שניהם נולדו באותו יום, לדרך ייסורים, בשכונות הקשות של ארה"ב, כשרק הזירה משמשת כמקום מפלט. שניהם עברו טראומות קשות כילדים שהשפיעו על נפשם ועל מעשיהם מאז ועד סופם, בטרם עת, כפי ששניהם צפו. היום נולדו צמד מתאגרפים שחייהם הצליחו להעפיל על יכולתם הפנומנלית בזירה: טוני "אל טוריטו" איילה וג'וני "Mi vida loca" טאפיה
ג'וני טאפיה וטוני איילה נולדו באותו יום, בהפרש של כמה שנים. שני הלוחמים המרשימים הללו שסיפקו לעולם האגרוף כמה מרגעיו הגדולים ביותר, הגיעו כל אחד ממקומות שונים, אבל הקשיים והסבל שחשו, וגם אלו שהסבו לאחרים, לקרוביהם וליריביהם לזירה, הגיעו ממקום דומה למדי.
כל אחד מהם עבר דרך גיהינום פרטית משלו, שתועלה להצלחה פנומנלית בתוך זירת האגרוף. השדים הפנימיים, הקושי והכאבים האמתיים של בני אדם שהחיים ניסו לשבור , אתלטים שמקריבים את גופם בשביל שההמון צמא אדם יקבל את ההופעה הטובה ביותר, כל זאת לצד חינוך כוחני שהושתת על יסודות המלחמה בין שני לוחמים, שכלי הנשק היחידים הם הידיים, המוח והלב. כל אחד מהם לא התאים לחברה המודרנית, הם היו שייכים לתקופה אחרת, גלדיאטורים, וכך הם גם חייו, לטוב ולרע, ברגעים שהתרגשנו עמם וברגעים שרצינו להקיא עליהם. היה ברור לכל מי שסבב אותם דבר אחד, מוות טבעי בגיל שיבה לא יהיה מנת חלקם.
בסיפורם של שני הבחורים הקשוחים הללו יש הכל, טראומות ילדות וטרגדיות מצלקות נפשות, התמכרות לחומרים אסורים, פשעים, ישיבה בבתי כלא, והמון דם, שלהם ושל יריביהם. שניהם הלכו לעולמם בגיל צעיר, אך ניכר שאף אחד מהם מעולם לא פחד מהמוות ואף הם ראו בו כחלק טבעי ממסלול החיים שלהם, כשהם אפילו היו מופתעים מכך שמלאך המוות לא ביקר מוקדם יותר. אלו הסיפורים שלהם..
גם שוורים קטנים זועמים: סיפורו של טוני איילה ג'וניור
טוני איילה נולד היום, בשנת 1963 בסן אנטוניו, טקסס. היה ברור מיד שעיקר החינוך של הילד, יהיה בזירת האגרוף, על ידי אביו שדגל בגישה ספרטנית כלפיי ילדיו. אנתוני איילה סיניור, אימן את טוני ואת שלושת אחיו איך להפוך את גופם לנשק, במטרה לשרוד ברחובות הקשים של סן אנטוניו. אנתוני סיניור הבין צורה אחת של חינוך, וחוסר משמעת הייתה מובילה לענישה גופנית. כך יצא שבמהלך קרב של טוני בן ה-6 בסך הכל, מול לוחם בגילו, האב החל להצליף בבנו עם המגבת על מנת שיפעל לפי הטקטיקה שקבעו.
טוני המשיך להשתפר בזירה, ולהראות יכולות שלא תאמו את גילו הצעיר. טוני מצא עצמו נלחם לעתים קרובות ביריבים מבוגרים ממנו, וגם אותם לנצח. הילד הפך לסנסציית אגרוף עוד לפני שהגיע לגיל חטיבת ביניים. אך החיים של טוני הצעיר התהפכו לאחר שנאלץ לעבור מסכת ייסורים ממקום לא צפוי. במשך שנתיים הלוחם הקטן, עבר התעללות מינית ממי שהיה חבר של משפחתו.
מודע לכך שעזרה אמתית לנפשו מצד משפחתו המאצ'ואיסטית, יהיה קשה מאוד למצוא, הילד הצעיר הקהה את הכאב עם אלכוהול והרואין. אני חוזר, נער בן 12, שמשתמש קבוע בהרואין!!! למרות שמצא את עצמו מתמכר יותר ויותר ל-"לרדיפה אחרי הדרקון", טוני המשיך לעשות חיל בתוך הזירה, שם נראה שכל מכאובי החיים נעלמים כלא היו, ומה שנשאר זה רק היריב. בגיל 14 בלבד "אל טוריטו"-השור הקטן, השיג ניצחון דומיננטי על חוסה קואבס-אלוף עולם שהיה בזמנו בן 25. שקואבס נשאל לגבי הקרב הוא ענה בפשטות: "מדהים".
טוני איילה גדל כבחור אגרסיבי וכועס, נער פלא בהתהוות בזירה, אבל בעיקר ילד עצור נפשית, עקב הטראומה הנוראית שעבר , ובהיעדר עזרה ראויה, טוני איילה הפך לבחור אכזרי, ולא רק בתוך הזירה, ולא רק מול יריב שווה כוחות שיכול להחזיר. בגיל 15 בלבד, נכנס טוני איילה לשירותים בבית קולנוע בעיר הולדתו, ותקף מינית בחורה אומללה. הפמליה של טוני שילמה לנערה סכום כספי גדול על מנת לסגור את הסיפור מהר, וכך היה. זה הוא מוטיב חוזר בחייו של טוני איילה, הצלחה בזירה, שמתלווה בהתנהגות טיפשית עד הרסנית ואכזרית מצדו, על חשבון נפשות אומללות ותמימות. כשהיה בן 19 טוני פרץ לביתה של שכנתו, מורה בשנות ה-30 לחייה, בעזרת סכין קרע את בגדיה ואנס אותה באכזריות. את זה כבר היה קשה לפתור בכסף ואיומים, ובית המשפט קבע עונש מאסר של 35 שנה למתאגרף הצעיר.
בבית הסוהר, טוני הבין סוף סוף שהאכזריות שלו כלפיי אנשים אחרים, זו סטייה מזעזעת, וששום תירוץ לא מתקבל בנושא של אונס ותקיפה מינית. טוני נכנס לדיכאון ואף סיפר לאביו שהוא רוצה להתאבד. אנתוני איילה סיניור הגיב, ככל הנראה באחת מהבעות הרוך הבודדות שלו כלפיי בנו\חניכו:
"אתה יכול לקחת את חייך, רק תדע שאני מצטרף אלייך רגע אחרי שאתה עושה את זה, כי אני לא רוצה לחיות בלעדייך".
אנתוניו איילה סיניור.
בסופו של דבר טוני לא התאבד, ואף שוחרר מהכלא לקראת סוף המילניום הקודם, לאחר שקיבל קיצור בעונשו. בגיל 36, טוני ביצע קאמבק לזירה, רבים לא הסכימו לעבוד עמו מעקב מעשיו בעבר, אך לא בוב ארום, מארגן הקרבות הוותיק, שראה הזדמנות טובה לכמה ימי רווח טובים. הקאמבק של "אל טוריטו" סוכם ב-11 קרבות, מתוכם ניצח שישה, ובכ- 700 אלף דולר לפי הערכות, שהלכו לכיסו של טוני איילה. באותה תקופה טוני התחתן עם ליסה, חברתו משכבר הימים, שגם נאלצה להתמודד עם כעסו של האיש שאהבה, ולמרות הכאבים והסבל בחרה להישאר לצדו.
הכל היה נראה ורוד עד שנת 2004 אז טוני נתפס נוהג מעל המהירות המותרת, עם הרואין ברכבו, מה שכמובן הפר את תנאי השחרור שלו. ג'וני נכנס לכלא לעשר שנים נוספות. לאחר שהשתחרר ואפילו התנקה מסמים, ג'וני החל לאמן מתאגרפים צעירים לצד שלושת אחיו, במכון שפתחו בעיר הולדתם. באותו מכון טוני איילה נמצא ללא רוח חיים ב-12 במאי 2015, ככל הנראה ממנת יתר. טוני איילה היה שד משחת, לוחם מופלא, אך איש מצולק נפשית שמצא שהדרך היחידה שלו להתגבר על הכאב האישי שלו, זה להסב כאב לאנשים אחרים, לעתים בזירה ולעתים מחוצה לה. מגיל 12 פולי מצא מפלט מסוים בהזרקת הרואין, שהקהה את הכאב אך לא את הפראות שלו.
טוני איילה לא היה אדם טוב, אך הוא פשוט לא ראה שיש לו מה להפסיד. בראיונות סיפר שהוא לא חושב שהוא יעבור את גיל 30, והיה נראה שהוא השלים עם זה מזמן, למרות זאת טוני שרד עד גיל 52, עד שמלאך המוות, שרדף אחריו כל כך הרבה זמן, ראה את טוני מיושב יחסית סוף סוף, והבין שכדאי למהר לפני שהוא יצא לסחרור נוסף בחייו הפרועים.
החיים המשוגעים של ג'וני טאפיה:
ביום הולדתו הרביעי של טוני איילה, נולד לוחם לעתיד נוסף באלבקורקי, ניו מקסיקו. שמו ג'ון לי אנתוני, או כפי שהעולם הכיר אותו-ג'וני טאפיה. זה היה יום שישי ה-13 של אותו חודש פברואר, וראשית חייו של ג'וני טאפיה בהחלט היו סרט אימה. ילד שגדל בידיעה שאביו נרצח לפני שנולד, ונאלץ לעבור בגיל 8 בלבד, רגע שיצרוב במוחו עד יומו האחרון. כשהיה בן 8 בלבד, ג'וני נאלץ לראות מבעד לחלון, איך זרים תוקפים את אמו ומעלים אותה לרכב, לוקחים אותה ונוסעים חרף התנגדותה. לאחר 4 ימים של חיפושים, גופתה של ורג'יניה טאפיה התגלתה זרוקה לצד הכביש, לאחר שנדקרה עשרות פעמים נאנסה והושארה למות, לאחר שהמנוולים עשו בה כרצונם.
ג'וני עבר לגור עם סבו וסבתו. הסבא שימש בעצם כפטריארך המוחלט של משפחת טאפיה באשר היא, כמעין חמולה צ'יקאנויות (כינוי לאמריקני ממוצא מקסיקני). הסבא הגברתן, שלח את נכדו להתאמן על כישורי הלחימה שלו, והיתום הזועם הגיב היטב לזירה. דודיו של ג'וני ראו את הפוטנציאל שטמון באחיינם הצעיר, ומצאו לנכון לתעל את יכולותיו לאפשרויות רווחיות. אלה היו לוקחים את הילד הצעיר לקרבות רחוב, בהם הם היו מהמרים ולרוב זוכים, בזכות האגרסיביות הפראית של הלוחם הצעיר. האזור בו גדל הילד לא היה המקום האופטימלי לגדל ילדים, שם נערים הופכים לגברים בין רגע, וכך גם ג'וני, שמלבד מהזירה מצא מקום מפלט לצידם של חברי כנופיה מקומית עמם החל להשתמש בקוקאין, הסם שגרם לו להרגיש בלתי מנוצח.
גם בתוך הזירה ג'וני החל ליצור לעצמו מוניטין,לאחר שזכה במשך שלוש שנים רצופות בתחרות "כפפות הזהב" היוקרתית, ומשם הדרך לסבב המקצועני הייתה קצרה. טאפיה יצר לעצמו שם כ-"מתנקש בעל פני התינוק", כינוי שנוגע בעיקר בעובדה שמדובר במתאגרף אגרסיבי שלעתים היה נראה שנהנה לחטוף מכות כמעט כמו שהוא אוהב לתת אותן, לצד פניו החביבים והחיוך התמים שובה הלב שלו. אך למרות שהיה קל לחבב את ג'וני, אף אחד לא באמת ידע מה עובר לו בראש, ובאותה תקופה חייו נעו בין הזירה לאבקה הלבנה, אליה התייחס פעמים רכבות כ-"פילגש".
מערכת היחסים עם הפילגש הצחורה שלו, הובילה את ג'וני להיכשל שלוש פעמים בבדיקות סמים וכתוצאה מכך, לספוג עונש הרחקה של שלוש וחצי שנים מאגרוף מקצועני. הזירה הייתה הגורם המאזן של ג'וני טאפיה, והרחקתו ממנה הובילה באופן טבעי לתקופה קשה בחייו. ג'וני המשיך להריח בקצב מסחרר, ואף לאיים על עד ראייה במשפט של בן דודו. כל זה השתנה כשפגש את תרזה, אישה מאוזנת ואחראית, כל מה שהפוך מג'וני טאפיה. למרות זאת השניים התאהבו קשות, ובשנת 1994 הזוג נישא. בערב החתונה, ג'וני הלך להתארגן על מנה, וסיים את הערב מעולף בשירותים, לאחר שעבר מוות קליני ראשון, אך בהחלט לא אחרון.
תרזה, שהאספקט הזה בחייו של בעלה לא היה גלוי לה, עד ערב הכלולות, לא התייאשה והחליטה שהיא תציל את בעלה מעצמו, וכך היא עשתה, לפחות כמה שאפשר שזה נוגע לג'וני טאפיה. האישה האוהבת של המתאגרף הקשוח נעלה אותו בביתם, במטרה שגופו יתנקה מההרואין. והמצב בהחלט היה נראה חיובי לאחר אותו מהלך דרסטי. ג'וני חזר מהשעיה כמו מלוע של תותח, והחל להחזיר לעצמו את מעמדו, את אהבת ההמונים ואף החל לצבור תארים עולמיים. קשה היה שלא להתרגש מהמתאגרף עתיר הקעקועים, שעבר באמת חיים לא חיים, ואף קעקע על גופו את הכיתוב: Mi Vida loca (החיים המשוגעים שלי), מה שהפך לכינוי המזוהה ביותר שלו. ג'וני היה חוגג ניצחונות בסלטה אחורית, ולא היה שוכח לפרגן ליריב שהשיב מלחמה, כמו גם לצוות הפינה שלו.
ג'וני זכה באליפות העולם למשקל תרנגול-קל בשנת 1994, ובאליפות למשקל תרנגול ב-1998. ואז הגיע הקרב נגד פולי איילה, אחיו של טוני. פולי ניצח את ג'וני בהחלטת שופטים, מה שהיה ההפסד הראשון בקריירה המקצוענית של "Mi vida loca", בכל מקרה הקרב בין שני המתאגרפים נבחר על ידי מגזין The Ring כקרב הטוב של השנה. ג'וני עוד הספיק לחזור ולזכות בתואר ולהפסיד בשנית לפולי איילה, שוב מהחלטת שופטים, שאותה התקשה לקבל, כמו גם פרשנים וחובבי אגרוף רבים שחשו שג'וני נשדד.
התקופה של ג'וני כמועמד לתואר הסתיימה, וכתוצאה מכך המתאגרף לקה בדיכאון חריף. עוד לפני זה תרזה שהפכה במהלך השנים גם למנהלת האישית של בעלה, ביקשה מצוות חוקרים מיומן לפתוח את תיק החקירה של הירצחה של חמותה, אותה מעולם לא הכירה, במטרה להשיג לאיש שהיא אוהבת קלוז'ר מסוים לצלקת הכי גדולה של נפשו. החוקרים אכן גילו מי רצח אמו, כמו גם את העובדה שמשטרת אלבקורקי לא ממש הפגינה עניין בתיק של האם החד הורית מ-הבריו. החוקרים גילו שהרוצח של ורג'יניה טאפיה נהרג בעצמו בתאונת דרכים.
לאחר הדעיכה בקריירה, וסגירת התיק של רצח אמו בשנית, ג'וני חזר למסלול התדרדרות, לאחר שלקה בדיכאון חריף, שרק ממחיש כמה נפשו הייתה חצויה. רק לאחר שאושפז, פסיכולוגים הכריזו על ג'וני כחולה בכמעט כל מחלת נפש שמוכרת לציבור. ממניה דיפרסיה לדו קוטביות ועוד. ג'וני הוסיף להסתבך עם החוק על אחזקת נשק וסמים, שנכנסו לתיק הפלילי רחב ההיקף שלו. ב-2003 שוב מצא את עצמו רגל וחצי בעולם הבא לאחר מנת יתר, כמו גם ב-2007, שבאירוע טרגי-מורבידי נוסף, דודו ובעלה שלא אחייניתו של ג'וני, נהרגו בתאונת דרכם בדרך לבית החולים לבקרו.
בשנת 2009 הוא גם הספיק לבלות בבית הסוהר מספר חודשים במוסד שיקומי, לאחר שהואשם באחזקת סמים. שנה לאחר מכן הוא כבר נכנס לבית-סוהר של ממש. שהשתחרר נאלץ להכריז על פשיטת רגל, למרות שהרוויח מיליונים במהלך הקריירה, אך טיפול בנפש של בן אדם שבור זה עסק לא זול. לאחר עוד כמה שנים של הסתבכויות, מחשבות רעות וסמים, ג'וני טאפיה הלך לעולמו ב-27 במאי 2012. זה היה מסלול ידוע מראש של אחד הלוחמים המרגשים, האהודים ובעלי הסגנון המרשים ביותר שהיו אי פעם. כמו טוני איילה גם ג'וני טאפיה, לא חשב שחייו יסתיימו בניחותא על נדנדה לצד אשתו, שהצליחה לשמור על נפשו מרוסנת ככל שאפשר, אבל גם היא ידעה שה-Vida loca של בעלה יסתיימו בצורה כזו. עוד לפני שנפטר ג'וני פגש בחור בשם ג'רי פדייה, שבדיקת DNA קבעה שהוא אביו הביולוגי, וכך לפחות בשנותיו האחרונות ג'וני שקיבל את אביו בזרועות פתוחות, זכה לעדנה מחודשת לפחות מול אביו.
"אמי נפטרה בגיל 33, מעולם לא חשבתי שאחיה יותר ממנה".
ג'וני טאפיה.
