ערב גדול למכבים
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
כשמשתמשים במונח השחוק "משחק על כל הקופה", מתכוונים ככל הנראה להתמודדות שאירח אתמול אצטדיון בלומפילד. כמה גורלי היה הערב הזה – עתידו של דוניס, הפריצה של סיבאספור אל קדמת הבמה האירופאית ולמעשה גורל העונה כולה של שתי הקבוצות הללו, היו מונחים כולם על כפן של 90 דקות משחק.
למרות היציעים הכמעט ריקים, אין אדם שלא הגיע אתמול לאצטדיון היפואי במתיחות ודריכות שיא. שחקני מכבי ת"א באו במטרה לשים סוף לשני כדורי שלג מתגלגלים – כדור השלג של הכישלונות באירופה שמתגלגל לאיטו כבר שנים מספר, וכן כדור השלג של חוסר ההצלחה בליגת העל שמתחיל לצבור תאוצה בשבועות האחרונים. בקרית שלום לא האמינו שקבוצתם שסיימה רק לפני שבועיים את המשחק מול ויאריאל בתיקו מחמיא, תסבך את עצמה מול קרבאח ואף תספוג שלושה שערים מהתקפתה של מ.ס אשדוד. נדמה שתוך מספר חודשים, מצליח דוניס לספק יותר דרמות לצד הצהוב של תל אביב, מאשר מה שסיפק איביץ' בקדנציה בת שנתיים. מכבי ת"א של דוניס נעה בין מאניה של הצלחה באירופה, זחיחות ורצון עז לכבוש את פסגת ליגת העל, לבין דיפרסיה של הגנת טלאים, חוסר מחויבות ותוצאות צנועות בליגה. השחקנים, ההנהלה ולפני הכל דוניס עצמו, מבינים שמהמשחק הזה, אין דרך חזרה.
בסוף חודש ספטמבר הגיעה מכבי ת"א למפגש כפול מול זלצבורג, כשלרשותה סגל חסר מאד בעקבות התפשטות מגפת הקורונה בקבוצה. אמש עמדה המגפה דווקא "לצידם" של הצהובים לאחר שהשביתה חלק גדול מהשחקנים ואנשי הצוות של סיבאספור. הטורקים הגיעו באמצע השבוע לישראל כשחרב מונחת על צווארם – הקו האדום של הליגה המקומית בוער תחת רגליהם, המצב הכלכלי של המועדון עגום מתמיד והעובדה שכל דבר מלבד ניצחון יוביל להדחתם, יצרו במחנה האדום תחושה שמדובר פה במשימה גורלית מאד, אך גם כמעט בלתי אפשרית.
כבר משריקת הפתיחה היה נדמה שדוניס ושחקניו פשוט לא משדרים על אותו התדר – היווני צועק וזועק והשחקנים מפגינים משחק רפה, לא מדויק ושאנן. בקישור, היה בולט הקונפליקט הטקטי והמתמשך בין דן ביטון לאייל גולסה שפשוט מעלימים אחד את השני במרכז המגרש. פשיץ' היה נקודת האור היחידה של הצהובים במחצית הראשונה. הסרבי נלחם על כל כדור, עשה עבודה שחורה באגפים ולמעשה היה היחיד שניסה לשים סוף לקרב על הכרטיס לשלב הבא. אך כשיונתן כהן מפסיד בכל מאבקי הקו שלו מול רובין יאלקין, וכשביטון וגולסה נכנסים זה ברגלי זה, התוכניות לסגור את הסיפור כבר במחצית הראשונה, ירדו לטמיון.
סיבאספור מצדה, הפכה תוך פחות מ-20 דקות לקבוצה הדומיננטית על הדשא – שחקני הקבוצה הטורקית רצו יותר, נלחמו יותר והציגו משחק מסירות חד ודינמי הרבה יותר. אך בהיעדר בעיטות לשער גם מבחינתם, תוצאת התיקו המאופס בסיום המחצית הראשונה הייתה בלתי נמנעת. גם בפתיחת המחצית השנייה היה נדמה שסיבאספור היא הקבוצה היחידה שבאה לשחק כאן כדורגל הערב. הטורקים הקשוחים ניצלו את סלחנותו הקיצונית של השופט הלטבי והשתלטו באגרסיביות על המשחק. אך בדקה ה-66 הגיע הקץ עבור סיבאספור, כאשר דווקא אנריק סאבוריט שהציג משחק הגנתי חלש למדי, מצטרף להתקפה בודדת ונדירה של הצהובים ומשחרר כדור של מיליון וחצי יורו אל השער של סמאסה חסר האונים. כמו במשחק הפתיחה מול קראבח, כך גם במשחק הנעילה מול סיבאספור – מכבי ת"א לא מרשימה במיוחד, אך זוכה בכל שלוש הנקודות. בניגוד לנהוג בחנוכה, הערב הרבים ניצחו את המעטים. ארבעה עשר שחקני הסגל המצומצם של סיבאספור ישובו הביתה עם המחמאות.
כפי שציינתי בראשית הכתבה, זה היה ערב של אסקפיזם טהור שנעל בצורה מושלמת קמפיין אשר במהלכו במשך חודשיים, ברחה מכבי ת"א אחת לשבוע ממצבה העגום בליגת העל – הצהובים עם עוד הופעה לא משכנעת דיה, מגיעים לאחד ההישגים החשובים שלהם באירופה. הישג שהם אפילו לא התקרבו אליו בימי איביץ' העליזים. דוניס הצליח להפוך את מכבי ת"א לקבוצה שבעיטה אחת יכולה לעשות עבורה את כל ההבדל בין ערב קטסטרופלי לערב היסטורי. הסנגורים יאמרו שלדוניס יש קילר אינסטינקט מיוחד במינו, המבקרים יטענו שהדבר היחיד שהוא הרג זה את המכביזם והמשמעת הטקטית שהנחיל איביץ' בקבוצה. אך דבר אחד בטוח – דווקא הוא, היווני המעט אפור והקשה לעיכול הזה, האיר למכבים את חג החנוכה כפי שלא האירו להם אותו המון זמן.
