בשנה שעברה, במשחק גביע העולם של דרום אפריקה נגד ארה"ב, אחד הכוכבים הגדולים של הספרינגבוקס נכנס לספרי ההיסטוריה. בריאן הבאנה רשם שלושה טרייז והעלה את מאזנו ל-15 טרייז בגביע העולם, שוויון לשיא של ג'ונה לומו מניו זילנד. כשמשווים שיא, הנטייה האוטומטית היא גם להשוות לשיאן המכהן, אבל הבאנה סירב באלגנטיות. "אמרתי זאת בעבר, לעולם לא אוכל להיות מושווה לג'ונה לומו", אמר הבאנה בראיון לאחר המשחק, "הדרך שבה הוא שינה את המשחק הייתה אמנות, עבורי הוא השראה".
קצת יותר מחודש לאחר המשחק ההוא, ג'ונה לומו הלך לעולמו. סיבוך בכליות הוביל למותו של אחד מכוכבי העל הגדולים שצמחו ברוגבי העולמי בגיל 40 בלבד. לומו לא היה רק ספורטאי מוכשר, הוא היה גם האיש שבזכותו הרוגבי עשה את קפיצת המדרגה שלו, מסוג האנשים שאומרים עליהם שבשבילם הצופים מגיעים למגרשים.
הכשרון של ג'ונה לומו זכה לתשומת לב כבר מהרגע הראשון. שחקן נבחרת השביעיות של ניו זילנד, אריק ראש, איתר אותו כשהיה בגיל 14 בלבד. היכולות שלו כל כך הרשימו אותו, שהוא הצליח להביא אותו לשחק במדי נבחרת ניו זילנד בטורניר שביעיות לא-רשמי שהתקיים בסינגפור. ההתפתחות שלו הביאה אותו גם לשנות את העמדה שלו, מעמדה 7, שבה הוא צריך להיות בחלק הקדמי, לתקל ולחטוף כדורים, לכנף השמאלית. בעמדה החדשה שלו הוא הצליח למצוא את הייעוד העיקרי שלו בקריירה לסיים מהלכים ומהר.
ב-1994, בגיל 19, כבר היה בעל הופעות בנבחרות עד גיל 19 ועד גיל 21 וזכה עם נבחרת השביעיות בטורניר הונג קונג היוקרתי. לרגע השיא הוא הגיע 45 ימים בלבד אחרי יום ההולדת שלו, עם הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת. הוא שותף בשני משחקים מול צרפת והפך לשחקן הצעיר ביותר שמשחק באול-בלאקס. למרות זאת, ניו זילנד הפסידה בשני המשחקים ולומו הודה בדיעבד שחוסר הניסיון שלו היה אחד הגורמים העיקריים לזה.
שנה מאוחר יותר, לורי מיינס, מאמן נבחרת ניו זילנד החליט להפתיע ולזמן אותו לסגל לקראת גביע העולם. ניו זילנד הייתה הפייבוריטית, כמו בכל טורניר, והיא הראתה זאת מהרגע הראשון. כבר במשחק הבכורה שלו מול אירלנד הוא סיים עם שני טרייז וניו זילנד דהרה כל הדרך אל הגמר. רגע השיא הגיע בחצי הגמר מול אנגליה, כשהשלים ארבעה טרייז בדרך לניצחון ענק 29:45. קפטן נבחרת אנגליה, וויל קארלינג, אמר אחרי המשחק שלומו הוא "מפלצת שכדאי שתעלם מכאן כמה שיותר מהר", ואין אדם שנעלם מהר כמו בחור בגובה של כמעט 2 מטרים ומשקל של 120 קילוגרם שיכול לרוץ 100 מטר בפחות מ-11 שניות.
גמר גביע העולם ב-1995 הסתיים עם מפלה עבור לומו והפסד לדרום אפריקה. לומו התאושש מאוחר יותר עם זכייה בטורניר שלוש האומות, אליפות חצי הכדור הדרומי. הופעות נהדרות מול דרום אפריקה ואוסטרליה העניקו לניו זילנד זכייה בטורניר הבכורה ולומו היה נראה בלתי עציר. הקריירה שלו נראתה בנקודת זינוק מדהימה.
הבעיה היא שהמציאות לפעמים יכולה לשנות את המהלך הרגיל של החיים. בסוף 1996, התגלתה בעיה נדירה בתפקוד הכליות של לומו והוא נאלץ לקחת פסק זמן מהרוגבי. החזרה שלו הייתה בהדרגה, עם משחקי חימום ורק בסוף שנת 1997 הוא חזר למשחקים בינלאומיים רשמיים, עם הופעה מול אנגליה בוומבלי. כחלק ממסע ההתאוששות שלו, הוא הצטרף לנבחרת השביעיות במסע שלה במשחקי חבר העמים הבריטי ב-1998 וזכה איתה במדליית הזהב.
לומו היה מוכן להשלים את המשימה ולהביא לניו זילנד את גביע העולם ב-1999, בייחוד אחרי הזכייה בטורניר שלוש האומות. הוא היה נראה בשיאו כשנבחרת ניו זילנד ניצחה את אנגליה והביסה את טונגה ואיטליה בשלב הבתים. הניצחון על סקוטלנד ברבע הגמר נתן את התחושה שהפעם ניו זילנד לא תיעצר. הצרפתים היו אלו שחשבו אחרת וניו זילנד הודחה בחצי הגמר ומאוחר יותר הפסידה גם לדרום אפריקה במשחק על המקום השלישי.
ג'ונה לומו המשיך את הקריירה שלו בניסיונות לכבוש עוד פסגות, אבל לצערו היא הסתיימה מוקדם מהצפוי. בעיית הכליות ממנה סבלה הלכה והחמירה והוא נאלץ לפרוש ממשחק פעיל ב-2002, בגיל 27 בלבד. הוא נאלץ לעבור טיפולים על בסיס יומי ועבר השתלת כליה. מאוחר יותר התברר שהגוף שלו דחה את ההשתלה.
ב-2005, ג'ונה לומו ניסה לחזור למגרשים. הוא שיחק בנורת' הארבור מהליגה בניו זילנד ובמהלך הפגרה נדד לאירופה. לומו היה כבר רחוק משיאו, הוא היה איטי ועבר לא מעט פציעות. הוא לא הסתיר שהחלום שלו היה לחזור ולשחק במדי נבחרת ניו זילנד בגביע העולם ב-2007, אבל הדעיכה שלו גרמה לו לתלות את הנעליים סופית באותה שנה.
גם בתקופות האלה, לומו היה כוכב ענק. הוא הופיע באירועי ראווה ומדי פעם אפילו שיחק במשחקים למטרות צדקה. הוא היה הדמות הכי מוכרת בענף, כמו טייגר וודס בגולף. הוא היה המשווק הטוב ביותר של הרוגבי ואפילו נתן את חסותו למשחקי מחשב שנשאו את שמו. כדי להבין את מידת הכוכבות שלו, היה צריך לבקר בסניפי מקדונלדס בניו זילנד, שם שינו את השם של אחת המנות ל"ג'ונה בורגר".
שבועיים לפני מותו, לומו צפה בניו זילנד זוכה בגביע העולם. האול-בלאקס עשו זאת בפעם השנייה ברציפות, 4 שנים אחרי הזכייה בטורניר שהתקיים לעיני הקהל הביתי. לומו אמנם לא זכה להיות אלוף עולם, אבל הוא ראה את החלום שלו מתממש לנגד עיניו.
בטקס האשכבה שהתקיים באדן פארק באוקלנד, היה ברור שהפרידה הזו היא פרידה מאגדה אמיתית. שחקני נבחרת ניו זילנד לדורותיהם, ובעיקר אלו ששיתפו איתו פעולה, הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. הם התקבצו כדי לרקוד עבורו את ההאקה האחרונה בקריירה. זו אולי הייתה פרידה מלומו, אבל הוא ימשיך ללוות את הרוגבי העולמי בכלל והניו זילנדי בפרט למשך הרבה מאוד זמן.
