חבטת ניצחון
חורן סריבקיאן
22 באפריל 2017
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
להיות ספורטאי יהודי בזמן מלחמת העולם השניה היה עסק לא קל בלשון המעטה. לא מעט ספורטאים מצאו את עצמם מגיעים למחנות השמדה ואף מקפחים את חייהם. היו כאלו שהתמזל מזלם עד כמה שאפשר בתנאים הללו ושרדו, אחת מהם הייתה גרטרוד קליינובה.
קליינובה נולדה בעיר ברנו בצ'כוסלובקיה ב-13.8.1918 ומגיל צעיר הייתה עוזרת לאמא האלמנה בחלוקת חלב באיזור מגוריה בתור מחיה. קליינובה, שהייתה בעלת מראה נאה מאוד, עוררה את התעניינותם של בני כיתת הלימודים שלה אשר עזרו לה במטלותיה בידיעה שככל שתסיים מהר יותר כך תוכל להתלוות אליהם למועדון הספורט המקומי. היא הייתה חברת מועדון האתלטיקה היהודי בברנו ולמרות שהתחרתה מול בנים בעיקר, יכלה לגבור כמעט על כולם הן בריצה והן בטניס שולחן, הספורט ששבה אותה סופית לאחר פעילותה במועדון. אחד מחברי המועדון השכונתי ייעץ לקליינובה לנסות את מזלה להתקבל למועדון הנחשב של טניס השולחן, מכבי ברנו, שכפי שניתן להסיק משמו היה כמובן מלא בספורטאים יהודים. לאחר מבחנים קצרים היא התקבלה וזכתה לתשומת לב ומעקב מיוחד הן מראש אגף הטניס שולחן יעקב שלינגר והן ממי שהפך לימים למאמנה, אריק פוגל. באליפות הארצית באולומוץ היא ניצחה את אלופת צ'כוסלובקיה מרי קטנרובה ושריינה את מקומה בנבחרת הארצית לקראת אליפות העולם בלונדון ב-1935.
היא הייתה חברת המשלחת שזכתה בגביע קורביון (אליפות העולם לטניס שולחן) באותה שנה אחרי ניצחון משכנע על הונגריה וגם זכתה בטורניר הזוגות המערבים עם שותפה מיוסלב האמר.
בשנת 1941, בשיאו של הדיכוי הנאצי באירופה, ידי השטן של החיילים הנאצים לכדו גם את קליינובה, פוגל מאמנה ואת שלינגר שכבר הספיק להפוך לבעלה באותה העת. למרבה הצער, הוא גם מצא את מותו לאחר שהשלושה נשלחו למחנה טרזין ולאחר מכן לאושוויץ. קליינובה ופוגל שרדו, ולאחר נפילת המשטר הנאצי וסיום המלחמה הם נישאו והיגרו לארה"ב שם היא המשיכה בקריירה הענפה שלה בטניס שולחן עד שבשנת 1975 חלתה בסרטן וכתוצאה מכך מצאה גם כן את מותה בטרם עת שנה לאחר מכן כאשר בעלה נפטר שנתיים אחריה ונקבר לצידה בבית העלמין הראשי של לאס וגאס.
בשנת 1994, יד לאיש הספורט היהודי אשר ממוקם בנתניה, עשה כבוד לספורטאית הנפלאה והכניס את שמה אל המעמד האלמותי של "גדולת ספורט יהודייה".
אמנם הקריירה שלה לא ארכה יותר מדי עד אשר נקטעה על ידי הנאצים, וכאשר חודשה לא בדיוק המריאה לשחקים. אבל סיפורה של קליינובה בהחלט יכול לתת השראה לאחרים לדעת שגם כשהכל נראה שחור ואין דרך לצאת מזה, עם האמונה, הלחימה וההקרבה, ניתן לצאת לדרך חדשה תחת כל הנסיבות אשר הן.
