ערן ומזומן
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
על היכולת הוירטואוזית של ערן לוי ברגלו השמאלית לא ניתן להתווכח. הקשר ההתקפי, שחלף על-פני קבוצות רבות בליגה הישראלית, ניחן ביכולות מסירה וראיית משחק שנדיר לראות כמוהן בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: עד לחודש פברואר האחרון, הוא מחזיק ב 346 הופעות בשתי הליגות הבכירות בישראל, כאשר הרשית בהן 110 פעמים ; במכבי נתניה, הבקיע למעלה מ 50 שערים (בכל המסגרות), בנוסף ל 45 בישולים, רובם בזכות ראיית המשחק הפנטסטית שלו, שהמשיכה לצעוד איתו יד ביד גם בעונה הנוכחית. לוי, שעלה העונה ליגה ביחד עם קבוצתו מעיר היהלומים, מהווה באנקר חשוב בהרכבה ואחת הסיבות העיקריות (יחד עם דיא סבע) לכך שהיא ניצבת במקום החמישי שבפלייאוף העליון.
ואולי הוא מי שנבחרת שלנו צריכה. נבחרת ישראל, ששועטת לאחור כבר למעלה מעשור שלם, וממשיכה לאכזב קמפיין אחר קמפיין, צריכה רענון. סגנון המשחק פחדני ומשעמם, המסירות לוקות בחסר, אחוזי כיבוש אפסיים ממצבים נייחים (אך ספיגה גבוהה למדי במצבים אלו) הן מחלה כרונית הולכת ומתפשטת במשחקים של הכחולים לבנים. כל החסרונות הללו, הן ההפך המוחלט מערן לוי. לשחקן סטטיסטיקה חסרת תקדים בכיבוש מבעיטות וירטואוזיות מחוץ לרחבה, קרנות מדויקות למדי וחוצפה חיובית שחסרה לנבחרת בשנים האחרונות .הרי מאז אותו שער נפלא של וואליד באדיר במשחק ידידות נגד אוקראינה (2007), לא הובקע כאן שער מבעיטה מרהיבה מחוץ לרחבה. ומאז אותם מבצעים אישיים של יוסי בניון במוקדמות מונדיאל 2006 לא היה כאן איזה שחקן אמיץ, שהרים את הכפפה וידע לתפוס את היריבה עם המכנסיים למטה. למרות משקלו ההודף והעובדה כי הוא משחק בקבוצה נחותה יחסית לליגיונרים בעמדתו האופציונאלית בנבחרת, הוא מסוגל להכניס תנופה חדשה, וביחד עם סבע ליצור חוד מעניין שיעלה שאלות רבות לגבי הקמפיין הבא.
הכשרון היה , אך הזימונים לא הגיעו
לוי ניחן בכשרון מאז ומתמיד. הוא התחיל את הקריירה איי שם ב 2002, אז היה רק בן 16 וחתם בקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה. משם פקד חדרי הלבשה רבים בליגת הישראלית, של קבוצות בניהן נמנות הגדולות ביותר- מכבי תל אביב, הפועל חיפה, הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים. בצעירותו שיחק אף בנבחרות הנוער של ישראל (10 כיבושים ב 12 הופעות) ואחראי גם לשני שערים משני הופעות בלבד בנבחרת כדורגל החופים. גם במהלך שלוש עונות גדולות בהפועל חיפה, בה עשה חייל בין השנים 2007 ל 2010, דובר על זימונו לנבחרת בכלי התקשורת, אך זה לא קרה. קשטן העדיף לזמן את יוסי בניון, עומר גולן ובן שהר שהיו טובים על פניו דאז, ולוי נשאר מאז מחוץ לסגל הרחב של הנבחרת בחלוף השנים.
בעייה כבדת משקל
אך לא ניתן להזכיר את שמו של לוי מבלי לדבר על בעיית ההשמנה שלו שמלווה אותו כל הקריירה, מזה שנים. זו, שככל הנראה הבדילה אותו הבדילה אותו בין היותו שחק ליגת על טוב, לשחקן אירופי לגיטימי. היא גם זו שמנעה את הזימונים אותם היה צריך לקבל מזמן. הוא לא קיים לאורך כל הקריירה אורך חיים של כדורגלן, ובצדק, משך אליו אש מכלי התקשורת שעסקו בשאלה כמה קילוגרמים הודפים יש על גופו ובלגיטימציה שלו כדוגמא חיובית או שלילית לשחקן שכזה על המגרש. העליהום סביבו, שרק החמיר עם השנים, נגרר לשירי גנאי שכוונו נגדו מצד הקבוצות היריבות, ו"תנו לערן שווארמה" הפך למשפט שגור בפי האוהדים. כל אלו גרמו לפגיעה בתדמיתו, ועם הזמן שמו נגרר לטבלת השחקנים המבוזבזים של הכדורגל הישראלי.
אך כל זה לא אמור להפריע כיום. את מה שערן לוי עושה בליגה בימים אלו ב 6 קילומטרים בלבד של קילומטראז' פר משחק, שחקנים רזים ממנו לא עושים גם ב 15 קילומטרים. ערן קיבל את הזימון הנוכחי בזכות ולא בחסד, וגם אם עדיין לוקה בעודף משקל, הוא לא הראשון ולא האחרון שעשה זאת. הרי נאביל סאות'הל עשה זאת בווילס, בני מק'ארתי עשה זאת בדרום אפריקה ואדריאנו ורונאלדו (השמן כמובן) עשו זאת בברזיל.
