ביום שני הקרוב אנו נציין עשר שנים להפסד הכי כואב של ישראלי באירופה. אברם גרנט, יועץ נורת' איסט יונייטד ההודית, הפסיד לפני עשור בגמר ליגת האלופות עם צ'לסי למנצ'סטר יונייטד בבעיטות פנדלים אחרי 120 דקות ללא הכרעה. לאחר הגמר פוטר גרנט והפך לשם חם עם המון הצעות, אז איך הוא הגיע עד להודו ולמה הוא בוחר במקומות האלה?
לאחר התקופה בצ'לסי, אימן גרנט באנגליה (פורטסמות ו-ווסטהאם) ובשתי הקבוצות כשל וירד איתן ליגה. מאז, עבר גרנט בסרביה, תאילנד, נבחרת גאנה עמה הישג השיא שלו היה העפלה לגמר גביע אפריקה לאומות ועכשיו כאמור הוא בהודו.
בראיונות עמו הוא מסביר כי "בכדורגל מעולם לא תכננתי דברים קדימה, הקריירה שלי התנהלה מגיל צעיר בשני מישורים: הישגי וחוויתי. דרך הכדורגל הגעתי למקום כמו הודו, זו חוויה בלתי רגילה להיות חלק מהתפתחות הכדורגל ההודי", אך האם זו באמת הסיבה? הרצון לחוות את העולם?
כשהיה בגאנה – השחקנים אהבו אותו, ההתאחדות נתנה גיבוי, אבל חשו שם כי לא לקח את תפקידו ברצינות. עם רצון טוב והשקעה אמיתית, גרנט היה כובש לבבות בקלי קלות, אך במקום לעבור לגאנה ולעזור לכדורגל המקומי להתפתח (כמו שביקשו ממנו ), הוא העדיף להישאר באנגליה ולנהל את חייו מלונדון כדי להיות בנוסף פרשן ברשת סקיי ומרצה מבוקש. הוא מדבר בהרצאותיו על חייו האישיים, כדורגל והצלחה – שילוב מנצח.
בכל פעם שאברם נשאל על ישראל, הוא מזכיר כי לא הפסיד בכל הקמפיין של הנבחרת במוקדמות מונדיאל 2006 למרות שבתקופתו, ביקרו אותו רבות על הכדורגל האפור שהנבחרת שיחקה תחתיו. בנוסף, גרנט אומר כי כרגע אין לו רצון לחזור לאמן בישראל כי אינו מיצה עצמו בעולם.
הישארו מעודכנים
אז האם גרנט הגיע למקומות האלה בגלל שהוא עצלן או אוהב חוויות? האם גרנט הוא מאמן לא טוב בעל יחסי ציבור מצוינים?
אני בטוח שאם היו לו הצעות רציניות ומלאות בכסף הוא היה לוקח אותן, אך כנראה שאין לו וכרגע נוח לו לטייל בעולם, לייעץ ולהרצות בלי להיות תחת זכוכית מגדלת של הבעלים אשר דורש תוצאות. גרנט הגיע למקומות יוקרתיים ואי אפשר להגיע לשם רק עם קשרים, אך יכול להיות שכיום הוא נחשב מיושן ואינו רוצה להרוס לעצמו את השם אשר בנה לו.
