אחרי הזכייה הנפלאה של הפועל באר שבע באליפות שנייה ברצף בשבוע שעבר (ואחרי ההנפה הרשמית ביום שני האחרון) קבוצתה של אלונה ברקת כבר מתחילה את ההכנות לקראת העונה הקרובה בליגת האלופות, יותר נכון בשלב המוקדמות השני של המפעל. אם אלונה ויתר המועדון רוצים לקבל מקור להשראה, כדאי אולי להציץ לעבר המועדון הירוק מהעיר רזגראד הנושא שם שמזכיר במעט את שוערם של האדומים מהנגב.
היכן הכל התחיל:
הפועל באר שבע אמנם הוקמה כבר ב-1949 (וגרפה אליפויות בשנות השבעים) בזמן שלודוגורץ הוקמה רק ב-2001 (כפ.צ. לודוגוריה) ואימצה את השם של המועדון הכושל הקודם בעיר, פ.צ. רזגראד 2000 שהתפרק מנכסיו בגלל פשיטת רגל ב-2006 אך בשנים האחרונות ישנם המון קווים דומים בין שני המועדונים. לודוגורץ הייתה צריכה לעשות את הטיפוס הסיזיפי מהתחתי של הכדורגל הבולגרי עד לליגה הראשונה בזמן שבאר שבע שיחקה פינג-פונג בין ליגת העל ללאומית עד שתקעה יתד סופית בליגה הבכירה בארץ.
האדומים מבירת הנגב נרכשו על ידי אשת עסקים ויזמית צעירה, אלונה ברקת, ב-2007 ושנתיים לאחר מכן כבר היו בליגת העל, בתסריט די דומה לזה שבו קיריל דומושייב, אוהד לבסקי סופיה למי שלא ידע, החליט שנמאס לו להיות תורם במועדון שלא מציג את מה שלדעתו היה נראה יכולת ניהולית טובה, ובכך הוא החליט לרכוש את המועדון הצנוע מרזגראד כדי לשמש אלטרנטיבה לקבוצות מסופיה כאשר כבר בעונתו הראשונה כבעלים הוא הצליח להוליך אותם מליגת המשנה לליגה הבכירה.
מתחילים לצבור תאוצה על הבמה המרכזית בארץ:
הישארו מעודכנים
ההבדל בין אלונה לבין דומושייב נורא פשוט. איש העסקים הבולגרי לא חיכה לאיזה פרץ של נוסטלגיה שיסחף את המועדון קדימה, הוא ישירות נכנס באטרף לשוק השחקנים והביא את שחקני החיזוק הרציניים שעמדו לרשות התקציב שלו. אלונה השהתה את ההחלטה לפתוח את הכיס ברגע הראשון וזה עלה לה בארבע עונות של מקומות 9-13 בליגת העל, רק שבדיעבד זה פשוט עשה את הסינון הנכון של מי ראוי להמשיך להוביל ומי פשוט לא טוב מספיק. בינתיים בבולגריה, לודוגורץ זכתה באליפות בעונתה הראשונה ולא הפסיקה מאז. הכדורגל הבולגרי כבר שכח מתי התואר הלך לקבוצה מעיר הבירה שכן שנתיים ברצף לפני הזכיות של לודו, הייתה זו ליטקס לובץ' (עם יצחק שום) שגרפה את התואר. בארץ, בארץ באר שבע אמנם השתפרה לקראת השנים האחרונות ועלתה לאירופה ב13-14 ו14-15 אבל כדי לשים את הנקודה הסופית על גדולתה, הייתה חייבת לקחת את תואר האליפות. בעונה שעברה, אחרי 40 שנה של המתנה, זה סוף כל סוף קרה. האדומים מבירת הנגב חגגו ושבשבוע האחרון השלימו את המלאכה שוב.
אותן זכיות מביאות אותנו לראות כיצד המועדונים התנהלו בזירה האירופית. אבכן, לודוגורץ הגיעה לשלב הבתים בליגת האלופות פעמיים! בפעם הראשונה לפני שלוש שנים בצורה מדהימה ומהאגדות (עוד נחזור לשם) ובפעם השנייה בזכות יכולת נפלאה לאורך המוקדמות בעונה הנוכחית. עם הוותק מגיעות התוצאות שכן הירוקים הגיעו בשיא שלהם עד לשלב 16 האחרונות בליגה האירופית בזמן שב"ש שלנו הגיעה העונה לשיא שלה "רק" 32 האחרונות.
אז מאיפה ב"ש צריכה לקבל את ההשראה שלה? אבכן אם להסתכל על הבולגרים, המצב שלהם לא ממש טוב יותר משל ב"ש. קודם כל, הדירוג אופ"א של המועדונים הבולגרים יותר נמוך מזה של הישראלים ולודוגורץ בכל זאת שריינה לעצמה מקום (פעמיים!) בשלב הבתים כשגם היא מתחילה כמו ב"ש מהסיבוב המוקדמות השני וכמובן "כיאה" לקבוצה די חדשה במפעל, הגיעה מיד אחרי אותו שלב כלא מדורגת. דבר שני, הנבחרת הבולגרית אמנם הייתה נוצצת בימי סטוייצ'קוב הנפלאים אבל מאז עברו הרבה מים בדנובה והנבחרת הלאומית פחות או יותר מזכירה את שלנו כשגם שם הכוכבים של רזגראד כמו של ב"ש מרכיבים חלק לא קטן ממנה.
אז היכן בדיוק הדמיון?
אם עד עכשיו לא ראיתם את הקווים הדומים יחסית של הקבוצות קבלו בבקשה את נבחרת ב"ש-לודוגורץ.
השוער שעלה מהתחתית לטופ: שוער שעולה ממועדון קטן, מגיע למועדון עוד יותר קטן, ממשיך את הקריירה בקבוצה קטנה בחו"ל ועובר למועדון שנלחם בצמרת עד שמגיע שוער חדש, צעיר יותר, שמדיח אותו מההרכב. נשמע מוכר? אבכן חוץ מהקטע של חו"ל סיפורו של ולדיסלאב סטויאנוב הוא ממש כמו של דודו גורש כאשר הבולגרי החביב ראה את רנאן הברזילאי דוחק אותו לספסל (ואלי גם עולה לו במקום ב-11 של הנבחרת) דוד ראה את גיא חיימוב לוקח לו את הספוטלייט אבל שניהם ממש לא ממורמרים, להיפך, הם נותנין מעצמם 200% כדי לחזור ל-11 של קבוצתם. ההבדל היחיד? גורש כבר לקראת סוף קריירה, סטויאנוב עוד בן 29 בלבד.
שחקן הנשמה: מהראן ראדי ללא ספק השחקן המשפיע ביותר בסגל של ברק בכר. הוא לא הכי מוכשר, לא הכי נוצץ ולבטח לא הכי פופולרי אבל בלעדיו ספק אם ב"ש הייתה נראית כפי שנראית. אצל הבולגרים את התפקיד הזה ממלא סווטוסלאב דיאקוב שממש כמו ראדי (סכנין) עלה לתודעה בקבוצה קטנה יחסית (פירין). הוא גם משמש כקפטן הקבוצה בניגוד לראדי אבל הסיבה שלמהראן אין את סרט הקפטן ככל הנראה בגלל הדמות הבאה.
האייקון: אליניב ברדה הוא קונצנזוס בבירת הנגב. השחקן שחזר מקריירה לא רעה בבלגיה הוא הדמות המרכזית בבירת הנגב בכל הקשור לפן החברתי ולמעמד הסמל בסיטואציה שהיא לגמרי הפוך על הפוך עם המקרה הקודם, יורדן מינב הוא המקביל שלו בלודוגורץ. הוא אמנם לא עם סרט הקפטן אב להוא הדבק של החבורה בירוק ולראות אותו אוסף את הקבוצה אחרי ששמטו יתרון 2:0 בבית והפסידו 3:2 לארסנל משער של אוזיל בדקה ה-87, היה בהחלט רגע של מנהיגות אחרת לכו תדעו איך המוראל של השחקנים היה נראה לאחר מכן. כבר במחזור הסמוך לאותו משחק, מינב גם בישל את השער של ג'ונאת'ן קאפו בניצחון הקשה 1:0 על לוקומוטיב פלובדיב, אכן מנהיג.
את הפייטרים של הקבוצות בכלל מרגש להזכיר: קווי הדמיון בין האאוטסיידרים שיר צדק וקוסמין מוטי פשוט כמעט אחד לאחד. בלם, שהיה דחוי בקבוצה גדולה, הגיע לקבוצה קטנה יותר, לקח אליפות מדהימה והמשיך לתת את הטון בקבוצה ששואפת לגדולה. הרגע הזכור ביותר של צדק? לא מזמן הוא אמר שזה הגול מול אולימפיאקוס שהעלה את ב"ש לשלב הבא במוקדמות הצ'מפיונס. ומקבילו מוטי? תודה ששאלתם. לודוגורץ עלתה בפעם הראשונה לשלב הבתים של הצ'מפיונס נטו בזכותו. במשחק הגומלין של פלייאוף העלייה של הבולגרים מול סטיאווה בוקרשט, השוער סטויאנוב חטף כרטיס אדום אחרי פאול בהארכה על חלוץ היריבה שהיה בדרכו לשער. בגלל שאזלו החילופים, מוטי נכנס בין הקורות, הדף 2 בעיטות במהלך המשחק, כבש את הפנדל שלו בבעיטות ההכרעה והדף עוד 2 בעיטות של סטיאווה כדי לשלוח במו ידיו ורגליו את הבולגרים לשלב הבתים, פשוט מדהים!
שותפיהם למרכז ההגנה גם הם בעלי קווים דומים, זר שרק הגיע העונה, נעל את הרחבה שלו בתיאום מושלם עם החבר מהסעיף מעלה, ולקח את תואר שחקן העונה לקינוח. כן מיגל ויטור הפורטוגלי בהחלט מזכיר את חוסה פאלומינו הארגנטינאי של לודוגורץ ולשניהם חלק מרכזי בזכייה ששל קבוצותיהם בתארים השנה.
ומה בחלק ההתקפי אתם שואלים? ראשית תכירו את הזרים שעשו את העונה של הקבוצות האלה למתוקה יותר. ג'ונת'ן קאפו של לודוגורץ שכבש 10 שערים ב-27 משחקי ליגה העונה מעמדת הווינגר השמאלי, קרוב ל-13 של וואקאמה ב-30 המשחקים שלו בב"ש השנה מאותה עמדה בדיוק.
ומה עם ה-כוכב הכי גדול?
אי אפשר שלא למצוא קווי דמיון בין מאור בוזגלו לבין קלאדיו קסרו, שניהם היו בכושר נפלא השנה, שניהם נפצעו וזה נקטע, לשניהם יש דמות דומיננטית ששולטת בקריירה (אבא של מאור והסוכן של קלאודיו) ושניהם עושים צרות לקבוצה שלהם בכל נושא החוזה החדש. אצל מאור העניין קיצוני יותר שכן חוזהו מסתיים ממש עוד חודש וב"ש חייבת לסגור את הבור שייפער אם מאור יעזוב. לקסרו חוזה לעוד שנה ברזגראד אבל אין בינתיים שום כוונה לחדש אותו (מבחינת החלוץ) שמנסה לאתר לעצמו קבוצה יותר בכירה להמשיך לקרוע בה רשתות.
אז כפי שראיתם, עם תקציב זהה, שחקנים דומים ותנאים זהים לחלוטין, הבולגרים ביתרון 2:0 על ב"ש בכמות הפעמים שצלחו להגיע לשלב הבתים של הצמפיונס, ויותר מכך, ביתרון 6:2 בכמות התארים שלאחר המהפך (להזכירכם כולם ברצף!) אז האם באר שבע יכולה להיות הלודוגורץ של ליגת העל ולקחת את האליפות לשנים רבות מחוץ לערים המרכזיות יותר (ירושלים, ת"א וחיפה)? את זה נגלה בעתיד, בינתיים שתיהן יתחילו את התחרות ביניהן בסיבוב המוקדמות השני של הצ'מפיונס גם השנה, כאשר הבולגרים יהיו בוודאות מדורגים (וב"ש כנראה גם) ומי יודע? אולי דרכיהן יצטלבו בהמשך המסע.
