הוא התגבר על נכות קשה בילדותו, ערך את הופעת הבכורה שלו כבר בגיל 13, הפסיק לשחק כדורגל מספר פעמים כדי לעזור למדינה במלחמות ישראל, הפך לסמל בהפועל תל אביב ובנחרת ישראל כשהוא נבחר לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם, על הדרך הספיק לסרב לארסנל ולקבוצות רבות באירופה ואמר: "לא העליתי על דעתי לתת את שירותיי לזרים, שיחקתי בשביל הסמל ובשביל הגאווה הלאומית, לא בשביל הכסף". היום (ו') הוא היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-90 במספר, הכירו את סיפורו של אחד מגדולי הכדורגלנים בישראל, יעקב חודורוב ז"ל
רק בשבועיים האחרונים ראינו כולנו את נבחרת ישראל משחקת רע ומוציאה תיקו מול מולדובה החלשה והשבוע ממשיכה בתצוגות השפל ומושפלת מול אלבניה, כן אלבניה יותר חזקה מאיתנו, אבל הביקורת נגד הנבחרת היא לא על התוצאה, היא על הנראות. נבחרת ישראל שלנו נראית עייפה, חסרת רצון, חסרת מרץ ויותר מהכול אין סימן שהשחקנים באמת רוצים ללבוש את המדים הלאומים ולעשות הכול בשביל הסמל. היום (ו') אחד האגדות של הכדורגל הישראלי היה אמור לציין את יום הולדתו ה-90 במספר וכדי לעזור לשחקני הנבחרת שלנו להבין מה זה נאמנות, מחויבות והמדים הלאומיים, הנה סיפורו של אחד השוערים הגדולים בעולם בתקופתו, שלמרות הצעות מפתות מרחבי אירופה ופציעות קשות באמצע משחקים נשאר תמיד בישראל ועשה הכול כדי לייצג את סמל המדינה, אז שחקני נבחרת יקירים למדו והשכילו סיפורו מדהים של אגדת הכדורגל הישראלי, יעקב חודורוב ז"ל.
יעקב יענקל'ה חודורוב נולד ב-16 ביוני 1927 בראשון לציון, כבר מלידה יצא חודורוב למלחמתו הראשון כשנולד עם נכות קשה ברגליו, הרופאים המליצו לתת לילד לשחק עם כדור כדי לנסות ולהתגבר עם הנכות וכך התינוק חודורוב התאהב בכדור הכדורגל, בהתחלה חודורוב ניסה דווקא את תחום האתלטיקה אך שינה את דעתו מהר מאוד ונכנס לקבוצת הכדורגל של מכבי ראשון לציון, בגיל 13 בלבד ערך את הופעת הבכורה שלו בשער, לאחר חמש שנים במועדון וכשהוא בן 18 עבר חודורוב את הכביש להפועל ראשון לציון ושם היה חתום על סנסציה ענקית כשהקבוצה מראשון הדיחה את הפועל תל אביב הגדולה, בסוף העונה הפועל תל אביב החתימה את השוער הצעיר ובסבב המשחקים בארה"ב הוא זכה לכינוי "הציפור המעופפת" בעיתון הניו יורק טיימס, כדי להעביר לאנשים עד כמה לוחם היה חודורוב צריך לשים לב לנתון הבא, חודורוב עצר את קריירת המשחק שלו מספר פעמים בשביל לעזור למדינת ישראל, בפעם הראשונה הוא הלך כדי לעזור לישוב היהודי (לפני קום המדינה) בתור נוטר (שוטר בישובים היהודיים באותה תקופה) ובהמשך השתתף במלחמת השחרור, מלחמות סיני, ההתשה וששת הימים.
נחזור לקריירת המשחק המפוארת של חודורוב, בהפועל תל אביב שיקח חודורוב 16 שנים ואף זכה באליפות מפתיעה, לאחר קריירה ארוכה ומרשימה אצל האדומים עזב חודורוב להפועל רמת גן שם רשם עוד ציון דרך אדיר בקריירה שעזר לקבוצה לעלות לליגה הבכירה ושנה לאחר העלייה לזכות באליפות סנסציונית, השוער הוותיק עזב את רמת גן שנה לאחר האליפות והלך לשמשון תל אביב לשנתיים שם סיים את הקריירה הארוכה שלו, לאחר שסיים את קריירת המשחק שלו עבר חודורוב לאמן את צפרירים חולון ועזר לה לעלות לליגה הלאומית, אבל סיפורו האמיתי של השוער האדיר נרשם בנבחרת ישראל.
בשנת 1949 ערך את הופעת הבכורה של בנבחרת ישראל במשחק ידידות מול קפריסין וגם השתתף במשחק הרשמי הראשון של הנבחרת ששיחקה נגד יוגוסלביה, עד לסיום הקריירה הופיע חודורוב 31 פעמים במדי הנבחרת, כדי להבין את גדולתו ניתן זום אין לכמה משחקים גדולים של השוער האגדי בנבחרת. הראשון, בשנת 1956 ישראל הצעירה מול ברית המועצות הגדולה שבשערה שיחק לאב יאשין, אחד השוערים הטובים בהיסטוריה והטוב בעולם בזמנו, במהלך המשחק שבר חודורוב את האצבע, אך לבש חזרה את הכפפות ויחד עם חברו לנבחרת, נחום סטלמך גנב את ההצגה מברית המועצות, משחק גדול נוסף של חודרוב התרחש במסגרת מוקדמות מונדיאל 1958 במשחק מול נבחרת ווילס בקארדיף, במהלך המשחק שבר חדורוב את אפו ופרק את הכתף, אך שוב ברוח הלחימה האופיינית לו חזר למשחק ואף הצטיין בו, בסיום המשחק נבחר חודורוב לאחת מחמשת השוערים הטובים בעולם.
הישארו מעודכנים
אחרי שראינו את תרומתו למדינה כלוחם וכשחקן ואת רוח הלחימה מעוררת ההשראה שלו, הגיע הזמן לדבר על דבר חשוב נוסף שאפיין את השוער האגדי, נאמנות וגאווה לסמל, במהלך השנים קיבל חודורוב שלל הצעות, שיגמרו לכל שחקן ישראלי היום לקחת את עצמו לעבור, הגדולה ביותר הגיעה ב-1951 כאשר ארסנל רצתה להנחית בשערה את חודורוב, הישראלי סירב, בהמשך הוא קיבל הצעות מפנרבחצ'ה הטורקית ומסלטיק הגדולה והמשיך לעורר עניין בכל אירופה, לכולם הישראלי סירב ואף אמר אחרי את אחד הציטוטים המדהימים ביותר: "לא העליתי על דעתי לתת את שירותי לזרים, שיחקתי בשביל הסמל ובשביל הגאווה הלאומית, לא בשביל הכסף". אחרי הפרישה זכה חודורוב בפרס ישראל שם נאמר עליו: "מבכירי הספורטאים של ישראל בכל הזמנים – היה שוער הנבחרת הלאומית מיום הקמתה. הצטיינותו ומסירותו למשחק, לצד הגינותו הספורטיבית ואהבת המולדת, הפכו אותו לדמות מופת לדורות של חובבי ספורט ובני נוער בישראל". בסוף אותה שנה אחרי מלחמה ארוכה במחלה קשה נפטר חודורוב בגיל 79, לאחר מותו הוצב באצטדיון בראשון לציון תבליט של השוער, הפועל שינתה את שם מחנה האימונים שלה מוולסון למתחם חודורוב וב-2012 הוציאה דואר ישראל בול הנצחה על שמו. נבחרת ישראל הנוכחית צריכה ללמוד הרבה מסיפורו של חדורוב ולהבין מה המשמעות של המדים הלאומיים, נאמנות, גאווה לסמל ותרומה למדינה. תודה חודורוב, תודה על הכול.
