וונדה וורד שנולדה היום לפני 44 שנים הייתה אתלטית מיוחדת במינה. תוך כדי ניצול נתוניה הפיזיים, שיפור יכולותיה ובעיקר בזכות כוחה הפיזי המופלא, וונדה הצליחה להפוך לשחקנית כדורסל מקצוענית כמו גם לאחת המתאגרפות הדומיננטיות ביותר בסבב הנשי בעשור הקודם
להיות שונה זה לא קל, בטח שזה נובע מנסיבות מולד שהאינדיבידואל החריג בעיני החברה, אינו שולט בהן. רוב האנשים הסובלים מגנים שאינם תואמים רצונות מראה של משטרים אפלים יותר בהיסטוריה, נופלים קרבן ליחס האדם ליופי חיצוני. לכן שיש אנשים שלא נותנים לשוני שלהם לשמש כמכשול, וחלקם אף משתמשים בו כיתרון להשגת מטרה כשהם יכולים. וונדה וורד שייכת לקבוצה השנייה שציינתי.
האישה הגדולה מהחיים הזו (תרתי משמע), שהשיגה תהילה והישגים, חוגגת היום יום הולדת 44 שנים במהלכן סיפקה מפעל חיים השווה ערך לכזה של שני אנשים שונים, שכל אחד מצליח מאוד בתחומו. הספורטאית המופלאה הזו, שהצטיינה בצורה מקצוענית בשני ענפי ספורט שונים, בזכות נתונים פיזיים נדירים, כוח מפלצתי בכל קנה מידה ובעיקר בזכות עבודה קשה.
הסיפור של וונדה וורד מתחיל במקדוניה, אוהיו בדיוק היום לפני 44 שנים. אביה של וונדה היה ספורטאי בעצמו, למרות שחובה לציין שמדובר בענף הלא שגרתי של מרוצי הכרכרות. הוריה נפרדו שהייתה ילדה, בעוד וונדה גודלה על ידי אמה לצד עזרה גדולה מסבתא. החינוך של וונדה נעשה באופן מוחלט על ידי נשים חזקות ותומכות, וזה באופן טבעי השפיע על איך שחייה כבוגרת.
עקב רצון האם שבתה תקבל חינוך טוב, בנוסף לעובדה שוונדה החלה להראות אורנטצייה ספורטיבית ברורה עוד כילדה, נשלחה הנערה החסונה ללמוד בתיכון טריניטי, מוסד פרטי בגרפילד הייטס, בעל תכניות ספורט ברמה גבוה. בתיכון וונדה החלה להתפתח הן מבחינה פיזית, כמו גם מבחינת יכולותיה לאחר שהציגה עקומת למידה מרשימה במיוחד. עקב יתרונה הפיזי המובהק, וונדה החלה לשחק במדי קבוצת הכדורסל של התיכון בעמדה מספר 5, כשהיא הופכת לאחת השחקניות הדומיננטיות ברחבי בתי הספר שבמדינת אוהיו. במהלך שלוש שנותיה בתיכון טריניטי, וונדה וורד זכתה פעמיים בתואר "מיס כדורסל" ונבחרה כ-אול אמריקן.
הישארו מעודכנים
לאחר שסיימה את התיכון כאחת הספורטאיות הצעירות המרשימות במדינה, הסנטרית שהגיעה בשיאה לגובה 1.98 מטר, זכתה במלגת ספורט מלאה מאוניברסיטת טנסי. הליידי וולס, שבעונת המשחקים שקדמה להגעתה של וונדה, זכו באליפות ה-NCAA ואומנו על ידי אגדת הכדורסל המנוחה, פט סאמיט. סאמיט שאימנה את הוולס במשך כל 38 שנות הקריירה המפוארת שלה עד שנפטרה לפני שלוש שנים, הפכה לדמות הכי משפיעה על מסלול חייה של וונדה וורד, לצד אמה וסבתה.
לאחר קריירת מכללות מוצלחת, וונדה תחת הדרכתה של סאמיט, הפכה לשחקנית כדורסל שלמה יותר ולספורטאית טובה יותר. במהלך שנותיה במכללות, וונדה שידועה כפטריוטית אמתית הגשימה מטרה נוספת, לאחר שהייתה חלק מסגל נבחרת ארה"ב במהלך טורניר בינלאומי שנערך בטיוואן, במהלכו זכו הבנות במדליית הארד.
לאחר שסיימה את שנותיה האקדמיות, וונדה רצתה להמשיך לשחק כדורסל. לאחר תקופה קצרה בליגה בגרמניה, כדורסל הנשים החל להפוך למקצועני בארה"ב, והסנטרית העצמתית ראתה הזדמנות להגשים את חלומה, לאחר שהצטרפה לקבוצת הקולורדו אקספלוזיין מליגת ה-ABL. לצערה של וונדה לאחר שתי עונות בלבד, הליגה נקלעה לקשיים כלכליים, עקב עלייתה לגדולה של ה-WNBA עתירת המשאבים. בנוסף לסגירת הליגה, וונדה שברה את עצם השוקה ובכך בעצם הסתיימה קריירת הכדורסל שלה.
לאחר שחשה במהלך תקופתה בליגה מיאוס מסוים כלפיי המשחק לאחר שנים של אימונים אינטנסיביים, וונדה החליטה שהגיע הזמן דווקא להגביר את הקצב ולנסות לתעל את יכולותיה להצלחה בזירת האגרוף. מהרגע הראשון היה ברור לכל שוונדה תהיה כוח שלוחמות יחששו לעמוד מולו, עקב גובהה וכוחה הפיזי האבסולוטי. לאחר שנצפתה בטורניר חובבני מפילה את יריבתה שלוש פעמים לפני שזו לא יכלה לקום יותר, וונדה פנתה במהרה לסבב המקצועני.
כשהיא עולה לזי ה עם מכנסיי האדום, לבן וכחול של ארה"ב, וונדה "The all amrican girl" וורד, עלתה לקרב הראשון שלה מול פיי סטפן הוותיקה, וכבר לאחר דקה וארבעים וחמש שניות, הפילה אותה ב-KO מפלצתי. הרוטינה הזו חזרה במשך שלושת הקרבות הבאים של וונדה, עד שג'נביה בקהלטר, הצליחה להחזיק עד הסיבוב השני טרם הופלה ואיבדה את ההכרה. ב-16.7.2002, וונדה וורד ניצחה את מוניקה מקגאוון, על מנת לזכות באליפויות ה-IBA למשקל קל-כבד ובינוני-כבד, בקרב מרשים שנמשך עשרה סיבובים לפני שהשופטים הכריזו על וונדה כמנצחת ללא עוררין. הלוחמת הענקית הוסיפה להגן על חגורות האליפות שלה ולהפגין דומיננטיות מול יריבותיה, כשהיה נראה שאף אחת מהלוחמות בסבב לא תוכל לעצור את הלוחמת הנפילה.
אך לכל שושלת יש סוף, וזו של וונדה נגמרה בצורה שלא ניתנת לערעור, על ידי אחת הלוחמות הגדולות בתולדות הסבב. וונדה הכריזה פעמים רבות שהיא רוצה להילחם בליילה עלי, בתו הלוחמת של המתאגרף הגדול בכל הזמנים, ואף רצו שמועות בענף שליילה מתחמקת מקרב מול האישה הכל כך חזקה הזו, כמו גם לוחמות רבות נוספות שלא ממש רצו להיכנס לזירה ולספוג אגרופים מהמפלצת הפיזית הזו. צריך להבין שרוב הלוחמות בקטגוריית המשקל הכבד, מבוססות את כוחן על גודלן ועל אחוזי שומן גובהים יחסית, אך בשונה מהן וונדה הייתה משורטטת כמו פסל יווני, כשהפיזיות שלה מבוססות על מסת שריר כמעט באופן בלעדי.
מי שכן ששה אליי קרב להתמודד מול הטיטאנית הייתה אן וולף, לוחמת אגרסיבית גם כן בעלת סגנון דומה יחסית לוונדה, למרות ההבדלים הפיזיים המובהקים ביניהן.
וולף, המתנשאת לגובה 1.75 מטר בלבד, הגיעה לקרב הדוד מול גוליית הזה ללא כל פחד, והיממה את העולם לאחר שדקה לסיום הסיבוב הראשון, הכניסה לוונדה את מה שנחשב בעיני רבים כ-KO הגדול בתולדות מקצה הנשים. וונדה שלאחר הקרב פונתה לבית חולים עקב פגיעות בצוואר וזעזוע מוח נאלצה לקחת פסק זמן, על מנת לתת לגוף ולאגו להחלים. לאחר שבעה חודשים, האישה המופלאה הזו חזרה לזירת האגרוף, על מנת לנצח בנוקאווט טכני את מרשה ואלי. עד שפרשה ב-2008, ערכה ארבעה קרבות נוספים בהן ניצחה, ואף גרפה את תואר המשקל הכבד של ה-WBC, לאחר שגברה על מרתה סלאזאר.
וונדה סיימה קריירה עשירה ברמות הגבוהות ביותר של שני ענפי ספורט שונים בתכלית, שהיא מציגה יכולת מרשימה וכוח פיזי שלעתים נראה לא אנושי. לא משנה האם מדובר בשחקנית פנים קשוחה או בלוחמת יריבה, רוב הסיכויים שהאתלטית הנדירה הזו תגרום למי שעומדת בדרכה להרגיש את זה למחרת.
בימים אלו וונדה ממשיכה לשמור על אורך חיים בריא, לאמן אתלטיות צעירות, ואף הספיקה להפוך לאמא. היום הספורטאית הפנומנלית, הזו שניצלה את היותה שונה, לטובתה ב-200 %. כל ילדה או ילד שמרגישים רע לגבי עצמם, שסובלים מהצקות או חשים שהם אינם יפים או מוצלחים, בהחלט יכולים להסתכל על מה שוונדה השיגה במהלך חייה, או יותר מכך לאיך שהיא הגיעה לאותם הישגים ולשאוב השראה אמתית מספורטאית מופלאה.
