כל מה שיש לו
יאן מלניקוב
3 באוגוסט 2018
כדורגל
1 דק׳ קריאה
הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולארי והאהוב בעולם. זו עובדה שכל ילד יודע. אבל בשביל בני אדם רבים בעולם, כדורגל הוא יותר מענף ספורט. הוא יותר ממשחק, הוא יותר מתחביב, יותר מהצגה. לפעמים המציאות שאתה חי בה קשה עד כדי כך, והכדורגל הופך להיות המפלט היחיד שלך. הדבר היחיד שיש לך, כדי להתמודד עם מציאות קשה מנשוא.
ולפעמים המציאות מנסה, בכל כוחה, למנוע ממך גם את זה. לפעמים מגיעים זמנים, בהם צריך להילחם אפילו במציאות עצמה, כדי להחזיר לידיך את הדבר היחיד שהיא נתנה לך. וזה, פחות או יותר, סיפורו של אגדת הכדורגל הפרגוואי, סלבדור קבניאס.
קבניאס יחגוג יום הולדת 38 ביום ראשון, אבל בהרבה מובנים חייו נעצרו בגיל 29, בבר ההוא במקסיקו. תקרית אלימה עם חבר קרטל סמים בכיר במקסיקו הסתיימה רע מאוד עבור קבניאס, שנורה בראשו בשיא הקריירה, כשכל עולמו היה לרגליו. את מעמדו ככוכב על, כחלוץ הטוב במקסיקו וכמועמד רציני לצאת לאירופה, הוא כבר חרט על כל סלע ביבשת אמריקה. בסנדרלנד כבר אישרו שהיו מעוניינים בו אז, ולפני כשנתיים אפילו דווח בדיילי סטאר על מועמדותו של קבניאס למנצ'סטר יונייטד, לאחר מונדיאל 2010. אמינותו של דיווח זה עומדת בספק רב כמובן, אבל זה מסביר בגדול מה קבניאס איבד כשפגש את אותו חבר קרטל.
את הקריירה המקצוענית התחיל במועדון הקטן "ה-12 לאוקטובר", מהעיר הקטנה איטגואה, כ-30 ק"מ מהבירה, אסונסיון. כבר בגילו הצעיר, 18, היה ברור שהוא לא יישאר בפרגוואי זמן רב. כישרונו היה ברור לכל, ואכן כעבור שנתיים הוא עבר לאאודאקס איטליאנו הצ'יליאנית, שם הצטיין למשך שנתיים נוספות לפני שעבר למקסיקו.
קבניאס עזר מאוד לשדרג את מעמדה של קבוצת צ'יאפס המקסיקנית, בה שיחק כשנתיים וחצי וכבש 59 שערים. בקלאוסורה של 2006 הוא אף סיים כמלך השערים, ומזה הקבוצה הגדולה של מקסיקו, קלוב אמריקה, כבר לא יכלה להתעלם. הוא נרכש על ידה לקראת האפרטורה של אותה שנה. גם בנבחרת פרגוואי לא יכלו להתעלם מהצלחתו של קבניאס, ובקיץ הוא טס לגרמניה – הוא לא עלה על הדשא באף אחד משלושת משחקי הנבחרת, שהודחה באופן מאכזב למדי בשלב הבתים.
בארבע השנים האחרונות הוא כיכב באמריקה והפך אותה לכוח באמריקה הלטינית. למרות שלא זכה בתארים יבשתיים, הוא קרע כל רשת שראה במקסיקו ובארבע השנים שלו בקבוצה הוא כבש לא פחות מ-96 שערים ב-115 משחקי ליגה. העוצמה, השליטה בכדור, הבעיטה בשתי הרגליים, המיקום, הפכו אותו לחלוץ מסוכן שלא בהכרח צריך את הקבוצה סביבו כדי להגיע למצב מסוכן. הקריירה שלו הייתה בשיאה בשנת 2010. מונדיאל, אליו עלתה אחת מנבחרות פרגוואי החזקות בהיסטוריה, ובעזרת שישה שערים של קבניאס במוקדמות. ואחריו – מי יודע איפה קבניאס היה היום, אם לא קרה מה שקרה.
סיפור החלמתו וחזרתו של קבניאס הוא לא פחות ממדהים. אבל סיפור מושלם הוא לא. עצם חזרתו של קבניאס לכדורגל, בכל רמה שהיא, היא מדהימה. אבל חייו לא חזרו למה שהיו. רחוק מזה.
הכדור נשאר בראשו, וכעת הוא פוגע בראייה שלו בעין שמאל ובזיכרון שלו. שנתיים אחרי שנורה, קבניאס ניסה לחזור לכדורגל מקצועני במועדון נערותו, אך זה לא צלח. אחרי שגם ניסיונות נוספים, בליגה הרביעית בברזיל ולאחר מכן בליגה הרביעית בפרגוואי, קבניאס הודיע על פרישה סופית מכדורגל – ואף אמר שהוא לא רוצה לשמוע או לדעת שום דבר על כדורגל, לפחות לא בזמן הקרוב. הוא פשוט לא הצליח לחזור לתפקוד מלא על המגרש. כדי שיוכל לעשות זאת, הכדור חייב להיות מוסר מראשו. אבל הסיכון גדול מדי.
ואם זה לא מספיק – אשתו, שלא תמכה בו כלל בתהליך ההחלמה, עזבה אותו לכשהחלים וחזר לתפקוד. את ילדיו הוא לא זוכר מתי ראה לאחרונה. הבית, וחלק נרחב מהכסף שהרוויח נשאר אצלה.
קיימים גם חשבונות בנק, אליהם הסוכן הקודם של קבניאס חסם ממנו את הגישה. קבניאס מעריך שהוא איבד כעשרה מיליון דולר מכל הסיפור הזה, וכעת כל מה שרשום על שמו הוא מכוניתו.
הוא חזר לאיטגואה, להוריו. הוא עזר להורים שלו בעבודה במאפייה המשפחתית לתקופה. אבל תמיד חלם, אם לא לחזור לשחק, לפחות לגייס מספיק כסף כדי להקים אקדמיה. הוא החליט להסתכל קדימה, לעתיד. במלוא מובן המילה.
וכעת, זה בדיוק מה שהוא עושה. קבניאס מנהל אקדמיה בעיר קטנה ליד עיר הולדתו. את הידע שלו, את הכדורגל שלו, הוא מעביר עכשיו הלאה. אז לשחק הוא כבר לא יכול, אבל הכדורגל נשאר חלק בלתי נפרד מחייו. כנראה שאפילו הדבר היחיד בחייו.
