אגדה בחייו ובמותו
קבוצת העדכונים בוואטסאפ תוצאות, הרכבים וכתבות — ישר לנייד, בלי רעש הצטרפו
51 שנים לזכייתה הראשונה והיחידה של אנגליה בגביע עולם, 24 שנים ללכתו של הקפטן האנגלי היחיד שזכה להניף גביע עולם, לאחר 28 שנים שהם נאבק במחלת הסרטן הוא הניח לה לנצחו ולתת לו מנוחת עולמים. בובי מור, האיש שהפך לאגדה עוד בהיותו שחקן, בלם שתסכל אין ספור חלוצים, מנהיג מלידה, קפטן אמתי. בדפי ההיסטוריה של הכדורגל האנגלי יש לו מקום של כבוד כמו גם בלבם של אוהדי נבחרת שלושת האריות. אהוב, בלתי נשכח, קר רוח – זהו סיפורו של ששחקן הגנה שנאבק לא רק על כדורים אלא גם בחיים.
בובי מור נולד בברקין, מזרח אנגליה. כבר מגיל קטן החל לשחק כדורגל, הוא לא היה מהילדים שמלהטטים עם הכדור, הוא היה פיזי יותר מהאחרים אך הוא בלט. בגיל 15 כשיותר ויותר חברים שלו חתמו על חוזים עם קבוצות מקצועניות הוא החל לפקפק ביכולותיו ככדורגלן, כשחשב להזניח את הכדורגל אחד המורים שלו פנה אליו וסיפר לו כי יש אדם שרוצה לראות אותו, ומכאן נסללה דרכו של מור לוסטהאם. לאחר שנתיים במחלקת הנוער בובי חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו. בעונתו הראשונה בבוגרים הוא היה שחקן ספסל, מחליף למלקולם אליסון. אליסון שהיה חולה בשחפת נאלץ להעדר מהמגרשים, טד פנטון מאמן הקבוצה דאז הזמין את אליסון למשרדו וביקש את דעתו למחליף, מור או נואל קנטוול, למרות הידידות בין נואל לאליסון הוא בחר במור מה שהוביל להצבתו של הבלם הצעיר בהרכב. במשחק הבכורה שלו כמחליף לאליסון הקבוצה ניצחה 3:2 כשהוא מציג יכולת טובה, מלקולם היה הראשון לברך את השחקן הצעיר על המשחק הטוב שלו ומכאן הלאה – הכל היסטוריה. במדי וסטהאם יש למור יותר מ-600 הופעות בהן כבש 27 שערים. לאחר שנים מוצלחות בוסטהאם שם היה קפטן הקבוצה למעלה מעשור, הוא עבר לפולהאם. בעונתו הראשונה במועדון הקבוצה העפילה לגמר הגביע האנגלי שם פגשה את וסטהאם. פולהאם הפסידה. מור נראה שלו, כמעט שמח עבור האקסית. לאחר 3 עונות הבלם עזב את אנגליה ועבר לארה"ב שם שיחק בשלושה מועדונים עד שתלה את הנעליים. לאחר הפרישה מור עשה הסבה לעמדת המאמן. כאיש על הקווים עבר בין המועדונים: אוקספורד סיטי, איזטרן א.א הסינית וסאות'נדר יונייטד.
בנבחרת מור קיבל את סרט הקפטן כבר בגיל 22, מה שהפך אותו לקפטן הצעיר ביותר בתולדות הנבחרת. בובי שהיה מנהיג מלידה הוביל את אנגליה לזכייה בגביע עולם. ההופעה הזכורה ביותר שלו הייתה במשחק השני בשלב הבתים של גביע עולם 1970 מקסיקו, שם מול ברזיל הבלם תסכל שוב ושוב את ההתקפה המוכשרת של הסלסאו. הרגע הזכור ביותר היה התיקול מושלם שלו על ז'ארזניו. למרות תצוגת הגנה אדירה האנגלים נכנעו לבסוף 1:0 למי שלקחה את הגביע בסיום הטורניר. בסוף במשחק פלה ומור החליפו חולצות בניהם: החלוץ הטוב בעולם עם הבלם הטוב בעולם. פלה שיבח את מור לאחר המשחק כשטען כי הוא הבלם הטוב שאי פעם שיחק נגדו. בגיל 32 לאחר שכבר היה מעבר לשיא הודיע הקפטן על פרישה מהמדים הלאומיים.
נובמבר 1964, בובי התעורר משנתו כשהוא נאנק מכאבים במפשעה, אשתו דחקה בו שילך להיבדק והוא נענה להפצרותיה. הפיזיותרפיסט של וסטהאם טען כי זו פציעה מהאימונים והכאב יעבור מעצמו. לאחר 24 שעות בהן סבל מכאבים איומים הוא נכנס לחדר ניתוח להסרת הגידול הסרטני. הבלם ומשפחתו שמרו את היותו חולה בסוד, סרטן היה אז שם של מחלה שלא עולה על שפתי אדם, תחילת הסוף של החיים, מור בן ה-23 נאבק באחת המחלות הקשות כשרק אשתו לצידו לתמוך בו, לא היה מקובל באותם ימים לחשוף מאבק במחלה. בובי הגיע לבית החולים וביקש מטינה לא לספר את הסיבה האמתית להיותו מנותח. לאחר שלושה חודשי החלמה מור חזר למגרשים. ב-1965 הקפטן של וסטהאם הניף את גביע אירופה למחזיקות ושנה לאחר מכן את גביע עולם. בעוד בממלכה הבריטית חוגגים את הזכייה בגביע רק טינה ורופאיו של בובי ידעו כי הקפטן האנגלי לפני 18 חודשים נאבק על חייו במחלת הסרטן ועכשיו הוא מניף את גביע עולם – רגע השיא הקריירה שלו. במשך חמש שנים בובי עשה בדיקות כדי לוודא שהמחלה לא חזרה. כל כאב הכי קטן הרגיש לו כאילו המחלה חזרה ואילו הרגעים האחרונים של חייו. אף אחד לא שאל על השלושה חודשים בהם נעדר מהמגרשים. המחלה נשמרה בסוד גם כשהיא חזרה (למעי הגס), אותו הוא לקח אתו לקבר ורק לאחר מותו נחשף לעולם סיפור המאבק של מור עם מחלת הסרטן. בעקבות המחלה בובי נהפך למרוחק, רציני, לא מתלוצץ, קר כמו בטון, גם לאחר הזכייה בגביע העולמי היה נראה כאילו הוא נמצא בעולם משלו, בעוד שהשחקנים סביבו שמחים, דומעים, הוא היה שלו, רגוע מדי יחסית לרגע ההיסטורי. אך העולם החשיב את התגובה שלו לאופי, למרות שבמהלך הקריירה היו לא מעט סימנים מחשידים, אף אחד לא שאל, התעניין אלא העולם המשיך את מהלכו.
סמל, קפטן, ג'נטלמן, אהוב, בובי מור נכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי ב-2002. ב-2007 הוצב פסל שלו מחוץ לאצטדיון וומבלי, כושר המנהיגות הוביל אותו לפסגת הקריירה, בלם שהצליח לעצור את גדולי שחקני ההתקפה בדורו אך לא הצליח לבלום את התפשטות המחלה בגופו. היום לפני 24 שנים, אז היה זה יום שני בבוקר, בגיל 51 נפרד מייסוריו לנצח.
R.I.P בובי מור.
