תקווה אמריקאית

ילדות קשה, כישרון ענק ותדמית של ילדה רעה שהפך אותה לאחת מהספורטאיות המפורסמות באמריקה. הסיפור המרתק של הופ סולו.

אחד המאבקים הגדולים בהיסטוריה של האנושות הוא בין שני המינים- הגברי והנשי. במשך כל השנים בכל תחום, מקצוע ונושא בעולם הגבר תמיד הועדף על פני האישה והפער בין המינים הלך וגדל ונוצרה אפליה כלפי הנשים, שבאה לידי ביטוי בשכר, בחברה ואף בעבר נאסר עליהן את הזכות להצביע עד שהמין הנשי רצה את השוויון ולבטל את האפליה שקיימת עד עצם היום הזה.

אחד המקומות הבולטים ביותר שקיימת בו האפליה הנשית היא הספורט, לא משנה באיזה ענף, תחרות או התמודדות היה מדובר, המחשבה שאישה תיקח בה חלק עוררה זלזול וציניות מוחלטת מכל עבר אך כיום, ללא ספק הנשים הצליחו לשבור את סטיגמת "תקרת הזכוכית" שרודפת אותן במשך ההיסטוריה ולהשתלב בעולם הספורט ולקבל חשיפה באופן דומה במיוחד למין הגברי.

היום מצוין יום האישה הבינלאומי, יום אשר מציין את הכבוד וההערכה הרבה כלפי המין הנשי ברחבי העולם וכחלק מהיום קיבלתי על עצמי לכתוב על אישיות נשית מתחום הספורט.

האמת היא שחושבים על זה, יש שלל אפשרויות שכל אחת מהן מתאימה וראויה לכתיבה. הייתי יכול לכתוב על ירדן ג'רבי, שחר פאר שרק פרשה או אפילו על ילדת הפלא סימון ביילס. לבסוף בחרתי דווקא בשוערת נבחרת ארצות הברית, הופ סולו.

מדוע דווקא בחרתי בסולו אתם שואלים? ובכן למרות הזכיות באולימפיאדה ובגביע העולם, סולו לא נחשבת לבכירת הספורטאיות הגדולות באמריקה ואף מושמצת בכתבות הקושרות אותה בסמים, גניבת רכב ואף תקיפת אחיינה בן ה-17.

כל הסיפורים הללו על סולו לא מוסיפים לה אך יש גם צד שני בסיפור. מדובר באישיות מסקרנת ואמיצה, שעברה ילדות קשה בה אביה יוצא מלחמת וייטנאם , נשלח לכלא, התגרש וחטף את הופ ואחיה מאימם, אירוע שאחריו לא ראתה את אביה למשך 10 שנים.

סולו מצאה את המקום להביע את התסכול, הכעס והכאב שחי בה במגרש הכדורגל. בתיכון סולו החלה לשחק בקבוצת הכדורגל המקומית בריצ'לנד בתור חלוצה והובילה את הקבוצה לשלוש אליפויות רצופות ואף זכייה באליפות המדינה.

לאחר ההצלחה בתיכון, סולו עברה לשחק באוניברסיטת וושינגטון ושינתה את תפקידה בצורה הכי קיצונית שיש, אל עמדת השוערת, שינוי ששינה את הכדורגל האמריקאי לעד. משם סולו עברה לשחק בליגה המקצוענית במדי פילדלפיה צ'ארג', אך הליגה פורקה והופ מצאה את עצמה משחקת בשוודיה וקבוצת הנשים של ליון בצרפת.

ההצלחה האמיתית של סולו הגיעה במקום הכי מרגש שיש- במדים הלאומיים. בגיל 19 לראשונה קיבלה את הזימון לנבחרת ארצות הברית בתור גיבוי לשוערת הראשונה בריאנה סקארי. ב-2004 במשחקים האולימפיים, סולו קיבלה את ההזדמנות שלה והחלה לפתוח בהרכב הנבחרת והשיא היה כאשר שמרה על שער נקי במשך 1,054 דקות ומאז החל הבאז סביב הדבר הגדול הבא בכדורגל האמריקאי.

בבמה המרכזית בכדורגל הנשי, בגביע העולם ב-2007, סולו המשיכה לפתוח בשער והצדיקה את האמון בה כשגילתה יכולת גבוהה בשער והעפילה עם נבחרתה לשלב חצי הגמר שם חיכתה לה ברזיל. למרות היכולת של סולו, החליט המאמן גרג ריאן לפתוח עם סקארי הוותיקה שלא שיחקה במשך 3 חודשים בגלל הניסון שלה והמשחק הסתיים בתבוסה 4-0 לטובת ברזיל.

לאחר המשחק סולו יצאה בתקשורת נגד מאמנה ואמרה כי איתה התוצאה הייתה אחרת. בעקבות אותו ריאיון סולו ירדה אל הספסל לתקופה ארוכה עד עזיבתו של ריאן.

שנה לאחר מכן במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, סולו ידעה שזמנה הגיע ולהביא תואר ראשון הביתה. ארצות הברית הגיעה עד לגמר, שם חיכתה לה כמובן ברזיל. לאחר הארכה מותחת ניצחה ארצות הברית 1-0 קטן ומי שגרפה את כל השבחים והמחמאות היא גיבורת הסיפור שלנו סולו, שסגרה מעגל עם מדליית זהב ראשונה.

 

הפרסום האמיתי , הגיע לאחר גביע העולם ב-2011 כאשר ארצות הברית הפסידה בגמר ליפן אך סולו נבחרה לשוערת המצטיינת בטורניר, כולל עצירות בדו-קרב פנדלים מול ברזיל.

מאז אותו טורניר, סולו נחשבה לאחת מהשוערות הטובות בעולם, ומהספורטאיות הפופולריות במדינה והחשיפה רק הלכה וגדלה. סולו החלה להשתתף בתוכניות ריאליטי, ריאיונות ותוכניות לייט נייט שואו ואף הצטלמה בעירום במגזין הספורט ESPN לצד ספורטאים מובילים, דבר שהפך אותה לסמל מין וכוכבת בספורט האמריקאי .

בהמשך הקריירה שלה סולו לקחה מדליית זהב שנייה ברציפות באולימפיאדת לונדון וגביע עולם נוסף בקנדה.

סולו לאורך כל הקריירה שלה הרבתה להראות את הצד הביקורתי שלה כלפי עמיתיה ויריבותיה, כאשר באולימפיאדת ריו 2016 לאחר הדחתם של נבחרת ארה"ב ע"י שבדיה, סולו כינתה את שחקניות שוודיה "חבורת פחדניות" והושעתה לחצי שנה ע"י התאחדות הכדורגל האמריקאית.

 

אין ספק שלמרות הכישרון הרב שנמצא אצל סולו, היא לא מצליחה להתנער מתדמית הילדה הרעה, זאת שתמיד תגיב על כל דבר שלא ימצא חן בעיניה אך הדבר שגורם לכולם להתאהב בה היא שהופ פשוט לא מנסה לשנות את התדמית שלה, פשוט רוצה להמשיך הלאה אל המטרה הבאה ולשכוח ממה שקרה בעבר ובעצם נאבקת כל חייה במגרש ומחוץ לו, ולא רק בשבילה.

בשנה שעברה סולו הובילה לצד 4 שחקניות מסגל הנבחרת מאבק לשוויון בשכר השחקניות שלמרות הישגיהם המרשימים בגביע העולמי ובמשחקים האולימפיים, מרוויחים הרבה פחות מנבחרת הגברים האמריקאים. "מוטלת עלינו האחריות, בספורט נשים בכלל ובכדורגל נשים בפרט, לעשות את כל הנדרש כדי להביא לשכר שווה וזכויות שוות, ולקבל יחס של כבוד" אמרה השוערת.

הופ סולו מראה לנו שהיא לא עוד אחת מהספורטאיות הכישרוניות שיש כיום, אלא גם מוסיפה חן בזכות האישיות שלה ונשארת נאמנה לעקרונות שלה, עם "החוצפה" החיובית שתמיד משדרת ולא מתביישת להגיד מה היא חושבת בפנים ובעצם מהווה מודל לחיקוי לכל הנשים אשר בעולם, שגם בעולם של גברים אפשר להתגבר על האפליה הנשית ולהיות שווה בין שווים.