דמות אייקונית

הארי רדנאפ, אחד הדמויות האייקוניות בכדורגל אנגלי, חוגג היום יום הולדת 70. בכתבה הזאת אנחנו נדבר על דרכו הארוכה בכדורגל ועל הישגיו ובנוסף גם נדבר על האנשים שהשפיעו עליו ואירועים משמעותיים בחייו.

אולי זה ישמע לכם מפתיע, אבל הסיפור של הארי רדנאפ מתחיל בעצם מאבא שלו. "אבא שלי היה חולה כדורגל והיה חי בשביל כדורגל" – ככה כתב בספר אוטוביוגרפי רדנאפ עצמו. אין ספק שהוא העניק את אהבה הזו למשחק גם לבן שלו. זה בעצם גרם להארי הצעיר להתחיל לשחק כדורגל וכבר בגיל 11 הוא עבר לשחק באקדמיה של טוטנהאם. הוא היה משחק בעמדת קשר ימין שבזמן המשחק היה יכול לעבור לשחק בצד שמאל. בובי חואו, אחד מהשחקנים ששיחקו איתו תיאר אותו כשחקן מהיר, אבל לא מאורגן, אך בנוסף ציין שהיתה לו יכולת לעשות הרמות מדויקות מהצד. לא מפתיע שעל שחקן כזה שמו עין הרבה קבוצות גדולות כגון צ'לסי וארסנל, אך שחקן בחר בווסטהאם. הוא התחיל שם כשחקן קבוצת הנוער וזכה איתה בגביע האנגלי לצעירים ובנוסף בגביע לונדון לנוער. כשהגיע לגיל 18 התחיל לשחק בקבוצה ראשונה ושיחק שם בהמשך 7 עונות, ערך 175 הופעות וכבש 8 שערים. בווסטהאם הארי שיחק עם אבא של פראנק לאמפארד שגם לו קוראים פראנק לאמפארד הגדול ושניהם אף נישאו לזוג אחיות תאומות, מה שבדיעבד הופך את רדנאפ לדודו של לאפמארד הקטן יותר. אחרי תקופה ארוכה בווסטהאם, הוא עבר לבורנמות' איפה שהפך גם לשחקן משמעותי ושיחק במשך 4 עונות. בסיומה של הקריירה הוא שיחק בברנדפורט, סיאטל סאונדרדס (שם היה בנוסף לשחקן פעיל גם עוזר מאמן), למינגטון ולבסוף חזר לבורנמות' איפה ששיחק 2 משחקים אחרונים כשחקן.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

קריירת המאמן הארי התחילה בבורנמות', איפה שהתחיל כעוזר מאמן ואחרי פיטורי המאמן הראשי דון מגסון, רדנאפ קיבל הזדמנות ולא איכזב. הוא העלה את הקבוצה שהייתה נמצאת בתחתית הליגה הרביעית עד לליגה השנייה למרות שאחרי 3 עונות בליגה הזאת עקב המון פציעות של השחקנים וכושר גרוע של הקבוצה, בורנמות' ירדה עוד פעם לליגה השלישית. אך ב-30 ליוני 1990 החיים של רדנאפ היו על סף חיים ומוות. הוא ביחד עם חברו בריאן טיילר ועוד 2 חבר'ה נסעו לאליפות העולם באיטליה שם הייתה להם תאונת דרכים: 3 חיילים איטלקים התנגשו באוטו איפה שנסעו הארי וחבריו. שלושת החיילים וחברו של הארי, טיילר נהרגו במקום. כולם חשבו שגם רדנאפ נהרג ואפילו שמו לו כיסוי על ראשו. למזלנו הארי נשאר בחיים, אך נפגע קשה מאוד. הוא שבר המון עצמות, נשארו לו צלקות ובנוסף כתוצאה מהתאונה איבד כמעט לגמרי את חוש הטעם. בספר שלו הוא מודה שזה היה נס גדול שהוא נשאר בחיים, אך מספר שבאותו יום הוא היה יכול למות במקום חברו בריאן או שבכלל היה אפשר למנוע את התאונה. כשהם אכלו במסעדה באיטליה הם יתעכבו בגלל הארי שהתווכח עם אוהדים וכעונש הארי ישב במקום שהוא לא אהב ליד חלון. זה באופן אירוני הציל לו את החיים, אך הארי איבד חבר הכי טוב ובנוסף גם את המנהל הכי טוב שהיה לו.

למרות האירוע הטרגי, הארי הצליח להתאושש וחזר לאמן את בורנמות' עד תום עונה 1991/1992. בעונה לאחר מכן הוא התחיל לעבוד כעוזר מאמן בווסטהאם וב-1994 הוא מונה למאמן ראשי של הקבוצה. במשך עבודתו הוא גילה כמה שחקנים גדולים כגון ג'ו קול, מייקל קאריק וריו פרדינאנד. ב-1998 הקבוצה הגיעה תחתיו למקום 5 וזכתה בגביע האינטרטוטו. לאחר העונה הזו חלה ירידה משמעותית ובשנת 2001 רדנאפ עזב את הקבוצה. הוא עבר לפורטסמות' ששם הוא התחיל כמאמן ספורטיבי, אך בעונה הבאה מונה לתפקיד מאמן והעלה את הקבוצה לליגה ראשונה. בעונה הבאה הוא הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה ראשונה, אך בגלל חילוקי דעות עם ההנהלה עזב ליריבה העיקרית – סאות'המפטון. השנתיים שבהן אימן את "הקדושים" היו כישלון של הארי, תחתיו הקבוצה ירדה לליגה השנייה ולמרות שנשאר לעוד עונה, לא הצליח לחזיר את הקבוצה לליגה הבכירה. עקב זה הוא נפרד עם סאות'המפטון וחזר לפורטסמות'. בקדנציה השנייה במועדון הוא הצליח להשאיר את מועדון בליגה הבכירה ובעונה 2006/2007 סיים את העונה במקום 9 שזה מקום הכי גבוה שמועדון הגיע מאז 1950. בשנה לאחר מכן הוא זכה עם פורטסמות' בגביע האנגלי ונשאר עד כה המאמן אנגלי אחרון שזכה בו. בעונה שלאחר מכן הוא קיבל הצעה לאמן את טוטנהאם והחליט לקבל אתגר חדש. התקופה שלו בטוטנהאם הייתה אולי הכי מוצלחת בקריירה שלו. הוא קיבל את הקבוצה בתחתית הליגה והפך אותה לאחת הקבוצות הטובות בליגה. בעונה שנייה שלו במועדון, טוטנהאם הגיעה למקום רביעי בליגה ורדנאפ נבחר למאמן השנה בליגה אנגלית. בעונה לאחר מכן המועדון הגיע לרבע גמר ליגת אלופות וסיימו עונה במקום חמישי בליגה המקומית. בעונה אחרונה שלו בקבוצה מלונדון הוא עוד פעם השיג מקום רביעי בליגה הבכירה באנגליה, אך פוטר עקב שלא הצליח לסכם על חוזה חדש עם המועדון.

בנובמבר 2012 הוא מונה למאמנה של קווינס פארק ריינג'רס. המועדון היה בתחתית הליגה והארי לא הצליח להשאיר אותו בליגה הבכירה, אך בעונה הבאה הצליח לחזיר אותה חזרה. עקב בעיות בריאותיות הוא עזב את כיסא המאמן ועד עכשיו לא אימן אף קבוצה אחרת.

הזכיות של הכדורגל הן חשובות, אבל זכייה הכי גדולה של הארי זה המשפחה שלו. המשפט "אחרי כל איש חזק עומדת אישה חזקה" רלוונטי גם בסיפור של הארי. לא סוד שעבודת מאמן לא פשוטה ולהמון מאמנים יש בעיות עם לב והארי לא יוצא מן הכלל. הארי לא כל כך אוהב לטפל בבריאות ותפקיד הזה לקחה אישתו שגם בזכותה מאמן עדיין חיי. לרדנאפ יש 2 בנים, ג'יימי ומארק. ג'יימי הלך בצעדים של אבא והיה שחקן ואפילו שיחק תחת אבא המנג'ר בטוטנהאם וכרגע עובד כפרשן בסקיי ספורט.

הקריירה של רדנאפ מלאה בהישגים, אך בגלל האופי לא פשוט שלו הוא לא הצליח להגיע לגבהים יותר גדולים. הוא היה יותר מדי חד עם הנהלה וזה גרם להרבה ריבים ביניהם. בנוסף לזה, הארי היה מוכר כמאמן שלא חושב פעמיים לפני להגיד משהו במסיבת עיתונאים והרבה מדבריו שנאמרו בצחוק הפכו לכותרות. לעומת זאת כמאמן הארי היה מקצוען, שידע לעבוד עם הקבוצות אפילו עם תקציב קטן והיה מאמין בשחקנים ואף פעם לא שכח להגיד מילה טובה לשחקנים אחרי הופעה מוצלחת. כרגע הארי לא מאמן אף קבוצה, אך הוא עדיין חולה כדורגל ולא מפסיק לראות משחקים. הוא לא פוסל את החזרתו לאמן ונקווה שהוא עוד יחזור וארה לכולם למה הוא מסוגל.