בשנת 1998, בסיבוב השני של אליפות אוסטרליה הפתוחה, ונוס וויליאמס ניצחה 7:6, 6:1 את אחותה הצעירה סרינה. 19 שנים לאחר מכן, כששתיהן ביחד צברו 29 תארי גראנד סלאם, הן יפגשו פעם נוספת, היכן ששיחקו אחת מול השנייה בפעם הראשונה. 7 פעמים הן נפגשו בגמר גראנד סלאם, כשהפעם האחרונה הייתה לפני 8 שנים (!), בווימבלדון 2009, אז סרינה ניצחה. אבל היום המצב מעט שונה. האם זה טורניר הפרישה של ונוס, או שנמשיך להתענג ולחלום על עוד מפגשים חמים בין האחיות? כתבתו של דוד בלאייב
"אני מרגישה כל כך שמחה שאחת מנצחת, אבל גם כל כך עצובה שאחת חייבת להפסיד" – אורניס פרייס, האמא והמאמנת של ונוס וסרינה
עוד לפני תחילת שנות האלפיים, אי שם בשנת 1999, האחות הצעירה, סרינה ווליאמס, אז בת 18 בלבד, גברה בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה על מרטינה הינגיס (שהדיחה את ונוס בחצי הגמר) וזכתה בתואר הגראנד סלאם הראשון בקריירה שלה. אז, כשעוד נחשבה כאחות הפחות טובה, הפתיעה את כולם, ואפילו את עצמה, כשרשמה לעצמה את ההישג הזה. מאותו הרגע, החלה "היריבות" בין השתיים. שנה לאחר מכן, בשנת 2000, ונוס נכנסה לרשימת הזוכות של הווימבלדון, לאחר שהיא ניצחה את סרינה בחצי הגמר, וגם שמרה על התואר של אחותה במשפחה, כשזכתה באליפות ארה"ב הפתוחה. ב-2001, הצעירה מבין השתיים, זאת שמובילה את הדירוג העולמי כעת, פגשה לראשונה את ונוס בגמר גראנד סלאם באליפות ארה"ב, והחזירה לה על ההפסד הקודם כשניצחה אותה בדרך לתואר סלאם שני בקריירה. בשלוש הפגישות הבאות שלהן בגמרי גראנד סלאם, סרינה יצאה עם התואר הנחשק, ומאז, משנת 2003, התחרות התחלפה בשליטה חד צדדית.
"זה היום העצוב ביותר בחיים שלנו" – משפחת וויליאמס, לאחר מותו של יטונדה פרייס, אחותה הבכורה של ונוס וסרינה
בשנת 2003, בקומפטון שבקליפורניה, מקום שידוע באלימותו, נורתה למוות יטונדה פרייס, האחות הבכורה במשפחת וויליאמס, והיא השאירה אחריה את שלושת ילדיה. אירוע זה השפיע לזמן ממושך על הקריירות של אחיותיה הצעירות, ונוס וסרינה, שהיו בקשר טוב ויומיומי עם אחותם, שגם שימשה כעוזרת האישית שלהם. "הפסדתי הרבה מפגשים ודברים בחיים שלי, אבל ללא ספק, יטונד היא ההפסד הגדול ביותר שלי. היא הייתה אחותי", אמרה סרינה ב-2016. דבר זה גרם לשוק לא רק במשפחה המוכשרת, אלא גם מחוצה לה. אנשים לא ידעו איך האחיות יצאו הטראומה הקשה הזאת, שקרתה בדיוק בשיא היריבות בין השתיים, אבל עם המון רצון ומקצועיות, הן ידעו לשם אותה בצד, אמנם היא תמיד תישאר כצלקת בלבן של האמריקאיות המוכשרות.
"כל עוד אני ממשיכה לנסות, יש לי אפשרות לנצח. זה למה אני כאן" – ונוס וויליאמס, על הפציעות שהיא עברה ואיך הם השפיעו עליה
הישארו מעודכנים
אל תפספסו, הרשמו עכשיו לניוזלטר שלנו וקבלו את הכתבות והעדכונים הכי חמים ישירות למייל.
למוות של אחותה נוספו עוד כמה קשיים. ונוס נכנסה לתקופת פציעות שמנעה ממנה מלהישאר צמודה לאחותה, שגם ככה לא הייתה קרובה אליה, בגלל הפיזיות והעצמתיות שאף אחת לא ידעה איך להתמודד איתה. היא לא פגשה את אחותה ב-9 הגראנד סלאמים שלאחר הפגישה האחרונה בגמר אוסטרליה ב-2003 (בו סרינה ניצחה), ורק בשנת 2005 היא חזרה לעצמה. היא זכתה בווימבלדון של אותה השנה, ובאליפות שסוגרת את השנה אליפות ארה"ב הפתוחה, בסך הכל בשלב 16 האחרונות (הסיבוב הרביעי), האחות הבכורה גברה על סרינה, וכאן עולם הטניס החל לשאול את עצמו, האם זהו הקאמבק ליריבות הגדולה של השתיים בתחילת שנות האלפיים? לא. ונוס אמנם הספיקה לזכות בווימבלדון 2007 ו-2008, אבל חוץ מזה, לא ראינו אותה נותנת קונטרה לאחותה, שהמשיכה לרמוס את הענף. אבל מחר, מהשתיים יפגשו בגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, דבר שלא קרה מאז שנת 2003, וכנראה שזו תהיה שירת הברבור של האמריקאית האגדית. לא היה להיכתב תסריט טוב יותר לפגישת מחזור של האחיות, וגם הן יודעות זאת, הן הרי אחיות לפני הכל.
"לעולם לא איבדתי את התקווה שניפגש בגמר. בדרך כלל זה קשה, כי אנחנו נמצאות באותו הצד של ההגרלה, אבל כשאנחנו לא, אני מרגישה הרבה יותר טוב" – סרינה וויליאמס, לקראת הגמר
היו הרבה אנשים במהלך השנים שניסו להעביר מסר שהקשר המשפחתי והחברי בין שתי השחקניות נפגע, בעקבות היריבות ארוכת השנים, אבל זה ממש לא נכון. בכל משחק, מסיבת עיתונאים או אפילו בפגישה מקרית במסדרונות האצטדיונים, ונוס וסרינה תמיד שידרו שהן החברות הכי טובות. תמיד הן היו שמחות ומחייכות שהיו שומעות שהן יפגשו את אחותן. לא חיוך זדוני בין יריבות מרות, חיוך של "אני אראה לך מה זה", אלא כזה שמראה שלא משנה מה תיהיה התוצאה, שתיהן יישארו ביחד. ואם זה לא מספיק כהוכחה, אז ניתן גם להיכנס לדפי ההיסטוריה, שבהם יהיה ניתן לראות כי השתיים זכו ביחד ב-14 (!) גראנד סלאמים בקטגוריית הזוגות. כמובן שהן לא מוותרות אחת לשנייה במפגשים ביניהן, אך כשהן משחקות אחת מול השנייה, התוצאה לא באמת חשובה.
אז למי "מגיע" יותר?
כל שחקנית שהגיעה לגמר הזה עשתה זאת ביושר, אבל אם אנחנו עוברים על ההיסטוריה, למי אנו יותר נשמח אם היא תזכה? האם לסרינה, שרוצה לעקוף את שטפי גראף (22 גראנד סלאמים) ולהתקדם לעבר שיאה של מרגרט קורט (24 סלאמים) ולהפוך באופן רשמי לטובה בהיסטוריה? או שמא לונוס, האחות הבכורה, שלמרות גילה המבוגר, גופה הצנום והפציעות שהיא עברה במהלך הקריירה, מגיעה שוב לגמר גראנד סלאם, אולי אף האחרון בקריירה? הרי לסרינה יש כבר 22, אז למה שלא "תתן" לאחותה ונוס שלה רק 8 תארי מייג'ור לזכות שוב? השתיים סיפקו לנו יריבות מדהימה לאורך השנים, אבל כשזאת כבר מזמן הסתיימה, לאן הולך הלב? ללא ספק, לונוס וויליאמס.
בת ה-36 עברה כל כך הרבה בחיים שלה. את הכל היא עשתה כל כך טוב ויפה, אולי מלבד לקריירת האופנה המזעזעת שלה. היא התגברה על כל מכשול, הוכיחה כל פעם מחדש שהיא תמיד תיהיה בתמונה ולא משנה מה יגידו עליה, היא האישה הכי צבעונית וכיפית בענף. במיוחד השנה, חגיגות הניצחון שלה בכל משחק פשוט חיממו לכל העולם את הלב, בעיקר אחרי חצי הגמר אז נראתה ממש כמו ילדה עליזה ומלאת חיים. הרצון, התשוקה והחינניות שלה, משכה מיליונים אליה, וכ-"כבוד אחרון" לשחקנית הגדולה הזו, היא זאת שאמורה לזכות במשחק. בואו נגיד את האמת, זה לא משחק שישנה משהו עבור סרינה. אמנם היא בת 35, אבל כפי שהיא משחקת, אין לי ספק שהיא תזכה בעוד כמה תארי גראנד סלאם בהמשך הקריירה שלה. כמובן שהיא לא תוותר לאחותה ותיתן לה לטייל לעבר התואר השמיני בקריירה, אבל למרבה הצער היות וסרינה מקצוענית אמיתית, 100% שהיא לא תיתן.
הלב אומר ונוס, הראש סרינה, ואת התשובה נקבל מחר. סרינה תזכה ב-23 שלה? או שונוס ב-8? בסופו של עניין, כולנו נצא מרוצים. אמנם הן יריבות, אבל – הן אחיות לפני הכל.
