אסון נבחרת האגרוף האולימפית של ארצות הברית – נפלו אך לא הובסו, נעלמו אך לא יישכחו

לפני קצת יותר מ-37 שנים התרסק מטוס איליושין בטיסה מספר 7 של חברת התעופה הפולנית "לוט ארליינס". 87 הנוסעים שעל המטוס נהרגו במקום. בינם היו גם חברי נבחרת האגרוף האולימפית של ארצות הברית. כל הפרטים בכתבה מספר 3 בסדרת האסונות הגדולים בספורט מאת נתיב כפרי

היה זה יום חורפי למדי בניו ג'רזי. בובי צ'ז, מתאגרף צעיר ומבטיח, נסע במכוניתו והיה מעורב בתאונה. הוא נפצע באורח קל, והרגיש תחושה של החמצה. רוברט אדוארד צ'ז, בשמו המלא, היה כמה שבועות אחרי יום הולדתו ה-18, כשעשה את התאונה שמנעה ממנו מסע חשוב לפולין עם המשלחת האולימפית של ארצות הברית שעתידה לצאת שבוע לאחר מכן. מה שצ'ז לא ידע זה שהגורל היה עימו. מה שהיה תאונה קלה, לא מנע ממנו להמשיך ולהגיע להישגים בענף הספורט בו הוא היה הבטחה. אך זה לא היה הגורל עבור חבריו לנבחרת האולימפית, שעלו לטיסה מספר 7 ב"לוט ארליינס" הפולנית.

מרץ 1980. נותרו כמה חודשים למבחנים לקראת האולימפיאדה בברית המועצות. איגוד האגרוף האמריקאי החליט שהדרך הטובה להכין את הדור הבא של המתאגרפים המוכשרים ביותר במדינה לאתגר הוא לשלוח אותם לראשונה לקרב אגרוף מחוץ לגבולות ארצות הברית. היעד שנבחר היה פולין, והמטרה – לערוך סדרה של קרבות משודרים שיסייעו למתאגרפים בגילאים 18 פלוס להתכונן למבחנים.

אחד המתאגרפים היה למואל סטיפלס, מתאגרף מבטיח במשקל קל, שזכה 14 חודשים קודם לכן במשחקים הפאן אולימפיים. סטיפלס היה אחד המועמדים המובילים לזכות במדליית זהב באולימפיאדה, ולהמשיך משם להיות אחד המתאגרפים הטובים בעולם למשקלו. אין ספק שהוא היה עשוי להיות אלוף עולם. יחד איתו היה גם מתאגרף מבטיח במשקל בינוני, בשם ביירון לינדזי. במשקל כבד היה מתאגרף צעיר נוסף בשם קווין אנדרסון, שנשא את תקוותיהם של אזרחי ארצות הברית עבור האולימפיאדה. בסופו של דבר, ארצות הברית פרשה מהמשחקים בברית המועצות, אך זו לא הייתה הסיבה שנבחרת האגרוף האולימפית שלה לא הגיעה לאולימפיאדה.

יחד עם המאמן המנוסה תומאס "סארג'" ג'ונסון, שאימן את נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת 1976 וחזר עם 7 מדליות למתאגרפיו, מהן 5 מזהב, יצאו חברי נבחרת האגרוף לטיסה מספר 7 בחברה הפולנית "לוט ארליינס", במטוס איליושין Il-62. בין חברי הנבחרת היו 14 מתאגרפים, ו-8 אנשי צוות. ביניהם גם רופא הנבחרת ואישתו. הטיסה יצאה מניו יורק מנמל תעופה קנדי ב-21:38 זמן מקומי ב-13 במרץ 1980. היא עוכבה כשעתיים ומחצה עקב תנאי מזג האוויר.

הטיסה התנהלה כרגיל והכל היה בסדר גמור. למעשה, בשעות הצהריים המוקדמות של ה-14 במרץ ריחף המטוס מעל שמי פולין, וכמעט כל הנוסעים היו שקועים בתרדמת נינוחה. בשעה 11:13 דקות, זמן פולין, דיווח הטייס קפטן פאוול ליפוקזאן כי המטוס מתכונן לנחות בנמל התעופה אוקסי בוורשה, המכונה בעברית נמל תעופה פרדריק שופן.  "נטייה של 5 מעלות", הודיעו במגדל הפיקוח בקשר. "מה קורה?" בדקו עם הטייס, ופאוול ענה: "רק רגע, אנו מתקשים לבדוק את ציוד הנחיתה. מבקש אישור לעשות סיבוב נוסף".

"קיבלת", ענה לו מגדל הפיקוח. "עושה סיבוב", ענה פאוול בדיוק ב-11:14 דקות. כ-26 שניות לאחר מכן קרה האסון. התמרון שניסה פאוול והצוות שלו גרם למנוע אחד להתפרק, וכתוצאה ניפגעה מערכת הניווט והאיזון של המטוס. בירידה חדה מטה, התרסק המטוס אל תוך תעלה בבסיס צבאי מהמאה ה-19, ובבדיקה התגלה כי בנס לא פגע גם בבית ספר לנערים הנמצא בסמוך. הפעולה האחרונה של קפטן פאוול הייתה להסיט את המטוס אל עבר התעלה. המטוס פשוט התפורר בעשיריות שנייה. 22 אנשי המשלחת האמריקנית נהרגו במקום, יחד עם כל 87 נוסעי המטוס. בין המתים היה גם האנתרופולוג והמוסיקולוג אלן מריאם שנהרג בגיל 56, והזמרת הפולנייה אנה ג'נטר, אמא של הזמרת נטליה קוקולסקה, והיא בת 29 בלבד. על אף שכבר זכתה בתואר זמרת השנה בפולין, הייתה עדיין בשלב מוקדם מאוד של הקריירה.

המטוס היה מטוס אמין למדי, ובברית המועצות היה אחד המטוסים המובילים בטיסות נוסעים. היה זה האיליושין הראשון שרכשה פולין, והוא נוצר בשנת 1971. עם זאת, כבר ב-1973 יצא בברית המועצות דגם חדש של המטוס, וב-1978 דגם שלישי. ב-1980 היה המטוס מיושן, ולאחר מכן נתגלו בו בעיות כלליות הקשורות לציוד הנחיתה. למרבה הצער, אלה לא נתגלו בזמן כדי להציל את 87 הנוסעים ואנשי הצוות שנהרגו בטיסה מספר 7.

"בוב, זוכר את הטיסה לפולין שהיית אמור להיות עליה? הם כולם מתים". ההודעה של אביו של בובי צ'ז לבנו על ההתרסקות

הייתה תאוריה באשר למותם של המתאגרפים. הגופות שלהם נמצאו במצב של מתח שרירים גבוה, וחלק מהזרועות היו מנותקות ממאמץ פיזי להחזיק בכיסאות בזמן ההתרסקות. ההשערה שנשמעה היא שהם למעשה שרדו את הטיסה וטבעו בתעלה, אך לא נמצאו ממצאים שתאמו את התיאוריה. באורח פלא, חייו של בובי צ'ז ניצלו עקב מאורע יוצא דופן. אך הוא לא היה היחיד להינצל. בנו של ג'ו פרייז'ר, מרוויס פרייז'ר, הוזהר בידי אביו לא לעלות על הטיסה מפני שג'ו פחד מטיסות. בפעם הזו הוא גם ידע על מה הוא מדבר. ג'ימי קלארק, עוד מתאגרף צעיר ומבטיח, החמיץ את הטיסה המקשרת לניו יורק ופספס את הטיסה. המתאגרף דניס ארמסטרונג לא קיבל את הכרטיס בדואר. עוד מתאגרף במשקל קל, סאל סניקולה, הידוע בעיקר בשל שיא הגינס של פער של מעל 25 שנים בין 2 קרבות (הפער הגדול אי פעם), לא הגיע לתחרויות בפולין כי היה פצוע בכתף.

"הם היו כל כך רבים, זה כל כך מצער, בלתי נתפס". ג'ימי קלארק

בובי צ'ז המשיך קריירה מבטיחה, וזכה באליפות העולם במשקל קל. הוא אף הצליח לעלות בקטגוריות והפסיד להוליפילד בקרב על אליפות העולם במשקל כבד ב-1996. אחר כך הפך לשדר ספורט מצליח. אבל עתידם של 14 חברי הנבחרת האולימפית, שהיו למעשה כמעט נבחרת שלמה, נגדע ב-14 במרץ 1980 בוורשה. 4 שנים מאוחר יותר הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים בקולורדו, סמוך למתקנים האולימפיים. על האנדרטה נכתבו המלים: "נפלו אך לא הובסו, נעלמו אך לא יישכחו". בוב סרקיין, יו"ר מנהלת האגרוף האמריקנית דאז, אמר את הדברים הבאים: "הצעירים הללו שלא זכו לדבר בחייהם.. כל שיכולנו להציע להם הוא מסע בינלאומי. הם יוצאים להתכונן לאולימפיאדה וזה מה שקורה.. הם היו ממש תינוקות. אינני יודע כיצד נצא מזה".

אם כן, 37 שנים לאסון הנורא שגדע דור של מתאגרפים אמריקאים, כולם בני נוער או בתחילת שנות ה-20 לחייהם. האסון הכבד בו נעלמה כליל נבחרת האגרוף האולימפית של ארצות הברית.