חזרה אל היסודות

לא בטוח עד כמה השם עלי סמי ין מוכר לחובבי הכדורגל בארץ אבל יכול להיות שמי שעקב אחרי הקריירות של חיים רביבו, פיני בלילי וסלים טועמה בטורקיה נתקל בו. השם התנוסס בגאווה על קירות אצטדיונה של גלאטאסאראי, אחת הקבוצות המעוטרות ביותר במדינה.

עלי סמי פראשרי היה בנו של סמי פראשרי, אחד המשוררים הגדולים ביותר בהיסטוריה של אלבניה שבזמן עליית האימפריה העותמאנית היגר עם משפחתו לשטח שכעת נמצא בטורקיה. הוא אימץ את המילה "ין" (ניצחון) והשמיט את הזהות האלבנית שלו מאחר והזדהה מאוד עם מקום מגוריו החדש. ין החל את לימודיו במוסד האוניברסיטאי "גלאטאסאראי" שהיה השני הותיק ביותר במדינה אחרי אוניברסיטת איסטנבול. באוקטובר 1905, ין בן ה-19 אסף מספר בני כיתתו והחליט שלא יכול להיות שלאוניברסיטה האהובה שלהם אין מועדון כדורגל.

יחדיו, חבורת הסטודנטים השאפתנית הזו הקימו את מועדון הספורט של גלאטאסאראי כשכולם מצביעים על ין בתור זה שאמור לעמוד בראשו. ין שבחר את צבעי המועדון אמר אז:

אנו מדמיינים את להבות האש הצהובה-אדומות אשר בוערות לטובת ההצלחה שלנו

לצערם של ין וחבריו, בזמן הקמת המועדון לא היה להם איך להירשם באופן רשמי ולקבל הכרה שכן לא הייתה קיימת ליגה תחרותית רשמית בטורקיה. כל זה השתנה ב-1912 כאשר ראשי האימפריה העותמנית נתנו אור ירוק לרישום רשמי של אגודות ספורט במדינה אבל לצערם של ין וחבריו גם זה לא ארך זמן מה שכן מלחמת העולם הראשונה הפסיקה כל פעילות שהייתה במדינה ובזמן שהעותמנים טבחו בעם הארמני, כל מי שהיה כשיר הפך לחייל בצבא הטורקי ונאלץ לזנוח את היותו ספורטאי פעיל.

לאחר סיום המלחמה והדף הגלים שספגה טורקיה בגין מערבותה במלחמה, ין שוב תפס פיקוד על המועדון שייסד והמשיך לשעוט קדימה. הוא הפך לנשיא הועד האולימפי של טורקיה ואף היה המאמן הראשון של הנבחרת הלאומית. עלי סמי ין הלך לעולמו בגיל 65 בשיבה טובה ו-13 שנים לאחר מותו, גלא העניקה את שמו לאצטדיון החדש שנבנה עבורה. אינספור משחקים שוחקו במגרש המחשמל ברובע מצ'ידיידקוי באיסטנבול. ענקיות אירופה שהגיעו להתארח שם לא פעם קרסו וספגו הפסדים שאחריהם טענו שהאווירה במגרש פשוט הייתה מטורפת עד כה שהשחקנים שלהם לא הצליחו לתפקד מול גלא על כר הדשא.

מעולם לא חוויתי משהו כזה כמו באצטדיון של גלא (ראיין גיגס)

אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שיש כאן רק 25 אלף אוהדים (פאולו מלדיני)

אני אוהב את הגהנום הזה (השופט פיירלואיג'י קולינה)

זה היה גנהום, אני לא חוזר לכאן בחיים! (אלכס פרגוסון)

האוהדים שלנו לעולם לא יהיו כמו של גלא ואף אחד לא ירצה לפגוש קבוצה עם קהל כה מטורף (חבייר אירורטה)

הקהל הזה יכל להחזיר את המתים לחיים (גיאורגה האג'י)

אלו היו רק חלק מהתגובות על המתרחש במגרש האגדי הזה אבל בשנת 2011 גלא עברה לאצטדיון חדש, "טורק טלקום ארנה" ויחד עם הזהות וההרגשה הביתית החמה, איבדה גם את שמו של מי שייסד אותה לטובת ספונסר עסקי.

לפני שנתיים שמו של עלי סמי ין חזר להיות בין השמות הרשמיים של המגרש של גלא, החדש כמובן. כעת מוליכת הטבלה הנוכחית חייבת גם את אותה אווירה מחשמלת שאפיינה את המגרש הקודם כאשר היא תארח ביום ראשון הקרוב (19:00) את הדולקת אחריה איסטנבול בשקשהיר במחזור הלפני אחרון בליגה. ההפרש בין הקבוצות זעום כאשר הן בשוויון נקודות (הפרש 8 שערים לטובת גלא מציב אותה במקום הראשון) ולכן הקרב הזה הוא על האליפות כולה.

ניצחון של האורחים יאלץ את גלא לחפש ניסים במחזור הסיום, תיקו יעניק לה את אותו יתרון של 8 שערים שהיא מחזיקה בו אבל עדיין תהיה סכנת מעידה במחזור הסיום (גלא תצא למשחק חוץ מולסיבאספור, בשקשהיר תארח בביתה את אלניאספור) כאשר ניצחון לא רק שייתן לגלא 3 נקודות יתרון, אלא גם יצמצם לעד כדי מינימום את האפשרות שהאריות מאיסטנבול לא יחגגו אליפות.

מה שבטוח שהנשיא האגדי יביט בחבורה של פתיח טרים מלמעלה ויחזיק אצבעות שפעם נוספת, האש הבוערת שהוא הצית אי שם ב-1905, תבער עבור ההצלחה של המועדון האהוב שלו.