פציעה בדרך לפסגה
תהל עמר 8 בנובמבר 2016
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
5 מדינות, 11,303 ספורטאים, 19 ימים, מליארדי צופים, חלומות, תקוות, פציעות, דמעות, אושר, כאב, כישלון ומעבר ניצחון מסחרר. בשביל הספורטאי זהו אירוע השיא בקריירה, בשביל אוהדי הספורט אלו רגעים של בחינת יכולות המין האנושי, רגעים שנועדו להיחקק בדפי ההיסטוריה.
שגיא מוקי – הג'ודוקא הישראלי, עלה על מטוס לריו כשהוא לא ב100% כשירות אחרי שתי פריצות דיסק וחודש ללא אימונים רגע לפני פתיחת המשחקים. לשלוח ספורטאי במצב כזה למשחקים האולימפים זהו סיכון די גדול שיו"ר ארגון הג'ודו משה פונטי לקח על עצמו.
בג'ודו שלא כמו בענפי ספורט אחרים דוגמאת כדורגל, כדורסל וכד' כל הלחץ, המאמץ ושעות האימון הרבות מתנקזים ליום תחרות אחד אותו העולים על המזרן מקווים לסיים על הפודיום.
שגיא עלה פצוע, ניצח 3 והפסיד 2 קרבות. ואחרי האכזבות ממשלחת הג'ודו הישראלית הוא בהחלט היה קרן אור לקראת ההמשך.
שגיא מוקי הוא ג'ודוקא צעיר בן 24, עיניו נשואות לטוקיו והוא התקווה למדליה, ריו בשבילו היא ניצחון הרוח על הגוף, בשביל הצופה פספוס מדליה כי הכישרון והיכולות של אלוף אירופה 2015 לא מומשו על המזרן בארנה קריוקה 2 (בשל הפציעה).
בשביל יו"ר האיגוד ההחלטה לקחת את הג'ודוקא הצעיר ולתת לו את האפשרות לטרוף את העולם הייתה נכונה וחישלה אותו לקראת הבאות.
מוקי נהנה מחופשה ונותן לגוף שלו להירפא כי אליפות אירופה היא רק תחנה בדרך לפסגה והאולימפיאדה הייתה מבחן אופי אותו הוא צלח בהצלחה. אי אפשר לקרוא לו דור העתיד כי הוא דור ההווה ואולי ריו זה כל מה שהיה צריך הג'ודוקא הישראלי – הרגע שיהפוך אותו לאלוף עולם.
