יצא למגרש בשביל להרוג

אחת האגדות של הכדורגל הסקוטי ושל ליברפול וכיום אחד הפרשנים ב-Sky Sport' גראהם סונס חוגג 64. כאן נספר על הקריירה המדהימה שלו ונבין למה הוא ממוקם במקום ה-7 בדירוג של העיתון The Telegraph ceydurhh, "החבר'ה הקשוחים והמגניבים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הבריטי".

גרהאם נולד בעיר אדינברו, שנמצאת בסקוטלנד, בשנת 1953. אבא שלו היה זגג והם גרו בשכונה ענייה, אז זה לא מפתיע שזה נתן מספיק מוטיבציה לגראהם להצליח בחיים יותר מאבא. הוא אהב כדורגל מילדות והיה אוהד של ריינג'רס והארטס. הצעדים הראשונים בכדורגל סונס עשה במועדון "צפון מרצ'יסטון" ומשם הכישרון הסקוטי עבר לאקדמיה של טוטנהאם הוטספור. כבר בגיל 15 הוא חתם על חוזה מקצועי עם המועדון והגיע עם קבוצת הנוער ל-4 גמרים ברצף בגביע האנגלי לנוער. לעומת זאת גראהאם לא היה מרוצה ממעמדו בקבוצה והחליט "לשבור צלחות" עם מאמן ביל ניקולסון. לטענתו הוא לא קיבל מספיק הזדמנויות בקבוצה הבוגרת ושהוא השחקן הכי טוב בקבוצה, ומגיע לו לשחק בקבוצה ראשונה. המאמן החליט להעיף את סונס החוצפן מהקבוצה וסקוטי עבר לשחק בליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית במדי "מונטריאל אולימפיק". בקבוצה החדשה הוא השתלב היטב, השתתף ב-10 משחקים והצליח להיכנס לנבחרת השחקנים המצטיינים של העונה. אך למרות הופעה המוצלחת, ביל ניקולסון לא הביא הזדמנות נוספת לגראהם וב-1973 השחקן נמכר למידלסברו.

הקדנציה במידלסברו הייתה די מוצלחת, ובעונה השניה של סונס במדי מידלסברו, קבוצתו זכתה באליפות ליגת המשנה של אנגליה וכמובן עלתה לליגה הראשונה. באותה תקופה סונס זומן לראשונה לנבחרת סקוטלנד (ב-30 באוקטובר 1974) ושותף בניצחון 0:3 על מזרח גרמניה במשחק ידידות שנערך בהאמפדן פארק. סונס זכה בכינוי הקומי "סואי מהונג קונג" לאחר שבשנת 1977 נעדר מהמחנה האימונים הקדם-עונתי בהונג קונג והיה בחברתה של "חברה".

ב-1978 הוא לפתע החליט לפרוש, אבל קיבל הזדמנות חד פעמית שאסור לפספס. ליברפול, הזוכה בגביע האירופי, הקבוצה הכי חזקה באירופה באותה תקופה, הזמינה אותו וגראהם לא היה יכול להגיד "לא" ועבר לליברפול תמורת 350 אלף ליש"ט – שיא ההעברות למידלסברו באותה תקופה. הוא התחיל את הקריירה אצל ה"אדומים" מצוין ושערו הראשון נגד מנצ'סטר יונייטד נבחר לשער העונה. אבל הרגע אולי הכי מרגש בשבילו התרחש בגמר הגביע האירופי. קודם הוא לא השתתף במפעל עד השלב החצי וכשהגיע לגמר בישל את שער ניצחון. הוא נזכר ברגע הזה ואמר: "אחרי המשחק חזרנו למלון עם חברים ונשים שלנו. נשארנו שם במשך כמה שעות, וחגגנו עם הרבה שמפניה. אז לקחתי את מדלייה להראות לאמא, אבא ובעלת הבית שאצלה הייתי מתגורר במידלסברו. ביקרתי את כולם, הערתי אותם אחרי חצות, וביקשתי מהם לשתות איתי. זו הייתה תקופה מדהימה. אני בר מזל שזה הכל קרה לי. ב-1982 גרהאם הפך לקפטן של הקבוצה במקום פיל תומפסון שלא שמח מהידיעה הזו.

עונת 1984 הייתה אחרונה של סונס במדי ליברפול ובאותה עונה ליברפול זכתה בטרבל – אליפות, גביע האנגלי וגביע האירופי. סך הכל סונס זכה עם ליברפול ב5 אליפויות, 4 גביעי ליגה ו3 גביעים האירופיים.

אתם תגידו – זהו, אין זמן יותר מתאים מזה לפרישה, אבל סונס לא רצה לסיים את הקריירה והוחתם בסמפדוריה תמורת 650 אלף ליש"ט. באיטליה סונס הראה שלא הגיע לסיים את הקריירה ובשתי עונות בסמפדוריה זכה בגביע האיטלקי. גם חשוב לציין שבמהלך הקריירה הלאומית השתתף גרהאם ב4 מונדיאלים ובסך הכל ב-54 משחקים וכבש 4 שערים. לאחר שתי עונות באיטליה סונס חזר לסקוטלנד ב-1986 אחרי שסמפדוריה קיבלה מריינג'רס הצעה של 300,000 ליש"ט על סונס. אבל הסקוטים רצו שגרהאם יתפקד לא רק כשחקן, אלה גם כמאמן של הקבוצה. "סואי" הסכים לכך והספיק להשתתף בעוד 50 משחקים ולכבוש 3 שערים. ההופעה האחרונה שלו כשחקן התרחשה בעונת 1989/1990, בניצחון 0:2 על דאנפרמלין אתלטיק.

סונס, למרות כל הכישרון – דיוק במסירות בשילוב עם השפעה על קצב המשחק ופיזיות מצויינת, הוא היה מאוד אגרסיבי ואלים. כל היריבים פחדו ממנו, ולבעוט בביצים של היריב ואז להתווכח עם השופט ש"כאילו" לא אני התחלתי – בשבילו היה קלי קלות. מעבר לכך, גרהאם קיבל את הכינוי "רוצח" ולהמון שחקנים משנות ה1970-80 עדיין נשארו סימנים של ה"פקקים" מהנעליים שלו. גם שחקנים מקבוצתו היו "חוטפים" ממנו באימונים – סונס לא היה מרחם על אף אחד. בחצי גמר הראשון בגביע האירופי שהתרחש בבוקרשט, סונס שבר לסת לשחקן הרומני ליקה מובילה. במשחקו הראשון במדי ריינג'רס הוא קיבל אדום כבר בדקה ה-36 אחרי שביצע עברה גסה מאוד נגד ג'ורג מקלאסיקי מהיברניאן וגרם לקטטה המונית. עוד מקרה של "נחמדות" מסונס קרה במשחק של ריינג'רס נגד סטיאווה. עליו סיפר אחרי משחק גאורגי פופסקו: "סונס כמעט הרג אותו, זה היה נוראי, אחד מתרגילי הכדורגל הגרועים ביותר שאני אי פעם ראיתי בחיי". סונס השחקן לא היה שונה מסונס המאמן וגם שחקנים שאימן פחדו ממנו. לתת כמה כאפות לשחקנים היה משהו רגיל בשבילו. איאן ראש, אגדה של ליברפול גם אמר פעם: "כשיש הפסקה וכוסות עם תה חם נזרקים בחדר ההלבשה, עם זה כבר אי אפשר להפתיע אף אחד".

למרות האופי ה"לא פשוט", עם ריינג'רס "סואי" הגיע להשיגים גדולים. הוא הביא למועדון אליפות אחרי שהקבוצה לא זכתה בו כבר 9 שנים ותוך 5 שנים בתפקיד הביא 4 אליפויות ו4 גביעים סקוטיים. אבל יותר חשוב מזה הוא ביצע כמה מהפכות לקבוצה הסקוטית. באותה תקופה היה אסור להביא למועדון שחקנים שהם קתולים. למרות זאת סונס החתים את מו ג'ונסטון ששיחק בצרפת והיה קתולי, זאת על אף שהשחקן התחייב לחזור לקבוצתו הקודמת סלטיק. ג'ונסטון הצליח להשתלב במועדון וכבש 31 שערים ב-76 משחקים. בנוסף מה שמאוד עזר להצלחה של גרהאם בריינג'רס זה שריינג'רס הורשתה לשחק במפעלים האירופאים, בעוד קבוצות אנגליות הושעו מכל פעילות אירופית למשך חמש שנים בעקבות אסון הייזל ב-1985. בנוסף לכך גם מאוד עזרה התמיכה של ההנהלה של המועדון שנתנה המון כסף לסונס בשביל להחתים שחקנים אנגליים איכותיים שהיו משחקים בקבוצות מאנגליה ולבנות קבוצה חזקה. גראהם גם הביע לקבוצה משמעת קשוחה ואפילו אסר על השחקנים לשחק בגולף, כי זה מעייף את השרירים. אבל אחרי 5 שנים בגלזגו בשנת 1991, סונס קיבל הצעה לחזור למועדון שהגשים את חלומותיו – ליברפול והפעם לשוב בתור המאמן הראשי. "סואי" הסכים להצעה, בלי לחשוב פעמיים.

התקופה של "סואי" כמאמן של ליברפול אי אפשר להגדיר כמוצלחת. הישג היחיד שלו בתור מאמן של ליברפול – ה-FA CUP בעונתו הראשונה. באותה תקופה בדיוק עבר סונס ניתוח לב מקיף והצליח להשתקם במהרה, ולחזור ממש לקראת הגמר. הוא התלונן על זה שהקבוצה משחקת בלי חשק, אבל מצד שני זה גרם לו לתת במה לשחקנים כמו רובי פאולר וסטיב מקמנמן. אז ב-1995 אחרי 4 שנים במועדון ובלי הישגים גדולים הוא התפטר והלך לאמן את גלאטסראיי הטורקית.

הקדנציה שלו במועדון הטורקי הייתה די מוצלחת ומה שכולם יזכרו לו, זה את הניצחון מול פנרבחצ'ה בגמר הגביע הטורקי ואת זה, שהציב דגל ענק של גלאטסראיי במרכז המגרש של היריבים המרים. לאחר המקרה הוא קיבל כינוי 'אולובאטלי סונס' – זה היה גיבור טורקי שנהרג, כאשר שהציב את הדגל העות'מאני בסיום המצור על קונסטנטינופול. לאחר מכן, היו לו תקופות קצרות בתור המאמן של סאות'המפטון, טורינו ובנפיקה ליסבון, איפה שהוא נכשל בגדול ועבר לאמן את בלקבורן רוברס בשנת 2000. הוא הצליח להעלות את הקבוצה לפריימר ליג והשאיר אותה בליגה הבכירה בשלושת העונות לאחר מכן. אחרי 4 עונות הוא החליט לעזוב ולעבור ב-2004 לניוקאסל, וזו היתה טעות.

דבר ראשון, סונס לא הסתדר עם השחקנים, והעיף מהקבוצה את הכוכב של הקבוצה קרייג בלאמי. בנוסך אחרי עונה וחצי שלו במועדון ללא תוצאות ובזבוז של המון כסף, קבוצה הייתה ממוקמת בתחתית הליגה. כמעט ולא היה אוהד שלא היה שונא אותו והיו קוראים לפיטוריו של סונס במשחקיו האחרונים כמאמן. בסקר שנערך לאחרונה על ידי אחד ממועדוני האוהדים של המועדון, נבחר סונס למאמן הגרוע בתולדותיו. זו הייתה הפעם האחרונה שסונס אימן קבוצה כדורגל.

היום סונס עובד בתור פרשן בסקוטלנד וב-Sky Sport ואמר שהוא כבר לא מעוניין לחזור שוב להיות מאמן. גרהאם סונס ללא ספק אחד מהאגדות של כדורגל סקוטי ושל ליברפול, הוא הראה כל הקריירה כמה נחישות ורעב להצלחה יכולים לתת לשחקן. בתור מאמן הוא רצה לראות זאת גם בשחקנים ולא תמיד הצליח, אבל הוא לתמיד השאיר את החותם שלו בהיסטוריה של הכדורגל העולמי.