סמבה או בארסה

ניימאר הגיע לברצלונה עם מטרה ברורה והיא להפוך לטוב בעולם. לפני שתי עונות נראה היה שהוא בדרכו הבטוחה לשם, העונה נראה כי ה-waze הפנימי שלו מחשב מסלול מחדש, ניי נראה מכובה, חסר חיות, אדיש ובעיקר בא כדי לשחק 90 דקות וללכת. התשוקה לכדור נשארה אך החיוך והשמחה נעלמו כלא היו, הביטחון נשאר אך הסמבה עזבה יחד עם אלבס ואדריאנו. החוסר תנועתיות בהתקפה הורג את הייחודיות של הברזילאי ומשחק המסירות המשעמם מרדים אותו. בדיוק כפי שחזה מוריסי רמאליו מאמנו של ניימאר בסנטוס – אם בברצלונה ינסו לשנות את סגנון המשחק של ניימאר או יגבילו אותו הם יאבדו את המחיקו (קסם) וישארו עם המוהיקו. העונה בארסה נשארה בעיקר ורק עם המוהיקו.

נפילת מתח
ניימאר חזר לברצלונה לאחר שהגיע לאחד מרגעי השיא בקריירה שלו – זכייה במדליית זהב אולימפית עם נבחרת ברזיל לעיני הקהל הביתי כשעל זרועו סרט הקפטן. ניי הוביל והנהיג את הסלסאו כל הדרך אל ראש הפודיום כשהוא מנצח על הסמבה בצהוב. את הפנדל המכריע הקפטן ניגש לבעוט כשהוא אינו מצליח לעצור את הדמעות כשהכדור עבר את קו השער. עבור שחקן נבחרת ברזיל לא יכול להיות רגע גדול מזה – להביא תואר בפעם הראשונה בהיסטוריה במגרש הביתי כשמשקולת של 200 מיליון צפיות מונחת על הכתפיים של הילד הצנום. רבים הטילו ספק ביכולות של השחקן שגדל בסנטוס וטענו שהוא אינו יכול ומסוגל להנהיג את הנבחרת, האחריות והבגרות הנדרשות גדולות ממנו בכמה מידות, המשחקים האולימפיים היו תחנה חשובה בקריירה של החמישי בטבלת כובשי השערים של הסלסאו שכן אכזבות חוזרות ונשנות בטורניר האולימפי כולל ההפסד למקסיקו בגמר 4 שנים קודם הביאו לכך שכל תוצאה פרט למדליית זהב לא תתקבל בברכה. המוהיקו עמד במשימה ובגדול כשהוא מנהיג את הסלסאו, מוכיח בגרות ומכניס את שמו לדפי ההיסטוריה של הכדורגל הברזילאי. ניימאר הצדיק את היותו הקפטן והוכיח כי הוא ראוי לסרט אך במדי הבוגרת  העדיף שהסרט יינתן לאחר וישאיר אותו חופשי לרקוד על הדשא עם הכדור. מרגע השיא האדיר הזה ניימאר נחת בברצלונה ובמעבר חד חזר להיות שחקן רגיל, לא כוכב על, אגדה אלא צלע נוספת בשלישיה הקדמית. הרגע ההיסטורי שחווה הוא חסר חשיבות בברצלונה, שם צפו בטורניר והחזיקו אצבעות שלא ייפצע, ההתרגשות, עצבים, מתח, דמעות, כאב, אושר, פרץ רגשות שלניימאר לא היה זמן לעכל כי העונה התחילה והאהבה לכדור גברה על הצורך בחופשה כך שאת נפילת המתח לאחר הזכייה הילד שכבר לא כ"כ ילד חווה במהלך העונה ואף מהווה גורם בעונה החלשה שלו.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

נבחרת ברזיל .vs ברצלונה
בנוסף לכל במדי הנבחרת ניימאר פורח, בימיו בסנטוס טענו כי כשהוא מגיע לנבחרת הוא לא אותו שחקן (לרעה), לאחר המעבר לברצלונה אותה טענה נשמעת אך הפעם לחיוב, המדים הזהובים מוציאים את הכישרון הברזילאי הטהור מהכוח אל הפועל ומאז מינויו של טיטה לאימון הנבחרת ניימאר פורח במדיה יותר מבעבר. המינויים של המאמן הקפדן העלו חששות רבות שכן הוא תקף את ניימאר על התנהגותו פומבית והדרך לפיצוץ הייתה כמעט בטוחה כשבנוסף לכך ניימאר הודיע כי הוא מוותר על סרט הקפטן. במשחק הבכורה של ניימאר תחת טיטה הנגיעה הראשונה בכדור שהוציאה את המשחק לדרך הייתה הרגע בו ברזיל חזרה למקורות וארץ הסמבה נהנתה מכדורגל התקפי ובעיקר שמח, ניימאר זכה לקבל ליווי של שחקן שרץ אתו בקו ישר/לפניו כדי לייצור אופציית מסירה התקפית ובנוסף ליווי של שחקן מאחוריו כך שבמקרה הצורך יהיה שחקן קרוב שיקבל את הכדור כדי לארגן את ההתקפה – ביצוע מושלם של הכדורגל היפה והפשוט (הישן והמוכר מימי סנטוס) המכונה "ז'וגה בוניטו" והקפטן היוצא של הסלסאו עשה ככל העולה על רוחו על המגרש וכך גם במשחקים הבאים. אוהדי ברצלונה צופים בניי של הנבחרת בקנאה שכן הברזילאי במדי ברצלונה זהו סיפור שונה לחלוטין. בבארסה ניימאר הוא לא הבורג המשמעותי, אין לו רגל חופשית בהתקפה, צורת המשחק של הקבוצה הפוכה ב-180 מעלות ואת הכדורגל ההתקפי והשמח מחליף משחק מסירות שבדקות רבות הוא חסר תכלית ונועד להתיש. לצפות ממנו להופעות זהות בברצלונה ובנבחרת ברזיל זהו דבר שלא עולה בקנה אחד עם ההיגיון.

חולצה מס' 11 – אבל הוא רק 1 מתוך 11
היכולת לא גרועה, היא ממוצעת, ניימאר לא חלוץ, הוא שחקן כנף וממילא המספרים הנמוכים שלו (שערים ובישולים) לא באמת משקפים את השפעתו על המשחק שכן הוא מתחזק את אגף שמאל של בארסה בצורה מרשימה יחסית לנתונים שיש לו, אינייסטה וניימאר הם צמד שהחיבור ביניהם היה מידי אף יותר מהחיבור בין מסי לניימאר אך הקשר הוותיק מבוגר ונמצא הרבה על הספסל או בהחלמה מפציעות קטנות ולכן שיתוף הפעולה הזה לא רואה הרבה דקות משחק, ג'ורדי אלבה הוא השחקן האולטימטיבי שניימאר ישחק אתו על האגף אך התיאום ביניהם רחוק מלהיות מושלם כשהם עדיין מתקשים לזהות תנועות לשטחים מתים/עומק אחד של השני, ישנם משחקים שהדבר לא בא לידי ביטוי בגלל עמידה טקטית לא נכונה של היריבה אך במשחקים הגדולים מול הקבוצות החזקות התפקוד של הצמד ניימאר את אלבה דורש שיפור בעוד שבמדי הנבחרת ניימאר משחק עם מרסלו שם הצמד מפיק את המיטב אחד מהשני.

msn – העונה זה ms ו-n
השלישייה הקדמית לא מספקת את הסחורה העונה ונראה כי הצלע הברזילאית חוטפת את מרב הביקורת וכפי שזה נראה על המגרש הביקורות מוצדקות ביחס לתוצאה אך הן אינן עומדות בפני עצמן שכן ההתקפה של ברצלונה העונה משחקת בקצב הליכה כשצילומי הלוויין מתארים את ההרכב המדויק אתו עלה לואיס אנריקה למשחק, חילופי מקומות לא קיימים, משחק מסירות משעמם וחסר תכלית שנועד להתיש את היריבה הוא ההפך לכל מה שהכדורגל הברזילאי מייצג, ניימאר שרגיל מהימים בסנטוס להתקפות בשני צידי המגרש לכל אורך 90 דקות נאלץ לקחת חלק במשחק מסירות משעמם שמרדים את הכישרון שלו והופך אותו לרובוט בתוך המערך והרי היתרון של האדם על הרובוט הוא הבינה אך גם היא נרדמת וכך ניי הופך לשחקן לא יעיל על המגרש שמנסה להפוך את המשחק לקצבי ע"י כדרורים ופריצות אך החבר'ה מסביבו לא באים לקבל כדור או זזים בהתאם כך שלרוב המהלכים שלו מסתיימים באיבוד כדור ולעתים אף בעבירה שמייצרת מצב מסוכן לזכות קבוצתו. בברצלונה רגילים למשחק המסירות ולכן העובדה שניימאר מפריע לו, גוררת ביקורת מובנת אך כאוהדי הכדורגל השמח והיפה כל מהלך של ניימאר הוא הז'וגה בוניטו בהתהוותו.

*הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

הילד מברזיל כבר לא כ"כ ילד – בגיל 25 הוא חייב לחשוב על העתיד, רגעי הבלחות של גאונות הם לא מה שציפו אוהדי הכדורגל לקבל אלא 90 דקות כאלה. שיטת המשחק הישנה והמוכרת כשבכל פעם שהכדור מגיע לרגליו יש שחקן שרץ לפניו או בקו ישר אתו ואחד נוסף מאחוריו שמייצר אופציית מסירה נוספת כמעט ולא קיימת העונה. בברצלונה השיטה שונה וממילא מידת היעילות של ניימאר נפגעת. בעונה הטובה של הברזילאי המאפיין של ההתקפה היה תנועתיות וכשהתנועתיות נעלמת ניימאר הופך לשחקן חסר יעילות.

ניימאר חוגג 25 כשמבחינת הצפיות ממנו הוא היה אמור להיות בטופ אך בפועל ההתקדמות שלו נעצרה והיא מורגשת רק במדי הנבחרת. העונה של הברזילאי בבארסה היא תקופה מעבר, העונה הבאה תהיה המבחן הגדול עבורו כי הדרך בה נחת העונה לקבוצה והמצב של ההתקפה לא עוזרים לו להתרומם. הכישרון, היכולות והאופי שלו עמדו למבחן במדי הנבחרת והוא צלח אותו בהצלחה, במדי בארסה משהו עדיין לא מתחבר וממילא היכולת נפולה ונראה כי הוא עוד כוכב נופל אך להספיד אותו זה מיותר – הילד חוגג 25 ויש לו עוד מספיק זמן לטרוף את המגרש.