התרנגול של פלמנגו
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
אברהם קליין, השופט הישראלי זכה לשפוט שניים מהמשחקים הגדולים בכדורגל שמסמלים את אופי המשחק, הראשון: ברזיל – אנגליה, שלב הבתים של מונדיאל 1970, משחק בין שני נבחרות איכותיות, סמבה במיטבה, ז'וגה בוניטו וניצחון ברזילאי קטן אך עם תצוגת כדורגל ענקית. השני: ברזיל – איטליה, מונדיאל 1982, משחק שהיה ניצחון הכדורגל הפיזי על המשחק היפה. מי שהובילו את הסלסאו במשחקים היו: פלה מול אנגליה ו"פלה הלבן", זיקו מול איטליה. כגודל הכישרון כך גודל האכזבה ובשונה מ-12 שנים קודם הסלסאו חזרו בידיים ריקות. ברזיל – איטליה היה משחק שהיווה את הניצחון של הכדורגל הפיזי על היפה, ברזיל שהייתה פייבורוטית לזכייה הודחה, השאירה את הז'וגה ולקחת אתה את הבוניטו. זיקו ייזכר כמי שהיה שותף בשלושה מונדיאלים, שלוש אכזבות, 0 תארים עם הנבחרת למרות שזכה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר ב-82' הוא לא הצליח להוביל את הסלסאו אל הפודיום, אך בברזיל יודעים להעריך כדורגל ולא רק תארים והוא נחשב שני לפלה הן מבחינת אהדה והן מבחינת השמות הגדולים ששיחקו במדי הסלסאו.
ארתור אנטונס קוימברה נולד פעמיים כפי שאוהדי פלמנגו מספרים, בפעם הראשונה בקוויטיניו (3.3.1953) ובפעם השנייה כשנכנס לראשונה בחייו למרקאנה. בגיל 14 השתתף בטורניר כדורגל יחד עם הקבוצה השכונתית, אחד הצופים היה העיתונאי סלסו גארסיה שראה את הכישרון של הילד הצעיר ופנה למועדון הכדורגל פלמנגו. ב-28.8.1967 זיקו עבר בהצלחה את מבחני הקבלה והצטרף לקבוצה הנערים. כבר במשחקו הראשון בנערים כבש צמד בניצחון 4:3 על אברסט. לאחר שנתיים עלה לקבוצת הבוגרים שם היה חלק מדור מבורך של שחקנים שהובילו את המועדון אל אחת מתקופות הזוהר הגדולות והראשונות בתולדותיו. הטריו: המדים האדומים שחורים של פלמנגו, אצטדיון המרקאנה וזיקו, היה בלתי ניתן לעצירה, הצית את הדמיון, יצר אין סוף רגעים שלא ניתן לשחזר ביניהם ניצחון על ליברפול, אחת הקבוצות הגדלות דאז בדרך לזכייה באליפות העולם לקבוצות. בתחילת שנות ה-70' פלמנגו ספגה תבוסה משפילה מבוטאפוגו 6:0, תאריך המשחק היה היום בו המועדון הוקם מה שלא הוסיף כבוד, 9 שנים לאחר מכן הגיע זיקו והשיב את הכבוד האבוד של האדומים שחורים כשהוא מנצח על משחק מושלם של הקבוצה בדרך לניצחון 6:0 מוחץ, הכבוד הושב. מיולי 1971 עד דצמבר 1989, עם הפסקה בין השנים 1983-1985( בהם שיחק באודינזה האיטלקית כשנשיא המועדון דאז אנטוניו מכר אותו בניגוד לרצונו ע"מ להרוויח כסף. לאחר שנגמר החוזה עם הקבוצה האיטלקית פנה הברזילאי לנשיא המועדון והתחנן בפניו שיחזירו לקבוצה, לבסוף שב למועדון נעוריו) פלמנגו הייתה זיקו וההפך, 508 שערים ב-732 משחקים, רגעים שאוהדי הרוברו נגרו (אדומים שחורים) לעולם לא ישכחו, הם מכירים בגדולתו של פלה ולכן מבחינתם זיקו הוא השני למלך הבלתי מעורער. גביע עולם לקבוצות, ליברטדורס (בפעם הראשונה בהיסטוריה), אליפות ברזיל וזכייה בקריוקה, וכל זה לא משקף מספיק את האגדה מס' 10.
לאחר שעזב את המרקאנה עבר ליפן שם שיחק במדי קאשימה אנטלרס ולאחר שתלה את הנעליים והספיק להתעסק בפוליטיקה, החליט להתחיל בקריירת אימון בקבוצתו האחרונה. הוא היה אחד ממקימי הליגה היפנית ומתווי הדרך הראשונים של הכדורגל המקצועני בארץ השמש העולה שלא שכחה אותו ולפני כשנה זיקו נכנס להיכל התהילה של הכדורגל היפני. לאחר שאימן את נבחרת יפן, אתה זכה בגביע אסיה שאירחה, נבחרת עיראק, מועדונים ברוסיה, יוון וטורקיה עבר לאמן קבוצה בקטאר אך עזב לאחר זמן קצר לאחר שראה שאומנם הבעלים עשיר וכסף לא חסר אך אי אפשר לעבוד עם שחקנים חסרי תשוקה. לאחר קטאר הוא המשיך להודו שם הוא מאמן את גואה כשבעונה האחרונה הוביל את הקבוצה לניצחון הרואי 5:4 על האלופה, מה שהיה גם המשחק הפורה ביותר בהיסטוריה של הליגה ההודית (9 שערים). בהודו הוא מנסה לייצר מסורת, לבנות קבוצת כדורגל עם מחלקות נוער שמייצרות שחקנים לבוגרים, ניצחונות הם בונוס – לא מטרה.
בנבחרת ברזיל הוא היה חסר מזל כשהדור שלו זכור בעיקר כמי שאמור היה להביא תארים אך חזר בידיים ריקות, הוא היה קרן אור בסגל האפור למדי של הסלסאו. כשהכדור הגיע אליו הוא יצר אין ספור מצבים, הבקיע, היה המוח של הזהובים. יש שיגידו שהוא לא היה מופיע למשחקים הגדולים אך מקור האמירה הוא העובדה כי למרות הכישרון שלו, פרש מהמדים הלאומיים בלי לעמוד על פודיום. אומנות הכדורגל שלו הייתה באה לידי ביטוי בכל מגרש, כל עוד היה כדור.
המלך של פלמנגו חוגג היום 64 שנים, אחרי שחקק את שמו בדפי ההיסטוריה של הכדורגל כשחקן כשעשה ככל העולה על רוחו עם שליטה אבסולוטית בכדור, בעיטה אדירה, טכניקה מושלמת וראית משחק נדירה, מספרים או תארים לא ליכולים לספר את הסיפור של הקריירה שלו, הכדורגל של זיקו היה אומנות טהורה וזוהי גם השקפת עולמו כמאמן, ניצחונות ותארים הם בונוס, המטרה היא המשחק היפה. כשהכסף הולך ומשתלט על המגרש, אנשים כמו זיקו הם התקווה שהאומנות לא תיעלם. התרנגול של פלמנגו, אהוב האוהדים, גדול שחקני עבר, מאמן, הכל מהכל כי כשאתה דבק בדרך שלך הדרך היחידה לתאר אותך היא לקרוא בשימך: "זיקו" – שלמות, אומנות ואגדת כדורגל.
