לא פה, לא שם: מילוש ראוניץ' מחפש מקום
רן שמעוני 1 במרץ 2017
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
כידוע, בכל ענף ספורט יש מקום שמור לגדולי המשחק, קוראים לו לרוב היכל התהילה. מקום נוסף, מעט הרחק משם וללא הכרזה רשמית, שמור לאלו שכמעט הגיעו לשם. חלקם הגיחו כגיבורי השעה ולרוב נזכרים לטובה; בזכות שער בלתי-נשכח, שלשה היסטורית (ע"ע רוברט הורי) או בזכות יכולת יוצאת-דופן לאורך משחק מכריע. חלקם סומנו כהבטחה גדולה שלבסוף לא התממשה, מעין נער פלא שאזל לו הקסם רגע לפני המאני-טיים. לעיתים אותם נערים פורשים בגיל מוקדם ונעלמים מן העין, חלקם, מה לעשות, צוללים לעולמות מפוקפקים, אך רבים מהם פשוט ממשיכים בקריירה סבירה.
נכון לכתיבת שורות אלו, ראוניץ' מדורג במקום הרביעי בדירוג ה-ATP, ואף הגיע למשחק הגמר בטורניר ווימבלדון האחרון; בעזרת חבטת הגשה מופלאה, ובאדיבותם של 196 הסנטימטרים שלו, את מילוש ראוניץ' אי-אפשר לפספס. עם זאת, אותו ראוניץ' שמתמודד כבר 7 שנים בסבב ה-ATP, מעולם לא ניצח בטורניר גראנד-סלאם, ולמעשה לא מהווה מועמד של ממש בתחזיות לקראת הטורנירים החשובים. כך, מילוש ראוניץ' מוצא עצמו בתפר שבין גדולי הענף לבין השאר. מילוש ראוניץ', הטניסאי הקנדי בן ה-26, איך נאמר – לא פה, לא שם.
ראוניץ' נחשב כיום לכוח עולה בטניס העולמי. מגיל צעיר סומן ככישרון מבטיח, וכמו רבים משחקני הטניס המובילים ראוניץ' היה ועודנו עסק לכל דבר, מוקף מערכת שלמה שעובדת להצלחתו לאורך שנים לא-מעטות. הנכס העיקרי של אותו עסק, אם כן, הוא ללא ספק חבטת ההגשה שלו, זו שהביאה אותו בשנת 2011 – בגיל 20 בלבד – לפרוץ בסערה אל צמרת טניס כשהתקדם מהמקום ה-152 בעולם אל המקום השביעי תוך חודש בודד. בינואר 2011 ראוניץ' העפיל משלב מוקדמות לטורניר אוסטרליה, שם הגיע עד לסיבוב הרביעי כשהוא מנצח שחקנים שדורגו עשרות מקומות מעליו, אך יותר מכך מושך עניין ומחמאות מאגדות טניס כמו מרטינה נברטילובה ואנדי רודיק. היחיד שעצר את הקנדי בן ה-20 באותו טורניר היה דויד פרר הספרדי, שדורג במקום השביעי בעולם.
טורניר אוסטרליה הפתוחה היה אפוא יריית הפתיחה, ואת שנת 2011 ראוניץ' אף סיים עם תואר חשוב: "השחקן המבטיח של סבב ה-ATP". פרשנים וכאמור שחקני עבר כבר הכינו את הקרקע לקראת נסיקתו הצפויה, ייתכן והוא עצמו כבר דמיין כיצד ינער מעליו את המתחרים בדרך למקום הראשון. כידוע, ולמרבה הפלא של רבים, ראוניץ' עדיין לא עשה זאת; ייתכן שמוטב היה אם נולד בזמן אחר, הרי את צמרת הסבב תופסים שחקנים כמו אנדי מארי ונובאק דג'וקוביץ'. אפילו בחמישייה השנייה נמצאים רפאל נדאל ורוג'ר פדרר, שניים מענקי המשחק. ראוניץ' לעולם לא ייזכר כפנומן אלגנטי כמו פדרר, ורסטילי כמו דג'וקוביץ' או חזק כמו נדאל. ראוניץ' הוא קודם-כל איש של עבודה קשה. אין משמעה של עבודה קשה כהיעדר כשרון, צריך להעריך את כל אלו שבעזרת עבודה קשה הצליחו להתגבר על החיסרון המובנה שלהם – אך השאלה היא מהו אותו חיסרון מובנה של ראוניץ'? מה מונע ממנו להיכשל שוב ושוב בטורנירים החשובים?
שנת 2015 לא האירה פנים לראוניץ'. מספר פציעות השביתו אותו לזמן ממושך, הניסיון המתמיד להיכנס אל הרביעייה הגדולה (The Big Four – מארי, דג'וקוביץ', נדאל ופדרר) לא צלח, וראוניץ' לא ניצח אף אחד מהם בטורנירי הגראנד-סלאם. באופן טבעי, אולי, הזעם של ראוניץ' בא לידי ביטוי גם במשחק עצמו, כששבר את המחבט שלו במשחק גורלי מול אנדי מארי, רגע שממנו לראוניץ' היה ברור שהמשחק אבוד. חשוב להבהיר כי שבירת מחבט כשלעצמה היא איננה תופעה נדירה בעולם הטניס, אבל כשהיא מגיעה מראוניץ', אדם מאופק ומנומס לכל הדעות, יש בה כדי להעיד על משבר ותסכול עמוק.
שנת 2016 הציגה לנו מילוש ראוניץ' שונה וטוב יותר, ובסופה אף הגיע למקום השלישי בדירוג. ראשית, הענק הקנדי הצליח להימנע מפציעות טורדניות בזמן טורנירי הגראנד-סלאם, פציעות שרבים ראו בהן את החיסרון המובנה בו. שנית, ראוניץ' הגיע להישגי השיא בקריירה שלו עד כה: חצי-גמר באליפות אוסטרליה לאחר הפסד למדורג ראשון אנדי מארי, הפסד בגמר האינדיאן וולס לנובאק דג'וקוביץ' וכן העפלה ראשונה לגמר גראנד-סלאם בווימבלדון, שם הפסיד פעם נוספת לאנדי מארי. חבטות ההגשה של ראוניץ' הגיעו למהירות ממוצעת מסחררת של 250 קמ"ש. אחרי אחד המשחקים בין השניים התוודה דג'וקוביץ': "אני לא יכול להיזכר בפעם האחרונה שהרגשתי כה חסר אונים מול חבטות הגשה". גם מולן, אגב, דג'וקוביץ' גבר על ראוניץ'. בכלל, על אף השיפור הניכר והישגי השיא אליהם הגיע, נראה שראוניץ' פשוט לא מצליח לנצח ולזכות בתואר גראנד-סלאם ראשון בקריירה.
מילוש ראוניץ' מגיע למעמדים הגדולים ומופיע כשווה בין שווים, אבל לא מצליח לעבור את מחסום הגראנד-סלאם, פעם אחר פעם. לקנדי בן ה-26 יש עוד מספר שנים להגיע להישגים, וההנחה היא שבסופו של דבר יזכה בתארים הנכספים, אבל הסבירות לנסיקה משמעותית בקריירה שלו, כזו שתציב אותו בפסגות אליהן ציפו שיגיע היא נמוכה למדי. בדצמבר, מילוש ראוניץ' יחגוג את יום הולדתו ה-27; עד אז יהיו לו שלוש הזדמנויות נוספות להוכיח לעצמו ולכולם שיש מקום להוסיף אדם נוסף לרביעייה הגדולה, מי יודע – אולי ראוניץ' יסיר מעליו את קללת "נערי הפלא", ואף ימצא מקום בהיכל התהילה בסוף הקריירה. עד אז, מילוש ראוניץ' יאלץ להישאר לא פה, ולא שם.
