לא עומד מהצד
יוסי מדינה
3 בנובמבר 2016
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
מחאות למען אפרו-אמריקאים הם חלק מהספורט בארה"ב מזה עשורים. טומי סמית', ג'ון קרלוס ומוחמד עלי הם השמות הבולטים שהיו מוכנים להביע קול ברור נגד הקיפוח והאפליה. אז, בתקופה שבה אפרו-אמריקאים סבלו מגזענות וקיפוח, לא היה מדובר בעניין מובן מאליו.
כשאנחנו קרובים לסוף העשור השני של המאה ה-21, מתברר שלמרות שוויון הזכויות והשינוי הגדול שעברה החברה בארה"ב, עדיין קשה להשמיע קול נגד האפליה. קולין קאפרניק, הקוורטרבק של סן פרנסיסקו, עומד כבר לא מעט זמן בלב הסערה הציבורית שמתחוללת במדינה בזמן האחרון.
קאפרניק אולי עלה לכותרות בזכות מחאה אחת מעוררת מחלוקת, אבל מי שעקב אחריו מספיק יודע שהמחאה הזו לא צצה משום מקום והיא רק חלק קטן מתוך הקריירה שלו.
כשקאפרניק סיים את גיל התיכון הוא היה שחקן פוטבול סביר ושחקן בייסבול מצטיין, מה שהקנה לו לא מעט הצעות למלגת ספורט כמגיש. למרות זאת, הוא שאף להשיג מלגת ספורט כשחקן פוטבול. מי שהחליט לעזור לו היה אחיו, שערך סרטון עם רגעי שיא מנבחרת התיכון והעביר אותו לכ-100 מכללות. גם אוניברסיטת נבאדה קיבלה את הסרטון, אבל צוות האימון לא חשב שהוא מתאים להצטרף. בארי סאקס, אחד מעוזרי המאמן היה הגורם המרכזי לשינוי ההחלטה. סאקס צפה בקאפרניק מככב בנבחרת הכדורסל של התיכון בערב שבו הוא שיחק עם 39 מעלות חום. המאמן של נבאדה, כריס אולט, השתכנע ונבאדה הציעה לו מלגה שאפשרה לו לעבור מנבחרת הבייסבול לנבחרת הפוטבול.
במהלך התקופה שלו במכללות הוא הוכיח שהוא קוורטרבק מוכשר במיוחד, כשהוא מוביל את נבאדה להצלחות שהיא כמעט ולא הצליחה להשיג לפני כן. ב-2010, כשהוא בעונתו האחרונה, מצליח קאפרניק לזכות עם נבאדה באליפות חטיבת ה-WAC. הוא תפס מקום של כבוד בהיסטוריה של המכללה כשהוא מחזיק בשיא הטאצ'דאונים שהושגו במסירה (82) ובריצה (59) ורשם יותר מ-10,000 יארדים של מסירות מוצלחות.
בסוף אותה עונה קאפרניק נרשם לדראפט ה-NFL ונבחר בתחילת הסיבוב השני, בבחירה ה-36, על ידי סן פרנסיסקו והוציא לדרך את הקריירה המקצוענית שלו.
קאפרניק בנה את עצמו באיטיות כקוורטרבק הפותח של סן פרנסיסקו. עונת השיא שלו הייתה ב-2012, אז סחב את סן פרנסיסקו כל הדרך לסופרבול, לראשונה מאז 1994. בדרך, במהלך משחק פלייאוף מול גרין ביי, הוא שבר את שיא ה-NFL בריצה במשחק בודד, כשהשלים 181 יארדים. בסופרבול עצמו, קאפרניק היה מעורב בשני טאצ'דאונים, אבל לא הצליח למנוע את ההפסד לבולטימור, 34:31.
למרות ההצלחות היחסיות של סן פרנסיסקו, שינויים בעמדת המאמן הובילו את קאפרניק להיאבק על מקומו. ב-2015, אחרי 2 ניצחונות ב-8 משחקים, הוחלט להוריד אותו לספסל ובהמשך נכנס לניתוח בכתף שסיים לו את העונה. את העונה הנוכחית הוא פתח על הספסל ורק אחרי 4 הפסדים רצופים החליט המאמן צ'יפ קלי להחזיר אותו להרכב. אגב, גם ההחלטה הזו לא עזרה לסן פרנסיסקו שהפסידה בשני המשחקים הבאים.
העונה הזאת לא נרשמת לקאפרניק כהצלחה מקצועית, אבל הוא נכנס חזק מאוד גם לתודעה של מי שלא עוקב אחרי פוטבול. במשחקי קדם העונה, קאפרניק החליט שלא לעמוד במהלך נגינת ההמנון. בשני המשחקים הראשון הוא עמד ובמשחק השלישי תשומת הלב הופנתה אליו כשהחליט לכרוע. "אין לי כוונה לכבד את ההמנון של מדינה שלא מכבדת שחורים", אמר קאפרניק לאחר המשחק, "זה יהיה אנוכי עבורי להסתכל על זה בדרך אחרת, זה גדול יותר מפוטבול".
צריך לזכור את ההקשר שבעקבותיו קאפרניק מחליט לצאת לדרך עם המחאה שלו. בארה"ב יש לא מעט מקרים שבהם שוטרים ירו באזרחים אפרו-אמריקאים חפים מפשע בגלל זיהוי שגוי. קאפרניק עצמו תומך כבר כמה שנים בתנועת "חיי שחורים חשובים" (Black Lives Matter), תנועה שמוחה נגד האלימות של רשויות החוק כלפי אפרו-אמריקאים. לא מדובר בהחלטה של הרגע, אלא ברעיון שקאפרניק מקדם כבר לא מעט זמן.
המחאה של קאפרניק זכתה לתמיכה רחבה בקרב ספורטאים ואנשי ציבור. כבר בשבוע הראשון של ה-NFL הצטרפו 11 שחקנים לקאפרניק, כשבראשם עומד ברנדון מרשל מדנבר, שגם שיחק יחד עם קאפרניק בנבאדה. מאז, בכל שבוע מצטרפים עוד ועוד שחקנים למחאה, ונותנים לה את צורת הביטוי שלהם. שני שחקני ניו אינגלנד, דווין מקורטי ומארטלוס בנט, בחרו להניף את זרועם, הסמל הישן של הכוח השחור. שחקני סיאטל בחרו לעמוד שלובי ידיים בנגינת ההמנון, כשבמחאה הזו היו מעורבים כולם ללא הבדלי צבע וגזע. מי שנתן רוח גבית למחאה הזו היה נשיא ארה"ב, ברק אובמה, שהחמיא לקאפרניק ואמר שהוא מראה את זכותו למחות ושבזכותו נוצר שיח ציבורי לגיטימי על הנושא.
לכל מחאה יש מתנגדים, וכשאתה לא מכבד את ההמנון בארה"ב, הלהבות נדלקות. מהר מאוד הרשת הוצפה בסרטונים של אוהדים ששורפים את החולצה שלו. בקרב ותיקי צבא ארה"ב ניצת ויכוח בנוגע ללגיטימיות המחאה הזו. לא רק קאפרניק נפגע, גם ברנדון מרשל, שהיה אחד הראשונים למחות, איבד את חוזי הפרסום שלו. יש גם מי שקראו לקאפרניק בוגד והוא אפילו סיפר שהוא מקבל לביתו מכתבי נאצה ואיומים על חייו. גם יחסי הציבור של הליגה נפגעו והרייטינג ירד, למרות שיש מי שטוען שהדבר לא נגרם בגלל המחאות.
נראה שקאפרניק, למרות יום הולדתו ה-29 שחל השבוע, קצת מעבר לשיאו המקצועי. הוא רחוק מהמספרים אותם הציג בעונות השיא שלו ואפילו מעמדו כקוורטרבק המוביל של סן פרנסיסקו התערער. ככל שממשיכה הדעיכה המקצועית שלו עולים גם סימני השאלה לגבי עתידו כשחקן סן פרנסיסקו ומדי פעם שמו מוזכר בטריידים אפשריים.
מעבר ליכולת המקצועית, קאפרניק הצליח לעשות משהו שרק מעטים עושים היום. בעידן שבו מי שמעז לגעת בנקודות רגישות בחברה, קאפרניק החליט שלא לעמוד מהצד ולא להתעלם מבעיה חברתית עמוקה. הוא הצליח לעורר דיון ציבורי ולהעלות תהיות לגבי אפליה וקיפוח, כאלו שמדי פעם נותרו בצד ולא זכו להתייחסות. הוא חוגג את יום הולדתו ה-29 בלבד, אבל החותם שלו ישאר לשנים רבות והרבה מעבר לגבולות הספורט.
