להבה בין הקרח
חורן סריבקיאן 3 בנובמבר 2016
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
הוא לא היה קרוב להיות אחד הכוכבים של הליגה, הוא אפילו לא התיימר לקחת את המעמד הזה באף אחד מהקבוצות שהוא שיחק בהן. כל דבר טוב שקרא לו הוא הצדיק בעזרת עבודה קשה אך הגורל חשב אחרת. סרגיי ז'ולטוק היה שחקן הוקי קרח ממוצע שהקריירו שלו נפרסה לאורך 15 שנה, הישג לא רע. רק שלצערו היא נקטעה בתרם עת והותירה את כל לטביה, המדינה ממנה הגיע, בהלם.
ז'ולטוק סומן ככישרון בגיל צעיר מאוד ואחרי 2 עונות מוצלחות במדינתו הוא נרשם לדראפט של 1992 ונבחרת במקום ה-55 על ידי הבוסטון ברויינס.
החיים הליגה הטובה ביותר בעולם לא היו קלים עבור הלטבי הצעיר ותקופה ארוכה הוא בילה בקבוצת הבת של המועדן בעיר פרווידנס. אחרי שהמשיך להתנדנד בין הקבוצה הראשונה לקבוצת הבת, ז'ולטוק הבין שלא בונים עליו בבוסטון וביצע ירידה לצורך עלייה. הוא הגיע ללאס וגאס ת'אנדר, קבוצה מהליגות היותר נמוכות בארה"ב וקיווה ששם ישימו לב לכישרון שלו. בעונה הראשונה שלו בת'אנדר הלטבי, ששיחק בעיקר בצד שמאל של הטריו ההתקפי, הפציץ 101 נקודות שכללו 50 שערים ו51 בישולים (בהוקי קרח בישול נרשם לשני השחקנים האחרונים של הקבוצה שנגעו בדיסקית לפני שכובש השער הבקיע) ופתח את העונה הבאה בערך באותה צורה כאשר רשם 27 נק' (13 שערים ו14 בישולים9 ב-17 המשחקים הראשונים של העונה. אוטאווה בנאטורס מהליגה הבכירה שמה עליו עין ובכך החזירה אותו לתודעה העולמית בענף. ההרפתקאה הקנדית של ז'ולטוק החלה לצור תאוצה אך הווינגר המוכשר שוב שם לב עד כמה החיים בליגה הטובה בעולם מסובכים יותר. ממוצע הנקודות שלו ירד בהתאם לדקות המשחק אבל ז'ולטוק לא התייאש ונתן 100% מעצמו בזמן ששיחק. עונה לאחר מכן הוא הגיע למונטריאול קנאדיינס כדי ליצור קו קדמי נפלא עם בראיין סאבאג' וסאקו קוייבו (אליו נחזור בהמשך). ז'ולטוק לקח על עצמו שוב את דמות הווינגר השמאלי בקו הזה כשקוייבו באמצע וסאבאג' מחפה מימין אך למרות שהיה בעל חוש כיבושים לא רע, הלטבי החליט להקריב את עצמו לטובת הקבוצה והיה לוקח עליו משימות של משיכת שחקני ההגנה עליו כדי לפנות שטחים לאחרים בטריו.
קוייבו וסאבאג' לא הפסיקו להבקיע בעיקר בזכות העובדה שז'ולטוק פינה להם שטחים אבל הקנאדיינס לא בדיוק זרחו בצמרת אלא היו יותר בכיוון שקיעה בתחתית. ז'ולטוק עצמו עזב את המועדון והלך לחפש אתגר אחר. הוא המשיך לאדמונטון, שם לא ממש בלט, ואחריה הגיע למיניסוטה ווילד, קבוצה יחסית חדשה בזירה, אותה הוא העביר בעזרת בישול מדהים שלב בפלייאוף לראשונה בהיסטוריה הקצרה שלה.במסגרת התקופה שלו במינסוטה ז'ולטוק החל לגלות סימפטומים מוזרים של עייפות אך למרות שהחמיץ 2 משחקים בעקבות כך הוא לא הקדיש לזה יותר מדי חשיבות, בדיעבד זה התברר כטעות.
תחנת הסיום של ז'ולטוק בNHL הייתה נאשוויל, שם הוא בילה עד לרגע בו עונת 2004-05 נכנסה לשביתה. כדי לא לאבד כוזר משחק ז'ולטוק, כמו שחקני NHL רבים נוספים, הלכו לליגות האירופאיות. הוא חתם במדי קבוצת ריגה 2000 שמשחקת בלומדתו והחל איתם את העונה בסערה עם 4 שערים ו3 בישולים בשישה משחקי ליגה.
ב3.11.2004 הקבוצה הגיעה למינסק שבבלארוס למשחק במסגרת הליגה הבלארוסית, כן לריגה הלטבית הייתה שם קבוצה כמו שלליכטנשטיין יש בליגה השוויצרית בכדורגל. ז'ולטוק עצמו פתח את המשחק לא רע ולא הראה סימנים שמשהו חריג עתיד לקרות אך כ-5 דקות לסיום כשהוא על הספספל, הוא קם בין רגע ועזב לכיוון חדרי ההלבשה ללא הסבר מסויים. חברו למינסוטה שבא לשחק איתו באירופה בינתיים, דרבי הנדריקסון, רץ אחריו וראה את ז'ולטוק מתמוטט במנהרת השחקנים. ניסיון ההחייאה של הדריקסון עצמו ושל צוות הטיפול הנמרץ שהיה באיזור לא צלח והוא הוכרז כמת עוד בטרם הגעתו לבית החולים.
לאחר נתיחת סיבת המוות נודע כי ז'ולטוק נפטר מדום לב, לאחר שאובחן כבעל אי-סדרים בליבו אחרי אותם משחקים שפספס ב-2003. הוא אמנם קיבל אישור לשוב לשחק אך ככל הנראה זכה לטיפול לקוי בתופעה ובכך שילם בחייו.
הוא הותיר אחריו אשה ושני ילדים ולא נותרה עין יבשה אחת בטקס האשכבה שלו בריגה.
חבריו ממינסוטה באו בהרכב מלא, שחקנים נוספים מהNHL חלקו לו כבוד אחרון כשחברו למונטיראיול, סאקו קוייבו שעצמו בדיוק התאושש מצרה רפואית כפולה (סרטן הדם ופגיעה חמורה בעין שגרמה לו לעיוורון חלקי) וחזק לשחק לא הצליח להסתיר את הדמעות. "הוא היה שם בשבילי כשחליתי בלוקמיה למרות שכבר כמה שנים לא חלקנו את אותו הסמל (הכוונה לקבוצות ששיחקו בהן). אני לא מאמין שאיבדתי אח, הייתי מעדיף לאבד את העין ולא לחזור לשחק ושז'ולי (הכינוי שלו) יהיה כאן היום".
"הוא היה הנציג הלטבי הטוב ביותר בכל הזמנים בענף" ספד לו יו"ר ההתאחדות המקומית. ,רבים משחקני הNHL לא מוכנים להשתתף באליפות העולם לנבחרות כי הם מרגישים שזה בזבוז זמן, כשהיינו מגבשים את הסגל, הטלפון הראשון היה לז'ולטוק והוא היה מיד עונה כמובן אדוני, נתראה באימון-גיבוש הראשון, הכבוד הוא לי לייצג את הדגל".
צנוע, מקריב את עצמו ותמיד עוזר-כזה היה האיש שנקטף מוקדם מדי מכר הקרח, אוהדי ההוקי לא ישכחו את הלטבי הצנום עם החיוך המוזר לעולם.
