באם באם טראח
חורן סריבקיאן 2 בספטמבר 2016
ענפים נוספים
1 דק׳ קריאה
הוא לא היה האיש הכי בולט בענף, לא אחד שסימנו אותו בתור הכוכב הבא או זה שיוביל את המותג אליו השתייך לגדולה, הוא גם לא היה שקט ובינוני, הוא היה מיוחד, אחד שבלעדיו אף תוכנית לא הייתה נראת כרגיל אבל גם לא אחד שהתגעגעו אליו אם בטעות לא שובץ, כשהוא בלט בעין הוא משך את תשומת ליבם של האוהדים, כשהוא לא זכה לזמן מסך הם די מהר שכחו ממנו, כזה היה באם באם ביגלו, המתאבק האקסצנטרי מסוף שנות ה80 ותחילת ה90 שכיכב בWWF (כיום מוכרת כWWE) ובECW וWCW.
באם באם ביגלו (סקוט צ'ארלז ביגלו בשמו האמיתי) נולד ב1.9.61 בניו ג'רזי והיה אמור לחגוג אמש יום הולדת 55, את הסיבה למה זה נשאר בגדר "אמור" בלבד תגלו בהמשך אבל סקוט לא היה איש שקט מדי. את העלייה המטאורית שלו היישר לWWF הוא עשה בשנת 1987 והגיע למעמד של דמות בכירה.
האוהדים התפעלו מהיכולת האקרובטית של האיש ששקל כמעט 180 קילו והביא לזירה מאפיינים שמתאימים יותר לאיש במשקל נוצה, הוא אמנם לא ריחף בסלטות באוויר אבל הייתה לו יכולת תמרון בזירה שלא היה לאף Heavyweight לפניו והוא ניצל את זה כדי להתברג בענף בתור ה"מיוחד". בסרבייוור סיריז הראשון הוא שרד אפילו יותר מהאלק הוגן הגדול עד שלבסוף הודח על ידי השורד האחרון, אנדרה דה ג'איינט. לצערו של ביגלו, לא רחוק מאותו מועד בציר הזמן, הוא נפצע בצורה קשה בברך ונאלץ לעזוב את הWWF כדי לטפל בפציעתו. לאחר שהחלים הוא הלך לאירגונים פחות מוכרים, בעיקר ביפן, עד שבשנת 1992 עשה קאמבק מחודש למותג הגדול ביותר ׁ(WWF), אליו חזר בתור "היל" ולאט לאט טיפס חזרה בפירמידה עד שהגיע שוב למעמד של סופרסטאר ראשי. כל זה אמנם היה קיים על הנייר אבל בפועל ביגלו לא היה שנוא מספיק כדי להיות ההיל הכי גדול ולאחר מספר שנים בדמות הזו הוא נבגד על ידי טד דיביאסה, המנטור שלו דאז, וקיבל "פייס-טרן" תחתיו הוא התאבק שנה שלמה ושוב לא הצליח לייצר לעצצמו מעמד של ה"פייס" הבכיר בחברה. ביגלו עזב את הWWF אחרי שכביכול התעמת עם ההרכב The Qliq (בו היה חבר קווין נאש-"הדיזל") והלך להופיע תחת דגל האירגון של ECW, ארגון בו רמת המגע הפיזי וסגנון הקרבות הרבה יותר רציניים ורמת הפציעות גבוהה יותר. בECW ביגלו היה אחד הבכירים ותמיד היה מועמד לקרב על כל אליפות אפשרית, את רוב תאריו הוא אסף תחת האירגון הזה וכאשר עזב אותו ב1998 ועבר לWCW הוא סחף אחריו קהל נאמן ששילם כרטיס רק בשביל לראות אותו, אכן רגע קטן של תהילה בקריירה יחסית אפורה של המתאבק.
בWCW החלה הדעיכה של המתאבק הותיק, הוא אמנם עדיין היה בגיל בו מתאבקים נראים חדים ומוכנים לקרב (תשאלו את ג'ון סינה למשל או את פין באלור שרק בגיל 36 זוכה לתהילה בWWE) אבל הטעות הפטאלית של ביגלו הייתה בחירת היעד הבא שלו. הWCW לא שרד יותר מדי זמן ונמכר לWWE וכאשר חוזהו של ביגלו תם הוא הלך לחפש הכנסה אצל אירגונים חובבנים ובכך למעשה שם איקס סופי על הקריירה המקצועית שלו.
זה הוביל לשרשרת אירועים שסימלו את הסוף לא רק עבור דמותו של באם באם אלא של סקוט עצמו כאדם. ראשית הוא ניהל גירושים זוועתיים מאשתו לשעבר שאף טבעה אותו על הלנת תשלום מזונות, ושנה לפני אותה תביעה הוא זומן לבית משפט באשמת נהיגה מסוכנת וסיכון חיי אדם אך התחמק מגזר דין כאשר טען שסטה עם רכבו מספר פעמים בעקבות אירוע לב שעבר. סביר להניח שביגלו לא שיקר בעדותו שכן בעתיד התגלו אצלו סימנים למחלת לב כלשהי והוא החל ליטול תרופות כדי להקל על מצבו. תאונת דרכים נוספת, הפעם עם ה"הארלי דייוידסון, שלו כאשר זוגתו מורכבת עליו גם גרמה לכך ששניהם הגיעו במצב בינוני-קשה לבית החולים וכשביגלו השתחרר מהאשפוז המשטרה הודיעה לו שיואשם בגרימת מוות ברשלנות אם בת זוגתו לא תצא מהתאונה בחיים אך למרות הפציעות הקשות היא החלימה ואף נשארה איתו עד סוף חייו, הבוקר של ה19 בינואר שנת 2007 אז נמצא ביגלו ללא רוח חיים במיטתו. נתיחת גופתו העידה על כך שבגופו נמצאו כמויות גדולות מהרגיל של התרופות שנטל בעקבות מחלת הלב ושרידים רבים של קוקאין. הרופא שקבע את מותו רשם תחת "סיבת מוות" את המילים "כתוצאה ממנת יתר של קוקאין" ובכך שם חותמת סופית להתרסקות של קריירה שבמצב אחר יכלה להיות הרבה יותר מוצלחת.
