קני דלגליש, אגדת הכדורגל הבריטית, יחגוג בסוף השבוע הקרוב יום הולדת 66. ננסה בדקות הקרובות לצאת למסע אל העבר של הסקוטי, ואולי נוכל להבין מי הוא ה"גדול מכולם".
אם נלך ברחובות גלאזגו ונשאל "מיהו קני דלגליש"? נקבל ודאי את התשובות הבאות "הוא המלך", "הוא הגדול מכולם", "הוא אגדה". ומה יקרה לנו כשנשאל את אותן השאלות ברחובות העיר ליברפול? נקבל את אותן התשובות בדיוק! כזה היה דלגליש – הגדול מכולם.
קנת' מתיסון "קני" דלגליש נולד ב-4 במרץ, 1951 בשכונת דלמרנוק (מחוז במזרח גלאזגו). לאחר לידתו, משפחתו עברה למחוז מילטון שבצפון הבירה, אבל התמקמה בסופו של דבר בגובאן שדרום-מערב העיר. הבית בו גדל קני נמצא בצמוד לאייברוקס, אצטדיונה הביתי של הריינג'רס, קבוצת נעוריו של דלגליש.
קני התחיל את הכדורגל בקבוצת בית הספר שלו, שם שיחק בתפקיד השוער והצטיין בה. לאחר כמות בלתי מבוטלת של גביעים ותחרויות שזכה, נבחן בשנת 1966 בווסטהאם ובליברפול. המבחנים לא היו מוצלחים והקבוצות לא היו מעוניינות בשחקן הצעיר. כעבור שנה נחתם חוזה זמני בינו לבין סלטיק (היריבה הגדולה ביותר של ריינג'רס). אגב, הסיפור היה שמאמן סלטיק דאז, ג'וק שטיין שלח את עוזרו, שון פאלון, לפגוש את דלגליש והוריו בביתו. כששמע קני שפאלון נמצא בדלת הכניסה, הוא רץ במהירות לחדר שלו והוריד את כל הפוסטרים של הריינג'רס מהקירות.
בעונה הראשונה שלו, הושאל לקמברנולד יונייטד, שם הבקיע 37 שערים בעמדת החלוץ שהחל לאייש. באותם ימים הוא גם עבד שעוזר של נגר מקומי, שכן החוזה שלו בסלטיק לא היה נחשב למקצועני. כשסיים את העונה, דאש מסלטיק חוזה מקצועני בקבוצה, שרצתה להשאיל אותו שוב. דלגליש ניצח והפך להיות שחקן קבוע ב"כנופיית רחוב איכותית" – השם שניתן לקבוצת המילואים של סלטיק בשנות ה-60'.
עונת 68'-67' לא הייתה עונת שיא. דלגליש כבש רק ארבעה שערים ב-17 הופעות במילואים. בעונה שלאחר מכן, הוסט מתפקיד החלוץ המרכזי לעמר הקשר התוקף. מאותו רגע חל שיפור עצום ביכולת ובתפוקה שלו. בחודש אוקטובר 69' הוא שובץ בהרכב הפותח של הקבוצה הראשונה. סלטיק ניצחה עם שביעיה לרשת של ריית' רוברס, אבל קני לא הצליח להבקיע.
הישארו מעודכנים
בשלושת משחקיו הבאים בקבוצה הראשונה הוא שוב ושוב לא מצא את הרשת. בקבוצת המילואים ההפך היה הנכון. באותה עונה בדיוק הם השלימו דאבל כשזכו גם באליפות וגם בגביע, כשקני הוא השחקן המצטיין של הקבוצה, כשכבש 19 שערים ב-31 משחקים.
בעונה לאחר מכן, דלגליש המשיך את קצב ההבקעה שלו עם 23 שערים. השיא היה במשחק גמר הגביע של קבוצות המילואים, בדרבי נגד ריינג'רס. במשחק הראשון סלטיק ניצחה 4:1 כשקני מבקיע שער. ובגומלין סלטיק התפוצצה עם שישיה, כשקני כובש שלושער ומשלים זכייה נוספת בגביע. ב-2 לינואר 1971, במהלך ה"אולד פירם" (הדרבי של העיר גלאזגו) התרחש "אסון גלאזגו". באסון נהרגו 66 אוהדי ריינג'רס מדוחס וחנק ביציע. דלגליש, שעוד לא היה שחקן קבוע בקבוצה הבוגרת, ראה את האסון כולו מהיציע של סלטיק.
בעונת 1971-72 קני דלגליש השתלב סופית בקבוצה הראשונה של סלטיק, באותה עונה כבש 29 שערים ב-53 משחקים, והיה חלק משמעותי בזכייה השביעית ברציפות של סלטיק באליפות הליגה. בנוסף היה שותף לזכייה בגביע הסקוטי, כששיחק במשחק הגמר נגד היברניאן. סלטיק ניצחה 6:1.
בעונה הבאה, עם 39 שערים בכל המסגרות, דלגליש היה מלך השערים של הקבוצה שזכתה בעוד אליפות. בעונת 73-74 היה שותף לדאבל נוסף של סלטיק בזירה המקומית. בגביע אירופה, טיפס עם קבוצתו עד שלב חצי הגמר. על ההדחה בשלב החצי נגד אתלטיקו מדריד אמר "בלי ספק במשחק הנוראי ביותר ששיחקתי בו מבחינת האלימות שהייתה בו". השופט באותו משחק הרחיק לספרדים שני שחקנים, אחרי עבירות אלימות וברוטליות.
ב-1975 הגיע קני לשיא אישי מבחינתו. הוא קיבל את סרט הקפטן של סלטיק והפך לכוכב הגדול ביותר של הקבוצה. על אף השינוי במעמד, בעונת 75-76 סלטיק לא זכתה בשום תואר (לראשונה מזה 12 שנים). הסיבה העיקרית הייתה תאונת הדרכים הקשה שבה נפצע מאמן הקבוצה ג'וק שטיין ופספס את מרבית העונה. ארגון השחקנים בחר בדלגליש לתואר שחקן השנה בסקוטלנד, למרות שלא זכה בכלום.
שטיין החלים בעונה אחרי, ועם דלגליש שהבקיע 27 שערים בכל המסגרות, ראה את סלטיק קוטפת דאבל נוסף. ב-10 לאוגוסט 1977 נפל דבר בסקוטלנד. קני דלגליש, הכוכב של סלטיק ושל סקוטלנד כולה, חתם בליברפול של המנג'ר האגדי בוב פייזלי. תמורת סכום שיא של 440 אלף פאונד (כ-2,465,000 פאונד בימינו). המעבר שלו לא היה כל כך מקובל על האוהדים, בלשון המעטה, ושנה לאחר מכן, שהשתתף במשחק לזכרו של שטיין (שנפטר מהתקף לב) במדי סלטיק, ספג שריקות בוז צורמות.
בסלטיק, דלגליש רשם 320 הופעות, 167 שערים, 4 אליפויות, 4 גביעים ובנוסף, גביע ליגה אחד. על הרזומה הזה יצא לתחנה הבאה שלו, הקבוצה הטובה ביותר באי הבריטי, ולעיתים גם באירופה כולה, ליברפול.
את ההיסטוריה שלו ברמה העולמית הוא עשה במדי ליברפול. הוא הוחתם כדי להחליף את קווין קיגן שעזב להמבורג, ובמהרה השתלב קני בקבוצה. משחק הבכורה שלו היה נגד מנצ'סטר יונייטד במגן הצדקה (מגן הקהילה בימינו), עם המספר 7 שלבש קיגן, וכל היוקרה שלו. שבוע לאחר מכן הוא הבקיע בבכורה שלו בליגה האנגלית נגד מידלסבורו. במשחק הבכורה שלו באנפילד, רק שלושמה ימים אחרי, מצא שוב את הרשת בניצחון 2:0 על ניוקאסל. בסופר-קאפ האירופי שנערך באותם ימים, הבקיע את השער השישי בניצחון המוחץ על המבורג של קיגן.
בסיום אותה עונה ראשונה, הבקיע 31 שערים ב-62 משחקים. השיא היה כשכבש את שער הניצחון נגד ברוז', בדקה ה-64' של גמר גביע אירופה שנערך בוומבלי. במדי האדומים מהמרסיסייד זכה קני דלגליש בלא פחות מ-6 אליפויות, 3 גביעי אירופה, 4 גביעי ליגה, 7 מגיני צדקה, גביע וסופר-קאפ אחד. כשהוא כובש 169 שערים ב-502 משחקים במדים האדומים. לנצח יזכרו אוהדי ליברפול את הצמד קני דלגליש ואיאן ראש, עוד מכונת שערים היסטרית.
ג'ון פגאן, המנג'ר האחרון של קני, הודיע על התפטרותו ב-1985, ודלגליש מונה למאמן-שחקן הראשון בהיסטוריה של ליברפול. הכל קרה אחרי אסון נוסף שחווה, "אסון הייזל" שהתחרש בגמר גביע אירופה בבלגיה, ובו נרמסו למוות 39 אוהדי יובנטוס שהתמודדה מול ליברפול. ההצלחה של הקבוצה תחת הדרכתו של דלגליש נמשכה, כשהיא זוכה בדאבל ובתארים נוספים. ב-5 במאי 1990, נכנס כמחליף במשחק ליגה נגד דרבי קאונטי, וזה היה המשחק האחרון שלו כשחקן.
לאחר מספר אליפויות כמאמן ליברפול, הכולל עונה שהצליח ליצור רצף של 37 משחקים ללא הפסד, ובסה"כ שני הפסדים ב-40 משחקים. ב-22 בפברואר 1991 הודיע דלגליש על התפטרותו מתפקיד המאמן, באופן מפתיע וכשהעונה ממש בשיאה. לימים סיפר שהמחשבות על האסון בהילסבורו (כן, עוד אסון שהיה שותף לו) הם אלה שגרמו לו לרצות לעזוב. בתקופה של האסון, שנתיים לפני ההודעה על ההתפטרות, דלגליש ניסה להגיע לכל ההלוויות של 96 אוהדי ליברפול שנהרגו, כולל ארבע הלוויות ביום.
קני ישב בבית שלו שבעה חודשים בלבד עד שהתחיל את התפקיד החדש שלו, המנג'ר של בלקבורן רוברס. הקבוצה מצפון אנגליה הייתה אז בליגה השנייה באנגליה, ובלי הרבה שאיפות גדולות. אבל קני דלגליש הוא קני דלגליש. רק עונה אחת במועדון, ובלקבורן עלת לליגה הראשונה, לראשונה מאז 1966. באמצע שנת 1992, החתים את החלוץ אלן שירר, בסכום שיא של 3.5 מיליון ליש"ט. בלקבורן סיימה את העונה במקום הרביעי ועברה לשחק בפריימר ליג נפתחה לראשונה.
בעונה הראשונה בפריימר ליג, דלגליש וקבוצתו סיימו במקום השני, כשהם הסגנים למנצ'סטר יונייטד של פרגוסון. בתחילת עונת 1994-95 שילם קני שוב פעם סכום שיא, הפעם על כריס סוטון החלוץ, סכום של כ-5 מיליון ליש"ט. שירר וסוטון הציגו במהלך העונה שיתוף פעולה ספקטקולרי, כשבמחזור האחרון הם מגיעים לליברפול, כשמנצ'סטר יונייטד ביחד איתם בתמונת הזכייה באליפות. בלקבורן אמנם הפסידה במשחק, אבל בגלל שיונייטד לא ניצחה את ווסטהאם, האליפות הלכה למחוז לנקשייר, הישר לארון הגביעים של בלקבורן. דלגליש היה למאמן הרביעי שמוליך שתי קבוצות שונות לזכייה באליפות.
מאותו יום הקסם של קינג קני לאט לאט נעלם. הוא ניסה להיות מנהל מקצועי בבלקבורן אחרי האליפות, אבל בסופו של דבר התפטר מהר. הוא מונה למנג'ר ניוקאסל ודווקא הצליח לא רע כשסיים פעמיים במקום השני של הליגה ואפילו ניצח את ברצלונה בליגת האלופות. אבל אחרי שסיים במקום ה-13 בעונה השלישית, הוא פוטר בתחילת העונה הרביעית שלו במועדון, לאחר שתי תוצאות תיקו בשתי המשחקים הראשונים של העונה.
ביוני 99' הוא חזר לסלטיק בתור מנהל מקצועי, בפברואר 2000 הוא החליף בעמדת המאמן את ג'ון בארנס, שחקן שלו לשעבר. קני הצליח להוליך את סלטיק לזכייה בגביע הליגה, אבל מהר מאוד עזב אחרי בעיות עם החוזה שלו. אחרי המון שנים בחוץ, ב-2011 החליף את רוי הודג'סטון כמנג'ר ליברפול, קינג קני חזר הביתה!. בעזרת המכירה של פרננדו טורס לצ'לסי, רכשה ליברפול את לואיס סוארז מאייאקס ואת אנדי קארול מניוקאסל. הקבוצה כיוונה גבוה מאוד בליגה ובגביעים באנגליה. אבל בפועל סיימו במקום השישי וללא שום תואר. בעונה הבאה ליברפול זכתה בגביע הליגה לאחר דו-קרב פנדלים נגד קארדיף סיטי. על אף הזכייה, ליברפול נכשלה בקרבות הליגה וסיימה במקום השמיני, בלי כרטיס למפעלים אירופאים (שנה שלישית ברציפות) ועם היכולת הכי פחות טובה מאז 1994. לאור התוצאות האלו, הוחלט לפטר את דלגליש במאי 2012. באוקטובר 2013 חזר קני לליברפול, בתפקיד ניהולי.
לא הרבה שחקנים או מאמנים זכו בכל כך הרבה תארים. את ההישגים של קני דלגליש אי אפשר לשכוח. המורשת שלו וההיסטוריה שלו תתקיים לעד בכדורגל העולמי. אולי בעוד שנה או יותר נזכה לראות אותו שוב על הקווים של מועדון כדורגל. עד אז נשאר לנו לומר לו רק דבר אחד, יום הולדת שמח!
