סיפורי סינדרלה הם פחות או יותר כמעט כל ביוגרפיה של כדורגלן. נדרי לראות שחקן כדורגל שהרזומה של הילדות שלו מרמז על כך שנולד עם כפית זהב בפה. זהו ספורט העניים יותר, פחות האריסטוקרטים אבל את תואר הג'נטלמן אי אפשר היה לקחת מהדמות המרכזית של הסיפור שלנו, דניס לאו.
לאו נולד למשפחה קשת יום באברדין, סקוטלנד ואת זוג נעלי הכדורגל הראשונות שלו קיבל כמתנת יום הולדת 14 מהשכן, וגם הן היו יד שנייה. למרות הקושי הכלכלי ולמרות שיכל ללמוד בבית ספר טוב יותר, לאו בחר בתיכון שבו מגמת הספורט מתמקדת בחיידק שתקף אותו, כדורגל, ולא בראגבי וכך התחיל את הקריירה שלו. כאשר הוא היה בן 15 צד אותו סקאוט של קבוצת האדרסיפלד טאון הקטנה (למרות שלאו סבל ממקרה חמור של פזילה) ומשך אותו לאנגליה, משם הכל היסטוריה.
לאו הצטיין במדי האדרספילד ואחרי שהיה תחת מעקב ממושך מצד הסקאוט הראשי של מנצ'סטר יונייטד, הוא קיבל הצעה ממאט באזבי עצמו שניסה בכל הכוח להעביר את הילד המוכשר לצד האדום של מנצ'סטר. תקראו לזה מזל או מה שבא לכם, אבל מאמן האדרספילד, ביל שאנקלי האגדי סירב ובכך יכול להיות שהציל את חייו של הנער שכן הקבוצה המדהימה של באזבי התרסקה במינכן כשנתיים לאחר מכן. העירוניה (הטעות במכוון) היא שהסקוטי הנפלא עבר דווקא לצד הכחול של העיר ובכך התחיל סיפור שעוד רחוק מלהסתיים. במדי מנצ'סטר סיטי שיחק לאו עונה אחת בלבד וסיפק מספרים יפים. הקיצוני השמאלי הבקיע 21 פעם ב-44 הופעות ולאחר מכן הלך לחפש הרפתקאות מחוץ לגבולות האי הבריטי. הוא חתם בטורינו בעסקה שכמעט פוצצה על ידי אינטר שטענה שהסקוטי המוכשר חתם אצלה על זכרון דברים, אך לבסוף ראשי הקבוצה המיאנזית ויתרו וללאו היה מרחב פנוי לרשום לעצמו את העונה המזעזעת ביותר של הקריירה שלו שכללה 10 שערים ב-27 משחקים ומצבי הבקעה בודדים בלבד בגלל שיטת הקטאנרצ'ו המפורסמת בארץ המגף, שיטה שדגלה קודם כל בהגנה חזקה ורק אז ב"יהיה בסדר" התקפי.
לאו הבין שאיטליה זה לא בשבילו וסגר מעגל כאשר חתם במנצ'סטר יונייטד שרצתה אותו לפני מספר שנים. אצל השדים האדומים לאו במהרה הפך לשם דבר בחלק ההתקפי למרות שהקבוצה דשדשה בתחתית בתחילת שהותו במועדון. הוא עד היום השחקן היחיד שכבש 46 שערים בכל המסגרות במדי המועדון שכלל חיות שערים דוגמת אנדי קול, דוייט יורק, אולה גונאר סולשייר, אריק קאנטונה, כריסטיאנו רונאלדו, קרלוס טבז, רוד ואן ניסטלרוי, רובי ואן פרסי ואחרים. את עונת 63-64 חתם לאו עם זכייה בכדור הזהב, אליפות של יונייטד (הראשונה מאז אסון מינכן) ותואר מלך השערים של הליגה עם 28 כיבושים. את המשך הקריירה שלו באדום אפשר לסכם בעיקר ביכולת נפלאה בצד אחד ופציעות ארוכות ומעצבנות מהצד השני, בעיקר בברך ימין אותה נאלץ לשים תחת סכינו של המנטח לא פחות מארבעה פעמים! בעונת 1973-74 הוא שוחרר מהצד האדום של מנצ'סטר וכדי להוסיף דרמה לסיפור שלנו, הגיע בחזרה לצד הכחול של הכביש. את הפינאלה הדרמטי שמר לאו למחזור האחרון של העונה כאשר הדרבי של מנצ'סטר נערך כשחרב ירידת הליגה מתנופפת מעל ראשה של יונייטד שהייתה צריכה לנצח ולקוות שיתר התוצאות ילכו לטובתה. בדקה ה-81 של המשחק, לאו קיבל כדור ברחבה ומתוך הערבוביה שנוצרה שלחת בעיטת עקב שגרמה לכדור לפלח את שערו של אלכס סטפניי בשערה של יונייטד ולגרום לכך שהוא מוריד אותה ליגה במו רגליו, למרות שזה היה הדרבי ולמרות שהראו לו את הדרך החוצה, לאו לא חגג את השער אלא לאחר שעיכל את העובדה שגרם לכך שהאדומים יירדו, הוא פשוט פרץ בבכי וסימן למאמנו להחליפו. בעת החילוף פרצה מהומה שכן אוהדי יונייטד פלשו למגרש כשחלקם מנסה לנחם את לאו וחלק אחר זועם עליו ומאשים אותו בהריסת המועדון. למען האמת, למרות שלאו באותו רגע לא ידע זאת, לא השער שלו הוא זה שהוריד את יונייטד אלא תוצאות יתר המשחקים שגם אם האדומים היו מנצחים בדרבי לא היו עוזרים להם להישאר בליגה. לאחר אותה עונה, לאו המזדקן כבר הודיע על פרישה ובכך חתם סיפור תמציתי של דרמה מנצ'סטרית טיפוסית. עד היום יש האומרים שדניס לאו הוא השחקן הסקוטי הגדול ביותר בכל הזמנים, לא ברור אם זה נכון או לא אבל ללא ספק-אגדת העיר מנצ'סטר הוא תואר שמתאר אותו הכי טוב.
