הפנומן ממדריד חוגג יום הולדת 32, וזה הרגע להעיף מבט אל העבר, ההווה והעתיד של אחד הגדולים. כתבה מיוחדת של נתיב כפרי
נאמר כבר הכל – אז מה אפשר להוסיף על כריסטיאנו רונאלדו? מדובר על השחקן העשיר והנערץ ביותר בעולם. השם שלו חוצה גבולות ויבשות, והוא מושא להערצה אצל נשים וגברים כאחד ורבים שמים את שמו בין הגדולים שאי פעם ליהטטו בכדור. עם זאת, הוא רחוק מלהיות קונצנזוס. לא מעט אוהדי כדורגל שאינם אוהדי ריאל מדריד אינם סובלים אותו כלל, ובמגרשים רבים הוא מקבל שריקות בוז צורמות. יש שמחשיבים אותו כאגוצנטרי ושחצן, אם כי רבים הודו כי היורו האחרון בו זכה עם פורטוגל ודווקא כדמות טרגית נסכה בו משהו אנושי, משהו שסותר את דמות הפסל היווני שנוצרה לו. מאחר והיום הוא חוגג 32 אביבים ומרבית הקריירה שלו כבר מאחוריו, ננסה לשים תווית חדשה על בקבוק היין המשובח הזה, ונביט אל העתיד הקרוב ואל הנתיב ההיסטורי שהענק הזה ישאיר מאחוריו לדורות הבאים.
קודם כל, בנימה אישית, כריסטיאנו רונאלדו הוא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה. קשה להעריך אותו אחרת. הוא שינה משהו בענף, והוסיף גוון מיוחד ואתלטי למשחק שבו יחידים מתבלטים בעיקר בזכות חבריהם לקבוצה. פעמים רבות, כינו את כריסטיאנו "האתלט הכי גדול ששיחק את המשחק". ואם בעבר היה הפורטוגלי השלישי בהיסטוריה, מאחורי לואיש פיגו ואוזביו, הרי שהוא עבר אותם בזכות הישגיו והשאיר להם אבק בזכות יכולתו. אולי הדבר הכי בולט ב"אל קומנדנטה", כפי שכינה אותו פעם נשיא פיפ"א המודח ספ בלאטר, הוא המספרים. לא משנה מה יגידו עליו, מהמספרים שלו אי אפשר להתעלם. בכל פעם הוא ממציא את עצמו מחדש ומתעלה לגבהים חדשים, והוא הופך את הבלתי אפשרי לדבר מושג. אולי זו הסיבה שהצמידו לו את תווית ה"עבודה הקשה", דבר שהוא כמובן אבסורד. אין עבודה קשה שמשיגה תוצאות ללא כישרון, וכל ספורטאי מקצוען בימינו עובד קשה מאוד. כמה כריסטיאנו רונאלדו יש? רק אחד.
אבל לא תמיד היה כריסטיאנו רונאלדו אותו כוכב ענק האהוב ושנוא כמעט באותה מידה על שני חצאי העולם. היו זמנים שהוא היה פוטנציאל צעיר ומוכשר, שעתידו היה מוטל על כף המאזניים. כילד, כריסטיאנו שיחק בסמרטוטים ובכדורים מאולתרים ברחובות העיירה הענייה מדיירה, בה הוא גדל. הוא הצטרף לקבוצת הילדים אנדוריניה, אחר כך בילה כמה שנים בקבוצת נסיונאל. בגיל 12 חתם כריסטיאנו רונאלדו בקבוצת ספורטינג ליסבון עבור 1500 ליש"ט, שם הוא עתיד לעשות את צעדיו המקצועיים הראשונים. לא רק שהוא התמודד עם הבדידות בעיר הגדולה ועם חוסר האמצעים המשווע של משפחתו, היה אתגר נוסף שאיתו נאבק כריסטיאנו הצעיר, מאבק פיזי. כנער, הוא סבל מסימפטום לבבי הקרוי טכיקרדיה. זהו מצב של קצב לב העולה על הקצב הנורמלי בזמן מנוחה. הטכיקרדיה איימה על עתידו המקצועי וסיכנה את חייו. הוא עבר אבלציה, או צריבה מונחית-צנתר. זהו ניתוח לייזר שצורב את האזור הפגוע בלב, עם סיכויי הצלחה גבוהים. כמה ימים לאחר הניתוח המוצלח, הוא חזר לשחק כדורגל.
למעשה, ליסבון הייתה בעיקר תחנת מעבר למנצ'סטר יונייטד. פרגוסון השיג קבוצות אחרות במרדף אחרי הכישרון הצעיר, והוא ירש את הספרה המחייבת 7 מדיויד בקהאם, הכוכב הגדול שהסתכסך עם פרגוסון ועבר לריאל מדריד. תחת שרביטו של מגלה הכישרונות הגדול בהיסטוריה, צמח כריסטיאנו להיות אחד משחקני האגף הטובים בממלכה. אבל בתחילת דרכו היה כריסטיאנו הצעיר (שעבר ליונייטד בגיל 18) מפלרטט רבות עם הפדלאדה – התרגיל שבו שחקן מסובב את רגליו מסביב לכדור כלפי חוץ, כל אחת בתורה, במטרה לבלבל את היריב ולא לתת לו לדעת "מאיפה זה יבוא לו". כריסטיאנו בעצמו היה מתבלבל לעתים בתרגיל בו השתמש בהפרזה, ופרגוסון נהג בו בסבלנות ונסך בו יסודות נוספים של כדורגל. כשכריסטיאנו שיפר את התנועה עם הכדור ואת המהירות והחדות שלה, הוא הפך לשחקן מסוכן מאוד. בעונת 2006-07, אחרי 3 עונות ללא תואר אליפות עבור השדים האדומים, הוא היה אינסטרומנטלי בחזרה שלהם אל קדמת הבמה גם בפרמייר ליג וגם בליגת האלופות.
בשנים האלה, כריסטיאנו שיחק בעיקר באגף ימין, אבל עם הזמן הוא החל להיות חופשי יותר על המגרש. אחד מכלי הנשק הכי מסוכנים שלו היה הבעיטה החופשית. למעשה, את שערו הראשון ביונייטד כבש הפנומן בבעיטה חופשית ב-1 בנובמבר 2003. עונת הפריצה הגדולה, 2006-07, הראתה כי בגיל 22 הוא מוכן להפוך לאחד השחקנים הטובים בעולם. את שעריו הראשונים בליגת האלופות הוא כבש בעונה זו, צמד ברבע הגמר נגד רומא (10.04.07). אבל שער נוסף בחצי הגמר לא מנע ממילאן להדיח את השדים האדומים ולהפוך לאלופת אירופה בפעם השביעית. בעונה הבאה היה זה סיפור שונה בתכלית. כריסטיאנו רונאלדו התפרץ כמו מלוע של תותח וכבש 42 שערים ב-49 משחקים! זהו ההישג השני בטיבו ביונייטד אחרי דניס לואו (46) והראשון עבור קשר. הוא גם הפך לשיאן השערים בעונה אחת (של 38 משחקים) אי פעם במדי השדים האדומים, וכבש 31 שערים.
הישארו מעודכנים
אם בעונת 2006-07 זה הספיק לאליפות וחצי גמר האלופות, הרי שהפעם היה כריסטיאנו רונאלדו הצגה של איש אחד בתיאטרון החלומות, ויושביו התענגו וספקו כפיים כשהיונייטד זכו באליפות אירופה שלישית בהיסטוריה. כריסטיאנו כבש את השער המכריע בשמינית הגמר נגד ליון, שער נוסף ברבע הגמר נגד רומא ואת השער הראשון בגמר נגד צ'לסי. אבל קרה גם דבר נוסף, אם בעונה שעברה היה כריסטיאנו שלישי בתואר כדור הזהב, השנה הוא הפך רשמית לשחקן השנה בעולם והפך בסך הכל לשחקן הרביעי של יונייטד שזוכה בפרס היוקרתי, הראשון מזה 40 שנה. הוא גם הפך לשחקן היחיד של יונייטד שזוכה בנעל הזהב, שחקן השנה באירופה ושחקן השנה בעולם (מטעם אופ"א ופיפ"א). באותה העת, לא היה ספק בין הפרשנים, שקבעו פה אחד כי כריסטיאנו רונאלדו טוב מליאו מסי (שהגיע בשנה הקודמת למקום שני בכדור הזהב אחרי קאקה, ולשני אחרי כריסטיאנו ב-2008). בשנתיים האלה, החלו הניצוצות לויכוח העתיק הזה, רונאלדו או מסי, והיריבות הספורטיבית הפכה רשמית כשבחצי גמר האלופות הדיחו השדים האדומים את ברצלונה.
כבר בסיום אותה עונה, החלו לצוץ שמועות על מעבר אפשרי לריאל מדריד, אבל רק ביולי 2009 התאפשר המעבר עבור סכום שיא עולמי בזמנו של 80 מיליון ליש"ט. רונאלדו הגשים את חלום ילדותו, והפך מ-7 באדום ל-9 בלבן. מה שאפשר זאת היו שלושה דברים: ההפסד הביתי של ריאל שנכנעה לברצלונה בתוצאה 6-2, הרצון של ריאל "להביא את התשובה" לליאו מסי והרצון של השחקן לשחק במדי הבלאנקוס. כאן כבר שום דבר לא עצר את הפנומן, שכבר בעונתו הראשונה כשחקן ריאל מדריד הבקיע 33 שערים. הוא מצא את ביתו, ואחרי העזיבה של שיאן השערים ומלך ההופעות ההיסטורי ראול, קיבל שוב את הספרה 7. המטרה הבאה של ריאל הייתה לחזור להיות כוח משמעותי באירופה אחרי 6 שנים רעות, בהן לא עברה את שלב שמינית הגמר. מטרה נוספת הייתה לשנות את מאזן הכוחות בספרד, ולעצור את ברצלונה. מוריניו היה האיש שנבחר למשימה, והוא הצליח בשני ההיבטים.
כבר ב-2010-11, העונה הראשונה של מוריניו, שבר כריסטיאנו את שיא השערים לעונה בריאל מדריד וכבש 53 שערים, מתוכם 40 שערי ליגה, גם כן שיא מועדון. קפיצת המדרגה הזו התאפשרה בזכות סגנון המשחק הטכני המשוחק בספרד, וכן בשל היריבות הצמודה עם מסי שגרמה לשני השחקנים להתעלות לגבהים חדשים. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה ששני הטובים בעולם לא רק משחקים באותו עידן, אלא גם באותה ליגה ובשתי קבוצות יריבות על אותם התארים. ריאל של מוריניו הגיעה לחצי גמר האלופות לראשונה מזה 8 שנים, ועשתה זאת בכל עונה מאז. בנוסף, ריאל ניצחה את ברצלונה בגמר הגביע הספרדי, ורונאלדו כבש את שער הניצחון. אחרי ניצחון ראשון מזה 4 שנים על היריבה המרה, זכתה ריאל באליפות ראשונה מזה 4 שנים בעונת 2011-12, וכריסטיאנו המשיך את הכושר המדהים שלו עם לא פחות מ-46 שערי ליגה ו-60 שערים ב-55 הופעות.
בשלב הזה היה ברור כי כריסטיאנו עתיד להפוך למלך שערי המועדון. הוא השיג זאת ב-17 באוקטובר 2015, כשכבש את שערו ה-324 במדי הבלאנקוס אחרי פחות משבע עונות במועדון. בנגזרת הקבוצתית, ריאל לא זכתה באליפות ב-4 העונות הבאות, אבל זכתה פעם נוספת בגביע המלך ופעמיים בליגת האלופות. באירופה היה כריסטיאנו השחקן החשוב ביותר עבור המרנגס בדרך לזכייה, ואף כבש את הפנדל המנצח בעונה שעברה בדו קרב הפנדלים כשהוא לא כשיר במאת האחוזים. אחר כך הגיע קיץ נהדר, שבו זכה עם הנבחרת הפורטוגלית בתואר הראשון בתולדותיה – יורו 2016. רונאלדו העלה במו ידו את הנבחרת לשלבי ההכרעה, והשווה את שיא השערים בתחרות. בכך הוא הצליח להתעלות על יריבו הגדול מסי, שנכשל בפעם השלישית ברציפות בגמר עם נבחרת ארגנטינה.
ועתה בגיל 32 מתחיל כריסטיאנו את המסע אל עבר המורשת. עם 575 שערים בכל הזמנים (אחד פחות מהמבקיע השישי בהיסטוריה של המשחק), יש לו כמה עוד כמה אתגרים שיקבעו סופית את מקומו בהיסטוריה הזו. הראשון, המורשת שלו בריאל. עצם העובדה שהוא נכנס לדפי ההיסטוריה כאחד מעשרת הכובשים הגדולים אי פעם בקבוצה כמו ריאל מדריד מצביעה על איכות שייחודית לו ולמסי (שעושה דברים דומים במדי ברצלונה). קשה לתפוס 95 שערים בליגת האלופות. עד שראול הבקיע שער 50 אי שם לפני יותר מעשור, זה לא היה נראה אפשרי, וכשהוא שבר את שיאו האלמותי של די סטפאנו כגדול כובשי הבלאנקוס ב-2009, היה נדמה כי זה שיא שכבר לא יישבר. ואז הגיע כריסטיאנו. כדי להתייצב בשורה אחת עם ראול ועם די סטפאנו, ואף לעבור אותם, מה שחסר לו במדי הקבוצה הוא בעיקר אליפויות. בעוד ליריבו מסי יש 8 תארי אליפות, לכריסטיאנו יש 4 בלבד. מה שהוא ירצה זה לזכות לפחות ב-3 אליפויות נוספות, ועדיף ברצף.
דבר נוסף שימצב את מקומו כגדול שחקני ריאל מדריד הוא זכייה בלפחות גביע אירופה אחד נוסף. די סטפאנו אמנם זכה בחמישה רצופים עם הבלאנקוס, אבל בהתחשב בכל הפרמטרים הנוספים – התחרות עם שחקן יריב ראש בראש, התחרות עם הכסף הגדול בשוק העולמי ועם קבוצות יריבות בעלות יכולת דומה, גביע נוסף יעלה את קרנו של כריסטיאנו כגדול השחקנים בלבן. כמובן שיש כאלה שיכתירו אותו כבר עכשיו, אבל עם תארים אי אפשר להתווכח. התארים גם יעשו את ההבדל עבור המקום שלו בין הגדולים ששיחקו את המשחק. אם הוא כעת בעשירייה, הרי שגביע עולמי עם פורטוגל יציב אותו בין ה-3 הגדולים. זה חלום מרחיק לכת, אך מציאותי. פורטוגל נהנית מדור זהב שני, ומכמות הולכת וגדלה של שחקנים מוכשרים. כאלופת אירופה, היא כבר יודעת טעמו של הצלחה, ובגיל 33 יכול כריסטיאנו להצעיד את נבחרתו אל עבר תואר היסטורי נוסף. עתה גם הסקפטים לא יטילו ספק באפשרות הזו.
מורשת נוספת ואולי החשובה מכולן היא היריבות שלו מול מסי. בכל צעד ושעל, משווים בין שני הטיטאנים האלה. כיום, בעידן הסטטיסטיקה המוגברת, סופרים להם הכל – מי כבש כמה באיזה מפעל, מי מלך שערי רבע גמר האלופות או גביע המלך ואפילו מי מרוויח יותר. אבל יש שלושה דברים שמבחינה היסטורית יכריעו את המאבק הזה. הראשון – שערים. כידוע, מסי צעיר מכריסטיאנו בשנתיים ומחצה. מה שתאורטית אומר שהוא יוכל לשחק יותר זמן. כבר 5 שנים ברציפות שפער השערים ביניהם עומד על 30 עד 40 שערים לטובתו של המבוגר מבין השניים. למרבה הפלא, הוא איתן ויציב. בתחרות האישית ביניהם, ירצה כריסטיאנו לעשות את כל מה שביכולתו כדי לייצר כמה שיותר שערים בליגת האלופות כדי לנסות ולהישאר מלך השערים ההיסטורי של המפעל. כל אחד יכול להיות השחקן הכי מבוגר שכבש בשלב הבתים, אבל שיאן השערים במפעל הוא סמל של יוקרה.
גם אף אחד לא מבטיח ששניהם יסיימו את הקריירה בקבוצותיהם הנוכחיות. מסי הצהיר בעבר שהוא רוצה לשחק בעתיד בארגנטינה, ואילו כריסטיאנו לא פסל אפשרות לשחק ב-MLS. אם אחד מהם יעבור לפני השני, הרי שתהיה לשני הזדמנות לצמצם פערים או להגדילם. גם בליגה הספרדית כריסטיאנו שני רק למסי, אם כי יהיה קשה לסגור פער של כמעט 60 שערים. אבל כריסטיאנו יכול לתת כמה עונות טובות ולנסות להגדיל את הפער הכללי מיריבו, מה שכמובן לא תלוי רק בו. תמיד יישאר למסי את היתרון היחסי של הגיל, וכל עוד שניהם בריאים, בכושר טוב ובקבוצות הנוכחיות שלהם, הקרב הזה יימשך. במקרו, מסי זכה ביותר תארים מאז כריסטיאנו עבר לריאל מדריד. על כן, הפקטור הקבוצתי יעבוד גם כאן. וממילא, ככל שכריסטיאנו יהיה שחקן קבוצתי טוב יותר, הוא גם יהיה מצליח יותר כיחיד.
אם כן, מה שנותר לכריסטיאנו הוא לשמור או לשבור את השיאים הבאים:
- להיכנס אל בין חמשת הכובשים הגדולים בהיסטוריה. קפיצת מדרגה משמעותית מהעשירייה – הוא צריך לכבוש עוד 160 שערים כדי להשתוות לגרד מולר האגדי. קרוב לוודאי שהוא גם יעשה זאת.
- לזכות בגביע העולמי – בטורניר טוב, כריסטיאנו מסוגל לזכות גם בתואר הגדול מכולם.
- לשמור על שיא השערים באלופות – אם ימשיך לכבוש בצרורות במפעל, הוא מסוגל לשמור על המקום הראשון.
- להפוך לאירופאי בעל מספר השערים הרב ביותר בנבחרת – לכריסטיאנו 68 שערים במדי הסלסאו, והוא מלך שעריה בכל הזמנים. הוא זקוק לעוד 17 שערים כדי לעבור את פושקאש. נשמע פשוט, אבל זה בכלל לא. האם זה אפשרי? בהחלט.
- להגיע כמה שיותר קרוב לפלה ככובש הגדול ביותר במועדונים: כריסטיאנו רונאלדו יהיה העונה הכובש הגדול ביותר בליגות הבכירות. כבר עכשיו, יש לו 360 שערים שכבש בליגה הפורטוגלית, האנגלית והספרדית. עוד 7 בלבד, מספר המזל שלו, והוא עובר את ג'ימי ריבס, שכבש 357 שערים באנגליה ואת היתר באיטליה. 378 שערי ליגה יציבו אותו במקום העשירי בכל הזמנים (בליגות הבכירות), ועוד 40 שערים ישיגו לו 400 שערי ליגה, הישג שרק 8 ברי מזל השיגו. אף לא אחד מהם בין חמש הליגות הבכירות. כדי להשיג את הגדול מכולם, הוא יצטרך להשוות את השיא של פלה שעומד על 541 שערי ליגה. נצטרך לשבת ולראות את ההיסטוריה נכתבת.
- יכול להשוות 5 זכיות בכדור הזהב
- יכול לשפר 4 זכיות בנעל הזהב
אלה ושיאים נוספים עוד עומדים בפני אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה. כמה טוב להיות כריסטיאנו רונאלדו!
