השחקן שמוגדר "נשמה", ייצג בעיקר את הקבוצות מתל אביב, עלה לכותרות כמה וכמה פעמים, ועבד כמעט בכל מקצוע אפשרי, בדיוק היום חוגג 45, וכיום, הוא צעיר מאי פעם.
לפליקס חלפון יש המון חוש הומור. קצת אבסורד. בעצם לא קצת, בהתחשב במה שעבר בארבעים וחמש שנות חייו, לא ברור מאיפה החוזק הזה. מבחינת שחקן כדורגל, מעולם הוא לא היה "כוכב". הוא לא היה מהטכנים במגרש, והוא לא היה מהסקוררים הגדולים, אבל היה בו את הנשמה. כזה הוא היה בכל קבוצה שהוא שיחק בה, "שחקן נשמה", כזה שנותן הכל על המגרש, יורד לגליצ'ים מה שנקרא, ועל זה זכה להערכה רבה בקריירה שלו. הוא גדל במחלקות הנוער של הפועל תל אביב, עד קפיצת המדרגה שקיבל, כשעלה לקבוצה הבוגרת ב-1988. כבר בעונתו הראשונה, "זכה" לרדת ליגה עם קבוצתו, אבל המשיך ללבוש את המדים האדומים עד 1994, שחתם בעירוני ראשון לציון. חלפון, שהיה משחק בתפקיד המגן הימני, סיפק עונה טובה מאוד במדי ראשל"צ, והוחתם אחריה בהפועל חיפה, על ידי המאמן אברם גרנט, והבעלים רובי שפירא, שכיוון גבוה והשקיע כספים רבים בקבוצה. עונה אחת בלבד שהעביר בצפון, גרמה לו לחזור למועדון האם שלו, הפועל ת"א, אחרי שהפועל חיפה כשלה להצליח. אחרי שנה שבה הצליח לחזור לכושר הטוב, ב-1996 קיבל את סרט הקפטן של הפועל. בסוף עונת 1998-99, בתוקף היותו הקפטן, אחרי ניצחון 3:1 בפנדלים על היריבה המושבעת מירושלים, הניף את גביע המדינה, בהנפה שזכורה לכל אוהד כדורגל בארץ.
לקראת עונת 1999-2000, מונה דרור קשטן למאמן הפועל תל אביב, והחליט להחתים את אילן בכר, שמשחק על המשבצת של פליקס. למרבה ההפתעה, כקפטן לשעבר, ואחד שמזוהה עם האדומים, הוא חתם במכבי תל אביב, ושיחק שם עונה אחת בודדת, ועזב לבית"ר ירושלים. מאותו רגע, החלה הנפילה בקריירה שלו. אחרי 32 הופעות בבית"ר י-ם, בעונת 2001-02, הוא שיחק משחק אחד במדי בית"ר באר שבע, ועבר בסיום העונה לבני יהודה. קצת אחרי התחלת העונה השנייה שלו בקבוצה השלישית מתל אביב שהוא מייצג, הוא הסתבך בפרשת הברחת סמים לארץ, שבסופה גם הורשע ונאסר לשלוש שנים.
בראיון גלוי ואמיתי, סיפר את הסיפור המלא, את ההתחלה שבה נכנס לשותפות בעסקים של מכונות שתייה. על שהשותף שלו לקח כספים מהשוק האפור, וסיבך את פליקס בחובות רבים, ואת רגע שהוא תיאר, "הכניסו אותי לחדר, שבו היו ארבעה בריונים גדולים, ואמרו לי שהם יודעים שאין לי כסף, ויודעים שאני מסובך בחובות של מיליון שקל בשוק אפור, הוא המשיך לספר "הם אמרו לי שיש לי שתי אופציות, או שאני לוקח את המזוודה עם הסמים לארץ, או שהם יפגעו בבנות שלי". באותו הרגע פליקס החל לבכות מול המצלמה, ברגע אמיתי ואמוציונלי מאוד, כשלפני רגעי הדמעות, ניתן היה לראות את גופו רועד בעת שנזכר באותם רגעים.
מאז ששוחרר מהכלא, בשנת 2006, הוא ניסה לחזור לשחק כדורגל, אבל שיחק בעיקר בקבוצות מליגות נמוכות. מהפועל כפר שלם, לבית"ר יפו, להפועל קרית שלום ונווה גולן, אל מורשה רמת השרון, ולאחרונה, משחק באבירי בת-ים, שם הוא הוסט לתפקיד החלוץ, והוא כובש שערים במספרים מדהימים. פליקס חלפון רשם לזכותו גם 38 הופעות במדי נבחרת ישראל, כשבמסגרת מוקדמות מונדיאל 1994, עלה להופעת הבכורה שלו נגד נבחרת בולגריה, ובמשחק הידידות נגד נבחרת רומניה שנערך ב-18 במרץ 1998, שיחק במשחקו האחרון במדים הלאומיים.
הישארו מעודכנים
שמו של פליקס חלפון, הופיע פעמים רבות בכותרות, בעיקר בגלל דברים שליליים שלא עסקו בכדורגל כלל. מעבר לפרשת הברחת הקוקאין לארץ, זה המשיך בצ'קים ומסמכים שזייף למספר גופים, ובינואר 2009 הוא הודה במה שעשה שבע שנים לפני, והורשע בעסקת טיעון. ארבעה חודשים חלפו, והוא שוב מעצר, בחשד להטרדה מינית של בחורה שהייתה איתו במכונית, אבל יצא בזכאי בכל. חודשיים חלפו מהמעצר, והא שוב עלה לכותרות, הפעם אחרי שנפצע קשה, אחרי שנורה ברגלו במועדון לילה שבילה. אחרי שהתאושש מהפציעה הקשה, דיבר על התקרית ואמר שהאירוע התחיל בקטטה שהיה שותף לה, ובהמשך אותם אנשים שהתפתח בינו לביניהם המריבה, חזרו עם אקדח וירו בו.
גם בקשר לכדורגל, הוא מוביל בפרשיות. אחרי משחק של נבחרת ישראל בשוודיה פורסם ששחקן של הנבחרת בילה עם נערת לווי. לימים, בספר "סדום ועמורה 2" של שאול אייזנברג, חלפון הודה שהוא השחקן שביצע את המעשה. על המגרש אגב, הנבחרת הפסידה 5:0.
כיום פליקס חלפון רק מנסה לחזור ולעסוק בכדורגל שהוא כל כך אוהב. הוא עבד כבר בפיצוציה, בכלי כתיבה, שחקן מאמן בכדורגל חופים, שיחק בותיקים של הפועל תל אביב ונבחרת ישראל, לאחרונה ממש, ניסה את מזלו בעולם סוכני השחקנים, אבל לא מזמן הפסיק לעסוק בזה. כאמור, היום הוא משחק באבירי בת ים, ובמקביל עובד בעיריית בת ים, כמפנה פחים. לא פעם הוא מתארח בתוכרניות שונות ומגלם את סיפורו הטרגי, כזה הוא פליקס חלפון, באמת אדם רגיש, שלוקח ללב הכל, אינו בעל עור פיל, ובעל חוש הומור עצמי מפותח.
לסיכום, אסיים בדברים ששמעתי אותו אומר לפני זמן קצר. "כל מה שקרא לי לפני 17 שנים, הוא לא מבחירה, תודה לאל, תיקנתי הכל ושילמתי את החוב שלי. אבל אני מקבל בלימות מעל מיני מקומות. יכול להיות שיש אנשים שיפחדו ממה שיגידו, אבל תגידו לי, השר אריה דרעי, היה שר בממשלת ישראל, ישב במאסר וחזר להיות שר. אני רוצה להביא את עצמי ואת את מה שאני מבין. היום אני במקום טוב, אבל להגיע לכל התחום של הכדורגל יהיה לי קשה".
בהחלט מגיע לו לחזור ולעסוק במה שהוא אוהב, בינתיים, אנחנו רוצים ואחל לו שהשם שלו יגיע לכותרות רק בהקשרים חיוביים, ויותר חשוב, יום הולדת שמח!
