סלים טועמה תולה את הנעליים, לאחר קריירה ארוכה ומרשימה. השחקן שבילה את רוב הקריירה בהפועל ת"א, זכה לקללות וגידופים בכל מגרש בארץ והפך את הבעיטה החופשית לאומנות, ישמש כעוזר המאמן של אופיר חיים במכבי שעריים
אומת הכדורגל התרכזה כמעט באופן גורף בהודעת הפרישה של פרנק למפארד אמש. לאחר ששימש בעשור הקודם כאחד הפרזנטורים המובילים של הכדורגל העולמי, הפרישה של הקשר האנגלי שהיה הברומטר של צ'לסי החדשה והמצליחנית, בעצם המשיכה להמחיש לנו את העובדה שחילופי דורות הם חלק אינטגרלי מהמשחק.
גם כאן במדינתו הצנועה, אחד מהשחקנים שהכי ייצגו את הכדורגל של תחילת המילניום, הודיע על פרישה מהמשחק, בצניעות יחסית. סלים טועמה ששיחק בשנתיים האחרונות במכבי שעריים, החליט שהגיע הזמן להפסיק, לאחר קריירה מקצוענית שנמשכה 18 וחצי שנים. השחקן הטכני, אמן הבעיטות החופשיות, שככל הנראה ספג הכי הרבה קללות במגרשי ישראל במהלך הקריירה, רובן בנוגע למוצאו. לאורך הקריירה סלים לא נתן לעובדה, שאוהדים רבים סימנו אותו כמטרה, לשבור אותו. סלים מעולם לא נגרר לפרובוקציות על רקע לאומני, ותמיד התנהל עם חיוך על הפנים מול הגזענים.
סלים סיים קריירה עשירה שכללה, אליפויות בארץ ובבלגיה, גביעים, והצלחות במפעלים האירופאים. בנוסף להיותו אחד מבועטי המצבים הנייחים הטובים ביותר שהיו במדינה הזו, סלים היה אחד מהסמלים הגדולים של הפועל ת"א, חלק משמעותי מהקבוצה האדומה של העשור הקודם, וגם הנוכחי, עד שעזב את הקבוצה בטונים צורמים בפעם השלישית בקריירה.
סלים החל את דרכו המקצועית בגדנ"ע יהודה, שם הציג לראשונה את יכולתו הגבוה. סלים היה חלק מנבחרת הנערים שסיימה במקום השלישי באליפות אירופה של 1996. בגיל 19 בלבד, נרכש הנער מיפו על ידי מועדון הפאר הפועל ת"א. במחזור העשירי של אותה עונה סלים כבש את שערו הראשון במדי הקבוצה ובליגה הבכירה (אז הליגה הלאומית) נגד הפועל ראשל"צ, איך לא, מבעיטה חופשית. סלים המשיך לקבל את הקרדיט ממאמן הקבוצה- "השריף" אלי כהן, וסיים עונה ראשונה בכורה מוצלחת במדים האדומים, שהוא מבקיע שישה שערים בליגה והוסיף אחד בגביע, לאחר שכבש בחצי הגמר את שער הניצחון נגד הפועל פ"ת. בגמר הגביע סלים וחבריו פגשו את היריבה הגדולה מי-ם. המשחק הלך לדו קרב פנדלים, במהלכו סלים החטיא את הבעיטה שלו, אך למרות זאת האדומים הצליחו לזכות בגביע ראשון מזה 16 שנים.
בעונה לאחר מכן, השריף עזב למכבי חיפה, ובמקומו הגיע דרור קשטן הקשוח. ההתחלה של סלים תחת המאמן\רס"ר לא הייתה מבטיחה, לאחר שמיעט לפתוח בהרכב בחלק הראשון של העונה, וכבר חשב לעזוב את הקבוצה. לאחר שיחה שערך עם שלום תקווה הוותיק, סלים החליט להישאר במועדון עמו הפך למזוהה כל כך במהלך השנים. לאחר הפסד למכבי חיפה, קשטן החליט על מהפכה בהרכב. המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי, החליט לשים את מבטחו במספר צעירים מוכשרים שיובילו את הקבוצה. טועמה לצד עומרי אפק, פיני בלילי וכפיר אודי השתלבו בהרכב האדומים, ומי שנודעו לימים כ-"תינוקות קשטן" הפכו לחלק מהותי מהזכייה של האדומים באליפות ראשונה מאז 1988. באותה עונה גם סלים כבש את שערו הראשון בדרבי של ת"א, בניצחון 2-1 על היריבה השנואה.
הפועל שוב העפילה לגמר הגביע, מול בית"ר י-ם. הזמן החוקי הסתיים בשיווין 1-1 לאחר שערים מאוחרים של דיאן ראצ'וניצ'ה ו-ויקטור פאצ'ה. חמש דקות לפני סיום הארכה, סלים הצליח להחזיר את היתרון לאדומים, שכבר היו בטוחים שהגביע שלהם. אך שוב ויקטור פאצ'ה החזיר את הירושלמים למשחק, ושנה שנייה ברציפות הקבוצות הלכו לקרב בעיטות הכרעה. כמו בגמר דאשתקד, סלים החמיץ את הפנדל שלו, אך שוב הפועל הצליחה לזכות בגביע, ולהבטיח דאבל ראשון מאז קמה מדינת ישראל.
שנתיים לאחר הדאבל ההיסטורי, סלים היה חלק מאחד ההישגים גדולים של קבוצה מישראל במסגרת אירופית. הפועל ת"א הגיעה עד לרבע גמר גביע אופ"א, שבדרך היא חולפת על פני קבוצות מרשימות כמו צ'לסי (שבמדיה שיחק אחד פרנק למפארד), לוקומוטיב מוסקבה ופארמה. ברבע הגמר הפועל פגשה את מילאן הגדולה, שזכתה בעונה לאחר מכן בליגת האלופות. הפועל הצליחה להדהים את הרוסונרי, במשחק ה-"ביתי" שנערך באצטדיון ה-GSP בניקוסיה, זכר לתופת הפיגועים שרדפה את מדינתנו דאז. בסן סירו הקבוצה של קרלו אנצ'לוטי מחקה את הפיגור והדיחה את קשטן וחניכיו.
כמו שכבר כתבתי, זו הייתה תקופה טעונה פוליטית, לאחר ההתנפצות לרסיסים של הסכם אוסלו, והיאוש של הציבור מהמצב הביטחוני, מה שהוביל לצוהר לגילוי קיצוניות בחברה הישראלית. אוהדים רבים, בעלי אוריינטציה גזענית, בעיקר כאלו מהיריבות הגדולות של הפועל ת"א, החלו לקרוא קריאות מכוערות לעבר סלים, על בסיס מוצאו. הקריאות האלו הפכו להיות מהרעות החולות הבולטות ביותר של הכדורגל בציון, וסלים הפך בעל כורחו לאויב של ציבור, והעובדה שהוא בכלל ערבי-נוצרי שגדל ביפו לצד יהודים וערבים כאחד, עניינה את אותם ניצים כקליפת השום. סלים לא התרגש במיוחד מהמחוות הלא מפותחות במיוחד, וענה בעיקר על המגרש.
סלים מעולם לא נתן לפרובוקציות להשפיע על יכולתו במגרש, ואף התייחס לתופעה בהומור לאחר שהתארח בתכניות קומיות בכמו "הרצועה" -בה שיחק מחבל עם חגורת נפץ, ו-"אנחנו במפה" שם נחטף על ידי אוהדי בית"ר במסגרת מערכון. ככל שהקללות התגברו, כך גם הקריירה של סלים המשיכה לתפוס תאוצה, וסלים סיים עוד עונה מוצלחת בהפועל, והפך לאחד מאהובי הקהל, בעיקר בזכות יכולתו לגרום לאוהדי מכבי צער רב.
קיץ 2003 היה קשה לאוהדים באדום, שראו את הבעלים סמי סגול, מכבה את צינור התזרים הכספי, וכתוצאה מכך נמכרו כמעט כל כוכבי הקבוצה שלקחו חלק במסע האירופי, ביניהם סלים, שעבר למכבי פתח תקווה. גם בכחול של המלאבס, סלים סיים עונה מצוינת מבחינה אישית וקבוצתית, כשהקבוצה מסיימת במקום ה-3. לאחר עונה אצל הלוזונים, סלים ניסה לראשונה לתרגם את יכולותיו מעבר לים, לאחר שעבר לקייסריספור הטורקית. לאחר חצי שנה בלבד בטורקיה במהלכה כמעט ולא שיחק, סלים חזר למכבי פתח תקווה לקדנציה שנייה מוצלחת גם כן, לאחר שעזר לקבוצה להתעלות על העונה שקדמה, לסיים במקום השני בליגה ולשחק בשלב הבתים של גביע אופ"א.
בקיץ 2006 סלים הוחזר להפועל ת"א, לשמחתם של הרבה של אוהדי הקבוצה. באותה עונה סלים הציג את יכולתו האישית המרשימה ביותר בכדורגל הישראלי. בליגה סלים כבש שמונה שערים, ועזר לקבוצה לסיים עם גביע נוסף, לאחר שגברו בפנדלים על הפועל אשקלון. למרות אירועי העבר, גם הפעם סלים לקח על עצמו אחריות ונמנה בין בועטי הפנדלים של קבוצתו, והפעם הבקיע, בדרך לגביע השלישי בקריירה שלו. בזירה האירופאית סלים והפועל עשו חיל גם כן. האדומים השיגו ניצחון גדול בפארק דה-פראנס על פריס סן ג'רמן, שטועמה כובש צמד שערים מתוך הרביעייה שהאדומים הבקיעו לרשתו של מיקאל לאנדרו. הפועל העפילה לשמינית הגמר, שם חיכתה לה ריינג'רס, קבוצת הפאר הסקוטית. הפועל השיגה ניצחון 2-1 במשחק הראשון שסלים מבקיע בבעיטה חופשית אופיינית, אך בגומלין בגלזגו האדומים נשחטו 4-0 על ידי הכחולים, והודחו מהמפעל לאחר עוד קמפיין אירופאי מרשים. במשאל שנערך בקרב אוהדי הפועל, סלים זכה בתואר שחקן העונה של הקבוצה.
בסיום אותה עונה סלים עבר לתחנה השנייה שלו באירופה, סטנדרד ליאז' הבלגית, ששילמה להפועל מיליון דולר על מנת להחתים את השחקן. בצבע הנכון סלים מרגיש ככל הנראה בנוח תמיד, כי התקופה במדי האדומים מבלגיה, הייתה באופן משמעותי יותר מוצלחת מהתקופה בטורקיה, שם בעיקר חימם את הספסל. סלים שותף ב-26 משחקים בעונתו הראשונה, בה זכתה קבוצתו באליפות הליגה. גם את עונתו השנייה סלים פתח טוב, לאחר שכבש 3 שערים ב-9 משחקים, אך מפה מעמדו התדרדר וסלים כמעט ולא שיחק בהמשך העונה, בסיומה סטנדרד זכתה באליפות שנייה ברציפות.
לאחר עונה בלאריסה היוונית, סלים חזר לקדנציה שלישית בהפועל ת"א, הדאבליסטית הטרייה. סלים זכה לשחק עם הפועל בליגת האלופות. האדומים הוגרלו לבית יחד עם שאלקה 04, בנפיקה ליסבון ואולימפיק ליון. במשחק בגלזנקירשן מול שאלקה, סלים בישל לשכטר את שער הניחומים בהפסד. לסיבוב המשחקים השני האדומים הגיעו ביכולת משופרת, והשיגו ניצחון גדול על בנפיקה בבלומפילד, ושתי תוצאות תיקו מול שאלקה וליון. גם את המשחק בסטאד דה ז'רלאן סלים יזכור עוד הרבה זמן, לאחר שהרמה שלו הובילה לשער המספרת הבלתי נשכח של ערן זהבי.
באותה עונה סלים זכה בגביע המדינה הרביעי שלו, לאחר שכבש בפתיחת המשחק את שער הניצחון נגד מכבי חיפה. סלים המשיך להיות חלק מהותי מהמועדון בשתי העונות הבאות, ואחד הסמלים המובהקים של המועדון. הקהל האדום, אהב אותו בגלל יכולתו, אך גם בגלל מה שהוא ייצג. אוהדי הפועל שרים "כל העולם כולו שונא את הפועל-ורק אני אוהב", וכך הם חשו לגבי טועמה. בעולם רווי טוסטסטרון והתלהמות, שברקע אוהדים של קבוצות יריבות שרים שירים גזעניים ומאשימים את סלים בכל פיגועי ישראל מאז כתיבת הספר הלבן- אוהדי הפועל עמדו מאחורי השחקן, שהחזיר להם באינספור רגעים מאושרים, שערים בדרבים ותארים.
אך בשונה מיחסיו מול אוהדי הקבוצה, סלים לא תמיד ראה עין בעין עם הנהלת המועדון והצוות המקצועי. לאחר שהפועל נכנסה לעוד לופ פיננסי, סלים שוחרר על ידי המנהל המקצועי דאז, אייל ברקוביץ'. סלים עבר לבני לוד מהליגה השנייה, ועונה לאחר מכן חתם במכבי שעריים עמה עלה מליגה א' לליגה הלאומית. סלים המשיך לשחק חצי עונה במדי הקבוצה מרחובות לפני שהודיע אמש על סיום הפרק של חייו כשחקן כדורגל.
למרות היותו שחקן דומיננטי בליגה הישראלית, סלים כמעט ולא שיחק במדי הנבחרת, מכיוון שהיה חלק מ-"פרשת הנבחרת הצעירה", משנת 2000, אז בילה לצד כמה מחבריו לסגל עם נערה צעירה, ערב לפני משחק. סלים הושעה מכל מסגרת לאומית לחמש שנים, ובאוגוסט 2005 ערך את הופעת הבכורה שלו בכחול לבן, הראשונה מ-13 הופעות במהלכן כבש שער אחד.
סלים ישמש כעוזר המאמן של אופיר חיים, וינסה לעזור מהקווים לקבוצה מרחובות ששימשה לו כבית חם בשנה וחצי האחרונות במאבקי התחתית הקשים. הפרישה של סלים טועמה היא חלק סדיר מעולם הכדורגל, דור הולך ודור בא. עדיין לראות את הדור הזה הולך ונעלם גורם למלנכוליות מסוימת.
סלים זכאי לכל הערכה, על קריירה גדולה, מלאה בהישגים ורגעים מרטיטי לבבות. גם על פועלו למען המאבק בגזענות אליו נכנס בעל כורחו, בגלל מוצאו והקבוצה בה שיחק. סלים לא התנער מהמעמד לו זכה ככדורגלן מהמגזר, למרות שלא יצא במהלכים דרסטיים. סלים לא ראה טעם להתרגז ולקוות שיציעים שלמים של אנשים משולהבים יקשיבו לו, אז הוא פשוט שמר על פאסון של פוליטיקאי ממולח, והוכיח פעם אחר פעם גדולת נפש מול אנשים מיושנים בחשיבה. כך יצא שבמהלך חגיגות אליפות של בית"ר י-ם, עמית בן שושן, חלוצה הצעיר של בית"ר, שר לצד האוהדים שירים גזעניים שכללו גידופים כנגד סלים.
בזמן שכל התקשורת צלבה את בן שושן, סלים הגיב בפייסנות ואמר שמדובר בבחור צעיר שלא התכוון לפגוע. בזכות גדולת הנפש של סלים קריירה של שחקן צעיר לא נפגעה כתוצאה מרגע של טיפשות, וצמד השחקנים הצטלמו יחד לקמפיין נגד הגזענות. לטעמי לא היה מעולם בועט ממצבים נייחים כמו סלים, שכבש באמת כמה מהשערים הנפלאים ביותר שנראו בכדורגל הישראלי. למרות שבמשך יותר מעשור וחצי סלים קיבל קללות קשות ככל הנראה בכל מגרש בארץ, גם בסכנין לטענתו, כל אוהד כדורגל מבין שנפרדנו מאחד השחקנים המרגשים של דור שהולך ונגמר.
