דניאל פומרנץ רצה שגם במותו יזכרו אותו כפי שהיה, מלא שמחת חיים. צורת הנצחתו הלא שגרתית, גרמה לרבים להרגיש חיבור עמוק מאוד לסיפור של הסמ"ר בן ה-21 בנופלו. אחד מהם היה יוני ברנט, שלקח את זה צעד אחד קדימה. הסטודנט לקולנוע, שדניאל נגלה לו בחלום, שוקד בימים אלו על סרט דוקו באורך מלא, להנצחתו של מי שהוא מגדיר "כחבר הכי טוב שיכול היה להיות לי"
שבחונים את חייו וגם מותו של סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל, עולה מוטיב חוזר מובהק. מילה אחת, שמסכמת את הכל: "שמח". בכל מקום, בכל סיטואציה, דניאל תמיד חיפש את הטוב, תמיד לעשות צחוקים עם חבריו מהצבא שהיו לו כאחים או לפתוח את הטלפון, לשים איזה טרנס ביוטיוב ולהתחיל לרקוד.
המשפט שהפך למוטו ההנצחה שלו הוא: "זוכרים אותך שמח". בכל שנה, משפחתו וחבריו מגשימים את צוואת לבו ועורכים מסיבה גדולה בחוף הצוק, חינמית לכל מי שרוצה לחוש את חדוות החיים, שהייתה חלק מהפרסונה של הצעיר החייכן. דניאל הוא בנה של ורדה פומרנץ, אל"מ (במיל') ומי שנחשבה כראש אגף נפגעים המשפיעה ביותר בתולדות צה"ל. ורדה, שפרשה מהתפקיד, לאחר שעול האבל של המשפחות השכולות אותן ליוותה, הפך לקשה מנשוא, נאלצה להתמודד עם השכול האישי שלה ושל משפחתה המלוכדת והיא עושה זאת בעזרת כוח נפשי חסר תקדים ובעזרת התמיכה הגדולה של אוהביו של דניאל.
אפקט החיבור לדניאל פומרנץ, הוא בהחלט מיוחד. הילד שאהב את הפועל ת"א אהבת נפש, היה חלק מהותי מהאוהדים משער 5, שבכל יום מרגישים בחסרונו. חבריו ליציע הכינו שלט לזכרו, שנתלה קבוע ביציע. דיוקנו של דניאל, סמל "איש הפטיש והמגל" , ובינהם ציטוט משירו של טרנס ג'יי (שרבים מכם יזהו מסרט הקאלט-כדורגל Green street holligans):
" One Flash, One Breath, One Life, One Blood "
הישארו מעודכנים
דניאל היה פעיל מאוד, במהלך מאבק האוהדים להצלת אולם אוסישקין המיתולוגי, מהריסה. לאחר מלחמת "צוק איתן" (הטעות מכוונת), החיים חזרו לשגרה וגם הכדורגל הישראלי חזר לתפקד. במשחק הראשון של העונה של האדומים מת"א, בדרבי הגדול, לפני פתיחת המחזור הראשון של גביע הטוטו, המועדון ערך טקס לזכרם של ארבעת אוהדי הפועל שנהרגו בקרבות בעזה בנוכחות משפחותיהם : איתן ברק, טל יפרח, גלעד יעקבי ודניאל פומרנץ. במחזור הראשון של עונת 2015\2014 בליגת העל, ארגון "אולטראס הפועל", הרים תפאורה מיוחדת לכבוד חבריהם ליציע שנספו, עם ציטוט משירו של שלום חנוך: "את יודעת אמא, כולנו ילדים של החיים".
עקב אופיו המיוחד של הנצחתו , כמו גם האירוניה הנוראה בכך שבנה של קצינת הנפגעים המיתולוגית נהרג בקרב, סיפורו של דניאל פומרנץ תפס מרחב מכובד במדיה התקשורתית. כתוצאה מכך, אנשים רבים, שלא הכירו את דניאל הרגישו חיבור עצום למשפחה ולאתוס של חייו.
אחד מאותם אנשים הוא יוני ברנט, סטודנט לקולנוע בסמינר הקיבוצים וסאונדמן במקצועו, שהפך את זכרו של דניאל לפרויקט חייו ובימים אלו הוא שוקד על סרט דוקומנטרי, באורך מלא לזכרו של דניאל. פגשתי את יוני במקום עבודתו "התיכונט", שם הוא מתפקד כאחראי על אולם הספורט של בית הספר. יוני ודניאל מעולם לא נפגשו, בחייהם, אך סיפורו של דניאל כפי שפורסם בתקשורת, נגע ביוני וחדר לו לתת מודע ברמה הכי מדהימה שיש.
"הוא בא אליי בחלום ואמר לי: צא לדרך" סיפר לי יוני, "תחילה עוד לא הבנתי במי מדובר, אך לאחר שראיתי ראיון עם ורדה, בו רואים את התמונה הידועה של דניאל על הערסל, הבנתי מה אני צריך לעשות".
"התחלתי מכלום, בדף פייסבוק בו פרסמתי פוסט שפונה ל-ורדה במטרה ליצור עמה קשר. לאחר שקיבלתי את ברכת הדרך, התחלתי את העבודה".
במסגרת עבודתו כסאונדמן, פגש יוני את מי שהפך למפיק של הסרט, יומטוב משה. הסרט שצילומיו נעשים בימים אלו, עתיד להיות באורך מלא. יוני החל בעבודה באופן פרטי ובצורה אינטנסיבית, ללא שיתוף המכללה, על מנת לא להיות מוגבל בכלים. אין מדובר בסרט "יום הזיכרון" רגיל, אלא בפרויקט מיוחד במינו.
יומטוב ויוני ישבו על מנת לחשוב, איך הסרט יקבל גוון ייחודי ומה שצץ שוב פעם, זה אלמנט השמחה. במגרש הכדורגל הקרוי על שמו של דניאל, בפנימיית "רננים", יש אנדרטה שעליה רשום תוכן המכתב האחרון, הנבואי, שדניאל כתב למשפחתו לפני הכניסה לעזה. "במכתב מופיעה המילה "שמח" שש פעמים" מספר יוני. לכן הוחלט שפרויקט זה יהפוך להיות סרט שמטרתו לגעת בשכול מהמקום האופטימי, השמח. המטרה של יוני היא שסרט זה ישמש כראש חיץ, לפרויקט שיקרא "פרויקט הרעות",שתחתיו יופקו סרטים, הצגות ושירים הנוגעים בשכול, מהמקום של זיכרון הרגעים הטובים ולא מה שאבד.
יוני, לצד ורדה פומרנץ עם התמונה של דניאל, שנחרטה לו עמוק בתת מודע (סרט להנצחתו של דניאל פומרנץ)
"אני בעצם עושה סרט על החבר הכי טוב, שיכול היה להיות לי", מסכם יוני. "היה לדניאל חשוב מאוד שמשפחתו תדע כמה שהוא אוהב אותם, כפי שהוא כתב במכתב. שיזכרו אותו כפי שהוא היה, נער מאושר, בעל תפיסה אופטימית של החיים".
יוני, שגדל דווקא כאוהד מכבי ת"א, הפך בעקבות חברו הרוחני, לאוהד הפועל. "דניאל מאוד אהב את הפועל. גם היום אני מקדש את האהדה הזו, ברמה שגם אני הפכתי לאוהד הפועל. החיבור שלי אליו כל כך חזק, שאני לא יכול לא להיות אוהד הפועל. חברים אומרים לי שאני חי חיים כפולים עכשיו, את חיי שלי ואת חייו של דניאל"
הסרט נמצא בעיצומי עשייתו וניתן לעקוב אחרי ההפקה, בדף הפייסבוק "סרט להנצחתו של דניאל פומרנץ". ביום הזיכרון הקרוב, יוני יעמוד לצד משפחת פומרנץ, ורד,אבי ושלושת אחיו של דניאל, בטקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. גם אני לא הכרתי את דניאל פומרנץ, אך הדרך בה חיי את חיו, והצורה בה משפחתו זוכרת אותו גרמה לי לחשוב. לכל מי שאי פעם איבד בן אדם אהוב, לא בהכרח במלחמה או בטרם עת, אני ממליץ לקרוא את המכתב האחרון של דניאל פומרנץ. אפשר להתרגש, לבכות ולחשוב, אך תמיד לזכור את הדברים הטובים. תזכרו אותו שמח.
"למשפחה האהובה שלי, בחיים לא חשבתי שאכתוב דבר כזה. לא יודע מה אומרים, כי הכל כבר אמרתי בטלפון. מה יש לי להוסיף? אולי זה בעצם משהו בשבילי? לתת לכם להיאחז בו? חשוב שתדעו שאני שמח שנולדתי למשפחה הזו, אני שמח שהתגייסתי לגולני ועשיתי את הכל הכי טוב שלי. אם אתם קוראים את זה, סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות נלחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח, חשוב שתדעו את זה. לאחים המושלמים שלי: אין שמח ממני שיש לי אחים כאלה. ולשני הוריי המדהימים, שהביאוני עד הלום, אין כמוכם, לא חסר לי כלום אף פעם, הייתי עטוף בחום ואהבה. בקיצור, אחרי כל החרטות: אין כמוכם ואני פשוט שמח, לא משנה מה קרה. אוהב המון, דניאל פומרנץ, הילד הקטן שלכם.
בעזרת השם נחזור בשלום ותגידו לחיילים שלי שאני אוהב אותם".
