקראה בחיבה, התפתחה כנערה בעלת אוריינטציה ספורטיבית מובהקת.

אהבתה התמקדה בשני תחומים: טניס ורכיבה על סוסים. ענף אחד עתיד להפוך ל-מנוע של חייה, בעוד השני יתחיל את הסיוט הגדול, שיוביל לסוף המר.

מורין אומנם העדיפה לדבוק ברכיבה על סוסים, אך אמה ואביה החורג לא היו אנשים עשירים, לכן אולצה לוותר על הרכיבה וכתוצאה מכך; עברה להתמקד באופן מוחלט בספורט הלבן. לאחר שנכנסה לפוקוס, מורין הפכה לאחד הכוחות המרשימים ביותר בגילאי הנוער. בהשראת מאמנה- מורין, שמאלית בידה, החלה לפתח את האחיזה במחבט דווקא בידה הימנית והתוצאה: מרשימה לכל הדעות, של אלו שזכו לראותה.

מי שהגיעה בשיאה לגובה 1.65 מטרים, פיתחה חבטה עוצמתית; פורהאנד ו-בקהאנד  מרשימים בכוחם, כפי שטרם נראה מאף טניסאית אחרת, עד הגעתה של מי שזכתה לכינוי-"ליטל מו". כינוי זה ניתן למורין בהשראת נושאת המטוסים ה-USS מיזורי, שנקראה בעממיות-"ביג מו".

כשהייתה בת 14, "ליטל מו" ניצחה ב-56 משחקים רצופים וכעבור שנה, הפכה לצעירה ביותר שזוכה באליפות ארה"ב לנוער. 12 חודשים חלפו, עד שהיא עשתה זאת גם בליגה של הגדולים. "ליטל מו" הראתה דומיננטיות מדהימה, לא רק ביחס לבת נוער וזכתה באליפות הלאומית של ארה"ב. מדובר בטורניר הבולט מבין החמישה שאוחדו ליצירת אליפות ארה"ב הפתוחה. מבחינה היסטורית רישום הניצחון של מורין בטורניר, אותו שחזרה במשך שנתיים נוספות, נחשב לזכייה ב-"גראנד סלאם" לכל דבר.

באותן שנים, מו גם הוכיחה את כוחה בגביע וויטמן עליו השלום, כשעזרה לשחקניות מאמריקה לגבור ארבע פעמים ברציפות על המקבילות מבריטניה. מו המשיכה להפגין דומיננטיות מול עיניים אנגליות, לאחר שהוסיפה ב-1952 זכייה בווימבלדון, לצד עוד ניצחון באליפות ארה"ב.

סגנונה האגרסיבי של מו, חיפה על סרבים בינוניים עמם תמיד התקשתה. בכל אספקט אחר-סגנון המשחק שלה בזמנו, הזכיר את זה ששוחק בסבב הגברי, סגנון שהפך מאז לפורץ מינים. ועל זה- מורין קונולי זכאית לקרדיט גדול. בנוסף לזכייתה בטורנירי הדשא והאספלט, מו הגיעה בשני הטורנירים לגמר הזוגות, לצד לואיס בראף.

ואז הגיעה שנת 1953. בבית הלבן-נשיא ארה"ב-הארי טרומן, מודיע על פיתוח פצצת המימן; במגרשי הטניס ברחבי תבל-נערה בת 19 מתפוצצת על יריבותיה ללא רחמים. "ליטל מו" שחזרה את השגייה בווימבלדון וארה"ב והשלימה את "הגולדן סלאם"- לאחר שרשמה ניצחונות גם באוסטרליה וגם ב-"רולאן גארוס" הצרפתי. בדרך לאותו "גולדן סלאם" ראשון מבין הטניסאיות והשני בין המגדרים; מו רשמה הפסד במערכה אחת בלבד, בכל ארבעת הטורנירים.

יריבותיה מספרות על מפלצת אמתית על המגרש, לא משנה על איזה משטח מדובר. היה מדובר בבחורה לבבית למדי מחוץ למגרש, אך כשהגיע הזמן לטניס, מורין קונולי הייתה משנה גישה ב-180. היא השתמשה באמוציונליות שלה, על מנת לפתח שנאה ממשית ליריבותיה במהלך המשחק, מה שהוביל לסגנונה האגרסיבי שהניב פירות, כאשר חפצה בכך.

גם בסבבי הזוגות מו המשיכה לעשות חיל. בשנת הזהב שלה, מו ושותפתה החדשה-ג'וליה סמפסון, הפסידו בגמר בלונדון וצרפת, אך רשמו ניצחון גדול מול זוג מקומיות באליפות אוסטרליה. גם בזוגות המעורבים-מורין העפילה לצמד גמרים לצד שותפיה-האמילטון ריצ'רדסון (אוסטרליה) ו-מרווין רוס (רולאן גארוס), אך ללא זכייה. שנה לאחר מכן, מורין החליפה את שותפיה ב-נל הופמן (זוגות נשים) ו-לו הוד (מעורב), על מנת לזכות בצמד טורנירי הזוגות של הרולאן גארוס.

צמד זכיות אלו השלימו "טריפל" של מו בטורניר הצרפתי, לאחר שזכתה שוב במקצה הנשי, לצד זכייה נוספת בווימבלדון. צמד זכיות אלו, השלימו 9 טורנירי "גראנד סלאם" רצופים בהם זכתה, במהלכם רשמה 56 ניצחונות רצופים!!

"ליטל מו" צברה פופולריות שאף טניסאית טרם זכתה לה לפני. השגייה האישיים, לצד אופייה החביב לעומת סגנון משחקה הלוחמני, העניקו לה את תואר "אתלטית השנה" של כלי התקשורות האמריקנית-במשך שלוש שנים רצופות. אך אז הגיע אותו רגע מכונן, אותו רגע ארור שהוכיח באופן סופי-הכל נזיל ובר חלוף, אין הבטחות בחיים.

היום לפני 63 שנים, מורין ששמרה על אהבתה הגדולה לסוסים, יצאה לרכיבה על סוסה הפרטי-קולונל מריבוי. הכל התנהל על מי מנוחות, עד שמשאית בטון הפחידה את הסוס שהחל להשתולל וכתוצאה מכך מורין נפלה וספגה שבר חמור ברגלה. כך הסתיים לו סיפור האגדה הספורטיבי הקצר ביותר בהיסטוריה.

אך למרות שנאלצה להיפרד מהתחרויות, מורין המשיכה בחייה ככל האפשר. כעבור שנה היא נישאה לבחיר ליבה- רוכב הסוסים האולימפי נורמן ברינקר. הזוג הביא לעולם שתי בנות-סינדי וברנדה. מו לא נטשה לחלוטין את עולם הטניס, לאחר ששימשה ככתבת של הענף במספר עיתונים בארה"ב ובריטניה. היא גם העבירה מספר אימונים  לנבחרת ארה"ב של גביע ווטימן, כשאלו הגיעו לדאלאס להתחרות. בבירת טקסס, מורין ונורמן הקימו את ביתם המשותף. בנוסף הקימה לצד בעלה קרן הנושאת את שמה, למען פיתוח משחק הטניס בקרב בנות ובני נוער.

נראה שכוחה של "ליטל מו" סיפק לה את הכלים על מנת להתמודד עם הסיטואציה החדשה על הצד הטוב ביותר, אך אז שוב פעם, כוח עליון או צחוק הגורל, יכול להיות שמדובר בסתם חוסר מזל. אך בכל מקרה החיים שוב החליטו להיכנס במורין קונולי בבטן הרכה, בצורה שהכניעה את האישה הצנומה והקשוחה הזו-באופן סופי.

בשנת 1966, מורין התבשרה שהיא סובלת מסרטן בשחלות והחלה בטיפולים אינטנסיביים. כעבור שלוש שנים היא החתימה כרטיס, בגיל 34 בלבד. טרם חלתה, מורין כתבה ביוגרפיה בה סיפרה על הקשר העמוק בינה לבין משחק הטניס, קשר שלעתים היה אפל. אך עולם הטניס לא שכח וגם לא ישכח.

מורין קונולי הייתה אחת הגדולות ביותר שהיה למשחק הטניס להציע. ספק שהייתה יכולה להתחרות בכוחות הנוכחיים, דוגמת סרינה ווילאמס, אך דבר אחד ברור, סגנונה של ווילאמס,כמו  גם של שטפי גראף ועוד רבות, שאב השראה רבה מהצורה בה "ליטל מו" הגיעה למגרש הטניס. סיפורה אומנם היה קצר, אך כזה ששינה קונספציה שלמה, עשה היסטוריה וסיפק מיתוס מסקרן-זאת דווקא בגלל הצורה הטרגית בה הסתיים. אך זאת הייתה מורין קונולי, היא הלכה "אול אין" על הקופה, אך נעמד מולה יריב אותו אף אדם לא יכול להכניע, שעשה הכל על מנת לגבור על האישה הצעירה הזו, שסיפקה קרב יותר מראוי.