ההעברה ששינתה את הענף: שלוש שנים לעסקת העברת ניימאר לפ.ס.ז
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
בתאריך ה-3.8.2017 נפל דבר בכדורגל העולמי, כאשר פריז סן ז'רמן החליטה להוציא 222 מיליון יורו (סכום שספק אם ישוחזר בעידן הקורונה הנוכחי) ולממש את סעיף השחרור של ניימאר על מנת לרכושו מברצלונה. הרבה מילים הושלכו בעולם סביב המעבר הזה – בין אם זה הכסף בחשבון שעלה, כישלון סעיף השחרור האסטרונומי שנועד דווקא להרתיע קבוצות, המחשבה שתחת מסי הוא לא יקבל את הכבוד שהוא רוצה, התארים שרצה להביא על שמו הבלעדי וכמובן, כדור הזהב שאליו הוא שואף. עכשיו, לאחר שלוש עונות של הברזילאי בבירת צרפת, אפשר להסתכל ולראות מה התרחש בתקופתו ככוכב בפריז.
אם מסתכלים על הנתונים, קשה להתווכח איתם. ניימאר כבש 70 שערים והוסיף עוד 39 בישולים בתקופתו בפריז, ועם ממוצע פנטסטי של מעורבות בשער כל 66 דקות, הנתונים הללו שייכים לרמות הגבוהות בעולם. ניימאר ראוי להיחשב כאחד מהשחקנים הטובים בעולם כל עוד הוא משחק הוא נהדר – אבל זו גם הבעיה אצלו. כמעט אף אחד לא מטיל ספק בכישורים של הברזילאי. ברמת היכולות ברגליו, הוא אחד הטובים שיש, אבל הרגליים האלה הן לפעמים הגורם המכשיל. זה לא סוד שהברזילאי הוא מאוד פציע. הכישרון שלו, בתוספת הראש שמחפש את הדריבל, לפעמים גורם להגנות בכדורגל הצרפתי לפגוע בו במטרה לנסות לסכל את הניסיון שלו. לדוגמא, בשלוש העונות האחרונות, ניימאר לא נכלל בסגל הקבוצה בגלל פציעה בכ-51 משחקים – כמעט חצי מהמשחקים פריז שיחקה בתקופתו.
ניימאר הובא בין השאר לפריז בזכות הכריזמה והמנהיגות, אך כשמדברים על ניימאר בנושא המנהיגות, חייבים לדבר גם על האופי. כיום, השחקנים נבחנים בזכוכית מגדלת על כל מעשה, כל פוסט ברשתות החברתיות מסוקר בצורות שונות ולא מעט ביקורות נמתחות על כל בעל תפקיד בכדורגל. ניימאר, שמצטייר לרוב כחסר משמעת או בעל אופי חלש, מאוד מונע מהרגש, וקשה לו מאוד להתמודד עם הביקורות שהוא עובר. הוא נופל לא פעם לקטטות מיותרות, עבירות מכוערות וצהובים סתמיים.
מחוץ למגרש זה עוד פחות טוב – ניימאר מאוד אוהב מסיבות, אוהב לבלות והוא אינו שומר מספיק על גופו כמו ספורטאי מקצועני. אחת הדוגמאות הבולטות היא יום הולדתה של אחותו, שמסתמן שגם אותה הוא מאוד אוהב, כי אחרת אין דרך להסביר מדוע כבר יותר משבע שנים ברציפות הוא מוצא סיבה מפוברקת לא לשחק בתאריך זה, רק כדי שיוכל להגיע למסיבה שלה. דבר זה מראה על חוסר נאמנות מוחלט לקבוצות והתחמקות חסרת פשרות מהאימונים לטובת בילויים. כל שחקן נאלץ לעשות ויתורים למען הכדורגל ולמען הקבוצה, וניימאר מאוד לוקה בכך.
בשלב שמינית גמר הליגת האלופות שנערך אי שם בפברואר, ניימאר כבש בשני המשחקים והוביל את פריז לעלייה על חשבון דורטמונד החזקה. תאמינו או לא, אבל שערים אלה היו הראשונים של ניימאר בשלבי הנוקאאוט של האלופות עבור פריז, לה עכשיו יש צ'אנס בלתי חוזר להגיע עד הסוף במפעל. היא תשחק משחק אחד ברבע הגמר מול אטאלנטה, שאמנם היא אחת מההתקפות הטובות באירופה, אך היא איבדה את השחקן המוביל שלה יוסיפ איליצ'יץ' בסיפור שהוא מוזר בפני עצמו, ובנוסף ההגנה שלה לא חזקה כמו ההתקפה, ובמידה ופריז תנצח, היא תיפגש מול אתלטיקו מדריד או ר.ב לייפציג, בדרך אולי לגמר היסטורי עבור הבעלים הקטארים.
אבל זוהי לא הסיבה היחידה שניימאר ופריז יכולים ללכת עד הסוף. אחד הדברים שיותר משגעים את ניימאר הוא הלחץ מהקהל. שריקות בוז כאשר הוא עם הכדור, צחוק כשהוא נופל לדשא ומטח קללות שמכוונות לעברו כל משחק יכולות להוציא אותו מפוקוס בכל נגיעה קטנה. אולי זה יישמע הזוי, אך זה עשוי לשחק לטובתו. כאשר אין קהל, אולי גם ניימאר יחשוב פחות על רעשי הרקע ויותר על המשחק. המציאות החדשה יכולה לעזור לניימאר סוף סוף להתמקד לראשונה בקריירה במה שבאמת חשוב, הכדורגל עצמו. אם ניימאר יבוא מוכן, פריז תרוויח ממנו פלאים, ואולי גם תצא עם הגביע מליסבון.
