מונדיאל 1994, ברזיל-הולנד (רבע גמר), הסלסאו עולים ליתרון וכובש השער – בבטו, רץ כשהוא מייצר בידיו עריסה, אישתו ילדה את בנם השלישי מספר ימים לפני המשחק והחגיגה הייתה פרץ ספונטני של רגשות, רומאריו ומאזיניו הצטרפו אליו. זהו אחד הרגעים שהכניסו את בבטו לזיכרון של אוהדי הכדורגל ברחבי העולם, ההיסטוריה אולי עושה עוול לאחד הכדורגלנים הגדולים של שנות ה-90, שחקן מוביל בנבחרת ברזיל, אחד שידע לכבוש שערים ברגעים המכריעים, הילד הטוב בצמד רומאריו את בבטו, אך היו רגעים שהטילו צל על קריירה מפוארת שלו כי בעולם של כדורגל תחרותי והישגי, בבטו לא עמד בכל הקריטריונים.
ז'וזה רוברטו גמה דה אוליביירה נולד בסלבדור, באהיה (16.2.1964). כבר בגיל 8 החל לשחק במועדון כדורגל מקומי לצד נערים בגיל העשרה. בגיל 12 ויטוריה החתימה אותו. השחקן הצעיר לכד את עיניי מאמני קבוצות בוגרים רבות לאחר הופעותיו בזכייתה של ברזיל בגביע עולם u-20 שנערך במקסיקו אז שיחק בעמדת הקשר. פלמנגו הייתה זו שהחתימה אותו והגשימה עבור הנער הצעיר חלום ילדות: לשחק לצידו של זיקו. ב-1989 חצה בבטו את הכביש ועבר לצד השחור לבן של ריו דה ז'ניירו, ואסקו דה גמה, אליה הגיע כשהוא משחק בעמדת החלוץ. בבטו השתלב בקבוצה מיד עם הגעתו וכבר בעונתו הראשונה הוביל את ואסקו לאליפות. בעונתו האחרונה בקבוצה החלוץ היה בכושר שיא עבורו והוביל את המועדון לזכייה בברזילראו ובקריוקה (אליפות מחוזית). מואסקו הוא נפרד כמלך השערים של הברזילראו באותה עונה עם 18 כיבושים.
לאחר שנים מוצלחות בברזיל החלוץ החליט לחצות את האוקיינוס ולעבור לאירופה. המעבר לדורטמונד היה כמעט סגור אך פנייה של מועדון אלמוני מגלסיה, דפורטיבו לה קורוניה הביא למעבר של החלוץ לספרד. בבטו הודה לאחר שנים שכשדפורטיבו פנו אליו הוא לא ידע בכלל שקיים מקום בשם לה קורוניה.
דפורטיבו לה קורוניה
ההגעה של החלוץ לספרד הייתה סיפור הצלחה, הברזילאי הוביל את המועדון הצנוע אל התארים הראשונים בהיסטוריה שלו כמועדון כדורגל מקצועני. במחזור החמישי של עונת 92/93 דפור פגשה את ריאל מדריד בבית, האורחת לא התקשתה וכבר בדקה ה-25 הובילה 2:0. משחק הרואי של בבטו החזיר את המארחת למשחק כשהוא כובש צמד ומשווה את התוצאה. את אותו משחק לה קורוניה ניצחה 3:2, הקאמבק היה תחילתו של ה"סופר דפור" – כינוי אותו קיבלה הקבוצה בשל אותו משחק. העונה הבאה הייתה אחת העונות הגדולות בהיסטוריה של המועדון כשהקבוצה שלטה בצמרת לאורך כל העונה, אם לדייק 37 מחזורים. במחזור האחרון דפור הובילה את הטבלה עם 55 נקודות כשבארסה נושפת בעורפה עם 54 נקודות. הקבוצה הייתה חייבת ניצחון על מנת להבטיח אליפות כי הפרש השערים לא היה לטובתה (10+ לבארסה). במחזור האחרון הקבוצה התייצבה למשחק בית מול ולנסיה כשהתוצאה 0:0 דפור קיבלה פנדל, בבטו, בועט הפנדלים הבכיר שהיה על המגרש (בועט הפנדלים הקבוע לא נכלל בהרכב), סירב לבעוט ומי שבעט היה מירוסלב דג'וקיץ' שהחמיץ, המשחק הסתיים בתוצאה 0:0 כשבמקביל בארסה ניצחה את סביליה 5:2 מה שהביא לשוויון נקודות בצמרת והכרעת אליפות לפי הפרש שערים. בארסה אלופה, דפורטיבו סגנית, עונה שלמה בצמרת הסתיימה במפח נפש, אליפות ראשונה בהיסטוריה של המועדון הוחמצה ביחד עם הבעיטת עונשין. הישג נוסף של הקבוצה באותה עונה היה הניצחון הראשון באירופה, עליו ניצח בבטו כשהוא כובש שלושער בניצחון 5:0 על אולבורג הדנית. עונה לאחר מכן הברזילאי הוביל את הקבוצה לזכייה ראשונה בהיסטוריה בגביע המלך ובסופר קאפ הספרדי, למרות עונה מוצלחת וזכייה בתארים לראשונה בהיסטוריה של המועדון, פספוס האליפות שנה קודם לכן הטיל צל על הקריירה של החלוץ המוכשר.
הישארו מעודכנים
לאחר שנים יפות בספרד החלוץ החל את מסע הנדודים שלו כשבכל עונה הוא משחק במדי קבוצה אחרת (לפעמים 2). ברזיל, ספרד, יפן וערב הסעודית היו המקומות שעבר בהם עד לתליית הנעליים.
נבחרת ברזיל
בנבחרת ברזיל בבטו פרח וזה בא לידי ביטוי בתארים: מונדיאל, קופה אמריקה וגביע קונפדרציות. כבר בתחילת הדרך בנבחרת הייתה לו הזדמנות להביא לברזיל מדליית זהב אולימפית אך בגמר הסלסאו הפסידה, בבטו קיבל הזדמנות נוספת במשחקים האולימפים באטלנטה וחזר עם מדלייה אך לא מהמתכת הרצויה (ברזיל זכתה בארד). הוא לקח חלק בשלושה גביעי עולם כשב-1986 הוא נופה מהסגל רק בשל התחרות הקשה שהייתה על העמדה שלו. ב-1989 הוא הוכיח כי מקומו בהרכב כשהוביל את הנבחרת לזכייה בקופה אמריקה, 40 שנה בדיוק לאחר הזכייה האחרונה של ארץ הסמבה בגביע. את המונדיאל הבא הוא לא החמיץ וקיבל זימון, הוא עלה להופעת בכורה בטורניר בדקה ה-83 של המשחק הראשון בשלב הבתים אך לרוע מזלו אילו היו הדקות היחידות שלו באותו מונדיאל כי פציעה באימונים סיימה עבורו את הטורניר. שמו של בבטו נמצא ברשימת עשרת הכובשים הגדולים של נבחרת ברזיל.
רומאריו את בבטו
אם אומרים שספורט מחבר בין הפכים ומגשר על פערי תרבות הרי שהצמד רומאריו את בבטו הוא ההוכחה המושלמת לכך: שני שחקנים שעל המגרש הפכו את ההתקפה של הסלסאו למפרקת הגנות והתיאום ביניהם נגע בשלמות, כל בעיטה שלהם איימה להכניע שוער אך מחוץ למגרש הם שני אנשים שגם אם היו כלואים אותם יחד על אי בודד ספק אם הייתה נרקמת חברות ביניהם: בעוד שרומאריו מספק לתקשורת אמירות מעוררת סערה, בבטו היה מסוג השחקנים השקטים יותר, אחרי משחקים בבטו היה חוזר לביתו למשבצת של הבעל/אב בעוד חברו היה יוצא לחגוג ולשתות. תווי הפנים העדינים שלו משקפים את האישיות שלו – ההפך מחברו להתקפה שעל המגרש היה החלק המשלים שלו. שיתוף הפעולה הראשון בין שני שחקני ההתקפה היה באולימפיאדת סיאול (1988), שם הובילו את ברזיל לזכייה במדליית כסף. הצמד סיפק לברזיל שערים מכריעים, תארים ובעיקר כדורגל יפה. השחקנים נפגשו כיריבים במסגרת הקבוצות כששחקו במקביל בליגה הספרדית, האחד במדי ברצלונה והשני במדי דפורטיבו לה קורוניה. הפנדל שבבטו סירב לבעוט העניק לרומאריו ובארסה את תואר האליפות. גם לאחר פרישה נראה כי הצמד ממשיך את שיתוף הפעולה כאשר בבטו אימן ורומאריו היה המנהל המקצועי. אך הם לא הצליחו לשחזר את ההצלחה שלהם מהימים על הדשה והמנהל המקצועי נאלץ לפטר את המאמן, דבר שלא פגע בידידות בין השניים. אם לא בתחום הכדורגל אז לפחות בפוליטיקה – רומאריו ובבטו נבחרו לתפקידים פוליטיים בריו דה ז'ניירו ב-2010.
בבטו הוא אחד מתוך רשימת ארוכה של גאוני כדורגל ברזילאים, כאלה שגרמו למיליונים ברחבי העולם לאהוד את המשחק, אחד ששיחק את הכדורגל כמו שהוא, נשאר אבא/בעל אהוב ומסור למרות העולם המפתה שבחוץ. בבטו הוא מהזן הנדיר שנתן הצגה על המגרש וכמו בתאטרון כשירד המסך – חזר להיות איש משפחה רגיל.
