הביקורות לא תמיד היו טובות והכותרות לא תמיד היו חיוביות, אבל ארון התארים עמוס. הגיע הזמן לעשות כבוד לשחקן שמתפקד כמעט בכל המגרש.
יואב זיו מעולם לא היה חביב בתקשורת, וכך גם התקשורת אצלו. הוא ספג במהלך חייו אין סוף ביקורות צולבות אבל המשיך בשלו, ולאט לאט טיפס אל פסגת הכדורגל שלנו. נולד ב-16 במרץ 1981 בחדרה, התחנך וגדל במחלקת הילדים של הפועל גבעת אולגה, משם עבר למחלקה השכנה, מכבי חדרה. אחרי שהציג יכולת טובה כקשר התקפי (ולעיטים חלוץ), עבר למכבי חיפה. בהיותו שחקן צעיר, עשה את קפיצת המדרגה לקבוצה הבוגרת בעונת 2000-01, אבל רשם הופעה אחת בודדת. בסיום אותה עונה, מכבי חיפה, עם יואב בסגל, זכתה באליפות המדינה. בעונה הבאה, יואב התחיל על הספסל, ומכבי העדיפה להעבירו ליריבה העירונית, הפועל חיפה. אין אוהד הפועל חיפה (או מכבי חיפה) שישכח את השער הראשון של יואב בקבוצה, שער שוויון בדרבי של העיר (מכבי ניצחה לבסוף 2:1).
את הפריצה הגדולה לתודעה עשה בעונת 2002-03, כשעבר הפועל נצרת עילית מהלאומית. אחרי עונה ראשונה טובה בקבוצה, הוא עלה לליגת העל ונשאר לעונה נוספת. עם 32 הופעות ו-10 שערים, הוא עשה את הצעד הגדול הראשון בקריירה שלו. יואב הוא אוהד בית"ר, הוא לא מסתיר אף פעם את העדפתו, ומעולם לא התכחש אליה. ב-2005 הוא הגשים חלום ילדות, כשחתם בבית"ר ירושלים, עם אלי אוחנה כמאמן. אחרי תקופה קצרה בקבוצה, אוחנה התפטר, וגיא עזורי מונה למאמן. אחרי שתומר חליבה הורחק, לא היה מגן על הספסל, יואב הוסט לעמדת המגן הימני. אחרי מינויו של לואיס פרננדז, הוא התקבע דווקא כמגן שמאלי.
בבית"ר ירושלים של ימי ארקדי גאידמק הגדולים, הוא שיחק בעיקר בצד ימין של ההגנה, עד הגעתו של כריסטיאן אלבארז, שגרם לזה שהוא הוסט שוב לצד השמאלי, שם בילה מרבית הקריירה שלו. כאמור, בקרוצה מהבירה יואב זיו רשם 99 משחקים ו-3 שערים. בעיקר הוא רשם לעצמו שתי אליפויות ברצף במדי בית"ר, כשהשנייה מגיעה ביחד עם זכייה בגביע המדינה, ובכך השלים "דאבל". בחודש ינואר 2009 חצה את הים וחתם בלוקרן מבלגיה. הוא הצטרף לאבי סטרול ועומר גולן שכבר שיחקו בקבוצה, ובעונתו הראשונה באירופה, הספיק לכבוש פעמיים.
שנה וחצי בליגה הבלגית הספיקו למכבי תל אביב, שנרכשה באותו זמן ע"י איש העסקים הקנדי, מיטש גולדהאר, ונציגים של המועדון טסו לבלגיה ושמו הרבה כסף על השולחן. אחרי 39 הופעות בלוקרן, כשהוא הרשית 3 פעמים, ב-29 במרץ 2010, חתם במכבי ת"א לשלוש שנים. באותה טיסת חזרה, ישב גם סטרול, הרכש הטרי גם הוא של הצהובים. ההתחלה במכבי הייתה קשה, כשהקבוצה נכשלת לעמוד בציפיות. אחרי כמה וכמה פיטורים ושינויים שעברה מכבי ת"א, הגיע המינוי שהפך הכל. לקראת עונת 2012-13, ג'ורדי קרויף מונה למנהל המקצועי של המועדון. זה התחיל בצוות המאמנים הזרים החדש שהחתים, בראשות אוסקר גארסיה, שאימן את קבוצת הנוער של ברצלונה, וזה המשיך בהחתמות של ערן זהבי, מהראן ראדי, קרלוס גארסיה, איתן טיבי ועוד כמה שלל של שחקנים מטופ הישראלי.
מכבי חיפה של תחילת העשור הקודם, בית"ר ירושלים של גאידמק ומכבי של גולדהאר וקרויף – בכולן ליואב זיו היה חלק. בששת שנותיו במכבי תל אביב, יזכר יואב בגלל כמה רגעים בלתי נשכחים; כמובן שכולם יזכרו בנעל שבעט על הקוון נגד סטוק סיטי בליגה האירופית. גם הוא מודע לזה ומקווה שרק נצחק על זה בעתיד. אפשר לספר על המשחק, שבמשך כל הדקות ששיחק, רוברט הות' (כן, זה שהיום בלסטר) הצליח לעצבן אותו, כולל באותו רגע. על הבעיטה בנעל שפגעה בקוון אמר "פשוט בלקאאוט, יורד מסך שחור ואתה לא מבין מה קורה". כמובן שהפגיעה הובילה לכרטיס אדום לחובתו של זיו.
הישארו מעודכנים
עוד רגע שיזכרו לו הוא הגול עם הברך בגמר גבי המדינה של 2015. במשחק שבעיקר יזכרו את ראדה פריצה (עוד רכש טוב של קרויף), כבש יואב את ה-2:0, אחרי שקיבל בישול טוב מפריצה, וסיים את המהלך עם הברך. מכבי ניצחה 6:2 את הפועל ב"ש וזכתה בגביע. עוד רגע שאוהדי מכבי תל אביב, לפחות ה"שרופים" יזכרו; אחרי 4 וחצי שנים בלי ניצחון בדרבי, מכבי ניצחה מפנדל של עטר. יואב היה זה שסחט את הפנדל אחרי ספק עבירה של חוטבא, כאמור אותו פנדל גדע ארבע וחצי שנים בלי ניצחון צהוב בדרבי.
אחרי פינת הזיכרונות שהקדשנו ליואב (ובצדק), בואו נראה את הקבלות שיש לו במכבי תל אביב. זה התחיל עם אליפות בעונה הראשונה של קרויף, שאחריה בחר לתת ליואב הארכה של עוד שנתיים בחוזה. זה המשיך בעונה הבאה עם אליפות צהובה שנייה ברצף, ובעונה השלישית זה כבר שבר שיא. מכבי זכתה באליפות, בגביע המדינה (כאמור 6:2) ובגביע הטוטו, השלימה את ה"טרבל", שיואב זיו שחקן מרכזי בקבוצה ובחדר ההלבשה. אליפות, דאבל וטרבל, בהחלט מרשים. אחרי חגיגות התארים, בעונת 2015-16 מכבי ת"א לא זכתה בתואר, כשיואב במהלך העונה משותף רק בתשעה משחקים, לרבות היו אלה המאמנים, יוקאנוביץ' ופטר בוס שלא האמינו בו מספיק, ואחרי שנה שישית במכבי, הוא שוחרר מהמועדון.
אחרי כמה חודשים בהם הוא התאמן לבד, אגב מילה טובה למכבי שדאגו לו אחרי שהם שיחררו אותו להמשיך ולהתאמן בקריית שלום, עם מאמן כושר אישי שארגנו לו. בחודש אוקטובר האחרון, חודשיים אחרי פתיחת העונה, לקח את ההחלטה להצטרף בגיל 35 להפועל פתח תקווה מהלאומית. הוא רשם לזכותו כבר 21 הופעות, שני כיבושים, ואפילו כרטיס אדום שערורייתי אחד שספג רק לפני כמה ימים, בתיקו המאופס נגד עירוני נשר.
משהו שלא הרבה יודעים עליו, הוא שיש לו 32 הופעות בנבחרת ישראל, זה לא מספר שכל כך קל להגיע אליו, בטח שאחרי כמעט כל משחק, הנבחרת סופגת ביקורות קשות והתחלופה של השחקנים היא כמו של אוטובוס.
אז הבנו שיש לנו עסק עם אחד שלקח 6 אליפויות בקריירה, והיה שותף לשלושה מהשושלות הגדולות שהיו לנו כאן. לנו נשאר רק דבר אחד להגיד, מזל טוב!
