היום ייפתח לו המירוץ ה-103 של הטור דה פראנס, אירוע שמתווסף לקיץ הנפלא ספורטיבית שיש לנו, שהתחיל עם גמר ה-NBA והקופה אמריקה ויסתיים עם האולימפיאדה כשהיורו מגיע לרגעי שיא גם הוא.
המירוץ נוצר כאירוע של קידום מכירות על ידי אנרי דגראנז', שהיה אחד מהמייסדים והעורך של העיתון "ל'אוטו" ורצה לתת תשובה למירוצי האופניים של עיתונים מתחרים. הרעיון למירוץ סובב צרפת עלה בפגישה בבית קפה פריזאי בנובמבר 1902 .
הטור הראשון יצא לדרכו בשנת 1903 והרעיון בהחלט הצדיק את עצמו, כאשר תפוצת העיתון גדלה מ25,000 עותקים לכ- 65,000 וכעבור 5 שנים כבר הגיע לכרבע מיליון עותקים!
דגראנז' ניסה ליצור תחרות שתבליט את ספורטאי העל שמסוגל לעמוד בתנאים לא אנושיים.
המירוץ שמתקיים פעם בשנה בצרפת ואורכו כ3,400 ק"מ, אורך כשלושה שבועות (ממוצע של כ162 ק"מ ביום) ומביא אליו כל שנה בממוצע בין 22 ל23 קבוצות המכילות 9 רוכבים כל אחת.
הישארו מעודכנים
מרחק המסלול השתנה לא מעט עם השנים כשבמירוץ הראשון הוא עמד על 2,428 ובשיאו הגיע אף ל 5,745! החל משנת 2001 נקבע אורכו הנוכחי.
גם בקטעי המירוץ נערכו שינויים לאורך השנים, כאשר במירוץ הראשון היו שישה קטעים בני 400 ק"מ כל אחד, השיא היה בשנים 1971 ו1987 עת המירוץ כלל 25 קטעים יומיים. במרבית הקטעים מוזנקים כל הרוכבים יחד, אך ישנם גם קטעים נגד השעון שבהם כל רוכב מוזנק לבדו וכמובן מקצה קבוצתי כנגד השעון, שבו כל קבוצה מוזנקת יחדיו ולאורך כל הקטע שומרת על מבנה קבוצתי.
המירוץ אומנם החל לפני 113 שנים, אך בתקופת מלחמות העולם הראשונה והשנייה מן הסתם לא הייתה את האפשרות להתחרות וכך הצטברו להן 10 שנים ללא הטור.
עד שנת 1950, המירוץ גם החל וגם הסתיים בפריז, לאחר מכן הוחלט שכל שנה יוזנק המירוץ מעיר אחרת, אך תמיד נקודת הסיום תהיה בשאנז אליזה בפריז.
לעתים המירוץ אינו מתחיל בכלל בצרפת, מה שנותן לערים שונות הזדמנות למשוך אליהן קהל רב ותיירים. בשנים האחרונות אפילו ישנן ערים (ובעיקר עיירות קטנות) שמשקיעות כסף רב על מנת להביא את המירוץ לרחובותיהן ובכך מבטיחים לעצמן נהירה המונית של אנשים בתקופה קצרה מאוד.
המסלול נקבע בדרך כלל כשנה לפני המירוץ עצמו, מה שמאפשר לכל עיר ועיר להתכונן טוב טוב לקראת האירוח.
למרות שינויי הערים, מסלול הטור די שמרני וקבוע ומחולק בדרך כלל לשלושה חלקים.
החלק הראשון בדרך כלל מתרחש במרכז וצפון צרפת והוא מאופיין בקטעים מישוריים.
החלק השני של המירוץ כולל את המכשולים העיקריים של המירוץ: הרי האלפים והפירנאים.
בחלק מהשנים האלפים קודמים לפירנאים ובחלק מהשנים הסדר הוא הפוך. בכל אחד מגושי ההרים הללו קיימות מספר פסגות מפורסמות אשר קנו את שמן עת מרוצים הוכרעו בהן. בכל שנה מקפידים המארגנים כי המסלול יכלול חלק מאותן פסגות מפורסמות. בעת הגעת הרוכבים לפסגות אלו יש עליהן לעתים מאות אלפי צופים ואוהדים אשר באים לעודד את אליליהם בנקודת השיא של המרוץ. בקטעים ההרריים נקבע מי יהיו הרוכבים שיתמודדו על הבכורה בדירוג הכללי.
בין הקטעים ההרריים ישנם קטעים אשר נקראים קטעי מעבר. אלו הם קטעים מישוריים או גבעיים אשר בהם ניתנת לרוב הזדמנות לרוכבים אשר נמצאים כבר בפיגור ניכר בדירוג הכללי, לברוח מהדבוקה ולהלחם על הניצחון בקטע, בזמן שהדבוקה נהנית מיום רכיבה רגוע יותר שיאפשר לרוכבים הבכירים לאגור כח לקראת הקטעים הקשים העומדים בפניהם.
הקטע הנערך לפני הקטע האחרון הוא לרוב מרוץ אישי נגד השעון במרחק של 40-70 ק"מ. בדרך כלל, זהו הקטע המכריע שכן אחריו, למעשה, כבר לא ניתן לשנות את תוצאות המרוץ. הקטע האחרון הוא מעין מצעד ניצחון לרוכבים אשר הצליחו לעבור את המבחן המפרך ולהשלים את המרוץ. בחלקו הראשון של הקטע מצטלמים הרוכבים כאשר הם מברכים איש את יריבו וחברי קבוצת הרוכב המנצח לוגמים כוסיות שמפניה תוך כדי רכיבה. המחצית השנייה של הקטע כוללת שבעה סיבובים בשדרות האליזה בפריז לעיני מאות אלפי צופים. הקטע מוכרע לרוב במאוץ המוני אל קו הסיום והניצחון בקטע זה נחשב כיוקרתי במיוחד.
במהלך המרוץ מוענק פרס למנצח בכל קטע יומי. ניצחון בקטע יומי בטור דה פראנס הוא משאת נפשו של כל רוכב מקצועני ונחשב להישג מכובד ביותר. למעשה, חלק מהקבוצות הנוטלות חלק במרוץ מכוונות את מאמציהן אך ורק לזכייה בקטעים בודדים. המנצח ב"טור" כולו הוא זה בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר. המנצח בטור דה פראנס נחשב לרוב כרוכב האופניים הטוב בעולם.
החולצות הנלבשות במהלך המירוץ הן:
החולצה הצהובה: מקבל הרוכב שמוביל את הדירוג הכללי
החולצה הלבנה בעלת הנקודות האדומות: מקבל הרוכב שמוביל בצבירת הנקודות המוענקות לרוכבים אשר חוצים ראשונים את הפסגות השונות במהלך המירוץ בקטעים ההרריים (מכונה גם כחולצת מלך ההרים).
החולצה הירוקה: מקבל הרוכב אשר צבר את מירב הנקודות המוענקות במאוצי ביניים במהלך המירוץ ובמאוץ אל קו הסיום.
החולצה הלבנה: מוענקת לרוכב הצעיר, אשר גילו אינו עולה 25 (ב-1 לינואר של שנת המירוץ), בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר.
פרשת הסמים שהתפוצצה בשנת 1998, הטילו צל כבד על המשך קיומו של הטור והעלו שאלות רבות על קיומו בעבר. אך למרות הכל המירוץ המשיך להתקיים והמשיך לצבור פופולריות ופרסום רב, הרבה בזכות רצף זכיותיו של לאנס ארמסטורנג (שבסופו של דבר נפסלו גם הן בגלל פרשיית סמים).
שיאני הזכיות בטור הם:
ז'אק אנקטיל, אדי מרקס, ברנאר אינו ומיגל אינדוראין עם 5 זכיות כל אחד.
בשנה שעברה זכה הבריטי כריסטופר פרום שהשלים זכייה שנייה והשנה הוא ירצה להשלים זכייה שנייה ברצף ושלישית בסה"כ.
JEFF PACHOUD/AFP/Getty Images)
כמה שהוא צפוי, מונוטוני וחוזר על עצמו – כריס פרום היה ונשאר המועמד המוביל לנצחון בטור. אצל רוכבים אחרים להיות מסומן בצורה כזאת זו קללה אבל אצלו זה חלק מהעניין – הרוכבים האחרים יודעים למה הוא מסוגל וזה משפיע לרעה על היכולת שלהם להתמודד אתו.
אם הכל יעבוד כמו שפרום רוצה, שלב 12 ממונפליה אל מונט-ונטו נראה הכי רלוונטי לשיטה של פרום וסקיי – קצב רצחני לאורך כל השלב ובסופו מכונת הואטים של פרום מנערת את הרוכבים הטובים בעולם ופותחת פערים שקשה מאוד לסגור.
לעומת זאת, אלברטו קונטאדור מגיע לנסות להחזיר לעצמו את החולצה הצהובה ולהוכיח שהוא עדיין רוכב הגרנד טורים הטוב ביותר בדורו. לאחר שבשנה שעברה הגיע עייף מהג׳ירו, השנה הוא מגיע מפוקס לגמרי על הטור. למרות המופע המעט פחות מרשים שלו בדופינה הוא מועמד רציני מאוד. וכמה שפרום משעמם, ככה קונטאדור מרהיב. גם כשהוא לא מגיע ראשון הוא נותן הכל, חושק שפתיים, עומד על הפדלים עד צאת הנשמה – זה רוכב שכיף לראות.
אמנם לאורך השנים לא מעט צרפתים זכו בטור, למורת רוחו של הקהל המקומי, אין בדור הנוכחי רוכב צרפתי לפסגת הגרנד טור וגם השנה התואר כנראה יגיע או לאנגלי או לספרדי שבשנים האחרונות שולטים בענף.
