קאמבק השנה: שלושה סיפורים יפים מהעונה ב-NBA
עלא בוכארי
16 ביוני 2020
כללי
1 דק׳ קריאה
מי לא היה מתרגש מסיפור סינדרלה? סיפור האנדרדוג? על שחקן שלא נתנו שום סיכוי, בא והשתיק את המבקרים ועכשיו כולם מריעים לו. העונה ב-NBA היו לנו (לפחות) שלושה סיפורי קאמבק מרגשים, חלק מחוץ למגרש וחלק על המגרש. מדובר בשלושה שחקנים שהליגה עצמה כבר וויתרה עליהם, אם בכלל חשבה שייצא מהם משהו.
קריסטאפס פורזינגיס
הענק הלטבי, שהיה אמור להיות העתיד בניו יורק, עבר פציעה קשה בברך ומאז לא חזר לשחק בקבוצה. ריבים עם ההנהלה לגבי חוזה גרמו לפורזינגיס להבין שהישארות בניקס תשלח אותו למסלול הלא נכון בקריירה. ואז, מארק קיובן, הבעלים של דאלאס, נכנס לתמונה ויצר לפורזינגיס שיתוף פעולה עם סלובני צעיר שרק נכנס לליגה, לוקה דונצ'יץ'. רבים חשבו שזה יסכן את הפריחה וההתפתחות של לוקה, כי כעת פורזינגיס רוצה להוכיח את עצמו, לחזור מפציעה ולהראות לעולם, ולניקס, מה יש לו בידיים. עונת 2019-20 נפתחה, ופורזינגיס השתלב מצוין עם לוקה. הם הפכו להיות הצמד הצעיר והלוהט בליגה. פורזינגיס ולוקה מוליכים את דאלאס ל-40 ניצחונות העונה (בינתיים) ומצפה להם עתיד מזהיר. העונה פורזינגיס נותן מספרים יחסית טובים מאוד לשחקן שקרע רצועה בברך ולא שיחק שנה שלמה, עם 18 נקודות למשחק ושיא קריירה של 9.5 ריבאונדים למשחק, אפשר להגיד שלוקה מצא את הפיפן שלו. עכשיו נותרת השאלה, האם שניהם יכולים לזכות באליפות ביחד?
דריק רוז
הרכז המלפצתי, ה-MVP הצעיר בהיסטוריה של הליגה, השחקן ששינה את עמדת הרכז, השחקן שבגיל 22, הסתכל למיאמי של לברון ווייד ובוש בלבן של העיניים, השחקן שריגש את כולנו אחרי כל סל אקרובטי. דריק רוז אמור היה להיות הדבר הבא בליגה. הסטף קרי של הליגה, לא מבחינת השלשות, אלא מבחינת היכולת שלו לשנות את המשחק. אך כמו שאומרים, אמור זה שם של דג. כנראה שלזה בדיוק רוז היה הופך, אלמלא הפציעות הנוראיות שהוא עבר. מקרע ברצועה הצולבת בברך שמאל עד לקרע במיניסקוס בברך ימין, דריק רוז כבר ראה את הפרישה באה במהירות. אבל אז, מינסוטה באה ונתנה לו להשתקם אצלה. אחרי כמה עצירות של עונה אחת בניקס ובקליבלנד, רוז נחת במינסוטה לכמה משחקים אחרי שנפצע שוב בברך. עד אז הוא קלע חמש נקודות למשחק בתשעה משחקים, אבל מינסוטה לא אמרה נואש על רוז. היא האמינה בו, נתנה לו דקות משמעותיות מהספסל, ורוז לקח את ההזדמנות ונתן 110% מעצמו כדי לעלות לאט לאט. בסוף אוקטובר 2018 נגד יוטה ג'אז, קלע רוז 50 נקודות כולל סל ניצחון וכולל חסימה שהבטיחה את הניצחון וחתמה לילה קסום של רוז בו הדמעות שלו, ושל כולנו, לא הפסיקו לרדת. במשחק הזה דריק רוז הכריז לעולם, שהוא פה כדי להישאר. העונה, רוז קולע 18 נקודות למשחק בדטרויט, והוא הופך להיות השחקן המשלים והמרגש שהיה יכול להיות לכל קבוצה. והאמת? לא רצינו שהוא יפרוש.
כרמלו אנתוני
אוי כרמלו, כמה שאתה היית חסר. העונה של כרמלו אנתוני התחילה דווקא כשכולם אמרו שהוא כבר לא מתאים לליגה, שהוא נזק בחדר ההלבשה, שהוא לא שחקן קבוצתי. אבל עדיין מדובר בכרמלו אנתוני, הבחירה השלישית בדראפט 2003 המפורסם. מדובר בקלעי בחסד, אולסטאר אינספור פעמים, שלוש פעמים זוכה מדליית זהב אולימפית, וכן, עדיין אחד מהשחקנים הטובים בליגה. את עונת 2018-19 הוא ירצה לשכוח בגלל שיוסטון רוקטס שיחררה אותו אחרי עשרה משחקים בלבד. עונה לפני כן, הוא היה חלק מההדחה של אוקלהומה, פול ג'ורג' וראסל ווסטברוק בפלייאוף מול יוטה. לאחריה הוא עבר בטרייד ליוסטון – אך הציוות עם ה-MVP של הליגה, ג'יימס הארדן, וחברו הטוב מאוד, כריס פול, לא צלח. עד היום אומרים שדווקא פול היה האחראי לספסול המתמשך של כרמלו ושחרורו. אחרי ששוחרר מיוסטון, כרמלו לא ראה דקה של פרקט שנה שלמה, חשב על פרישה, ואפילו הגיע למצב בו פרשנים וחלק מהשחקנים ומנהלים בליגה כבר הפרישו אותו והציעו לו ללכת לשחק באירופה – כי המשחק שלו לא מספיק טוב לליגה של היום. אבל אז הגיעה פורטלנד. הבלייזרס קצת קירטעו העונה בגלל פציעות, והיו זקוקים לעוד קלעי אחד גבוה, נתנו לכרמלו חוזה עד סוף העונה. כרמלו, שרצה להשתיק את המבקרים, לקח את ההזדמנות ואמר "רק תסתכלו עליי". שלושת המשחקים הראשונים שלו שימשו להורדת חלודה – ואז כרמלו הופיע. הוא קלע 25, 19 ו-23 בשלושת המשחקים הבאים שלו בהתאמה, והוכיח לכולם שהוא לא איבד את זה. כרמלו נשאר יציב במספר הזריקות שלו וגם למספר הנקודות שלו, ויום אחד אף התפוצץ על דטרויט וקלע 32 נקודות. ככל הנראה שעונה הבאה נראה אותו בקבוצה אחרת, אבל איזו עונה הייתה לכרמלו ב-2019-20. הוא סיפור סינדרלה אמיתי – כאשר לא בנו עליו, כאשר כבר שלחו אותו לאירופה, הוא היה צריך רק הזדמנות אחת כדי להוכיח לכולם שהוא עדיין אחד השחקנים הטובים בליגה.
