גדול שוערי איטליה, ואחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים חוגג יום הולדת 39. גם בגילו המתקדם ג'יאנלואיג'י בופון הוא אחד השוערים הטובים באירופה , ובאחת האישיות המעניינות והיחודויות בנוף הכדורגל. לאורך השנים "סופרמן" שהיום נראה כאילו הכל בא לו בקלות, עבר מכשולים רבים, רבים מהם נגרמו בגלל אופיו , אך ג'יג'י הצליח לקום מכל משבר חזק יותר והפך להיות מי שהוא היום
היום אחד האייקונים הכי גדולים בספורט העולמי חוגג יום הולדת. אחד השוערים הגדולים בתולדות המשחק, ששבר כל שיא שעמד בדרכו, לא נתן לגילו להשפיע על יכולותיו, וזכה בכל תואר אפשרי (חוץ מאחד, די מהותי). ג'יאנלואיג'י בופון הוא יותר מעוד אתלט פנומנלי. כל אוהד כדורגל שישמע את שמו של השוער האיטלקי הנפלא שהיום חוגג 39, ידע לעלות בעיקר קונוטציות חיוביות. מנהיג, סמל נאמן, וספורטאי למופת, אלו רק חלק מהסופרלטיבים שאפשר לתת ל-ג'יג'י. לטעמי, הגדולה האמתית של בופון כאישיות ציבוריות, זו יכולתו לשמור על אותו פאסון קלאסי, לצד האולד סקול. בופון מבין את כוחה של התקשורת, ויותר מכך הרשת החברתית, ומנצל אותן לצרכיו בצורה אינטילגנטית, על מנת לשמר את הפרסונה הציבורית שלו.
אז כמו שאמרנו, בופון זוכה למעמד חזק מאוד בעולמם של חובבי הספורט, אפשר גם לומר שבצדק. הרי לא כל יום רואים כדורגלן, שמגיע לגיל 39 ועדיין נחשב לאחד מחמשת הגדולים בעמדתו, בנוסף להיותו שחקן נאמן לקבוצתו, כפי שהוכיח גם ברגעי השפל הגדולים ביותר. גם בארצו שלו, בופון נחשב לקונצנזוס די ברור עקב יכולתו והישגיו במדי הנבחרת האיטלקית. מדובר בפטריוט מובהק, ששר את ההמנון הלאומי לפני משחקים בטירוף של גרופית בהופעה של ג'סטין ביבר. ג'יג'י הוא שיאן ההופעות של הסקוודרה אזורה, והשם הראשון שעולה בראש של הדור החדש בהקשר שלה, על אף היותו, בכל זאת כדורגלן מהאסכולה הוותיקה יותר.
אך מעבר להפיכתו לסמל הכי גדול של יובנטוס בעשור הנוכחי, ג'יג'י הוא אישיות מיוחדת, שסיפקה לאורך השנים, לא מעט סיפורים מרתקים, שונים ומשונים, חיובים ושלילים. השוער האיטלקי, שהוא גם נצר למשפחת אתלטים, ספג במהלך הקריירה לא מעט ביקורות הקשורות לאתיקה שלו, התנהגותו כבחור צעיר, ואף לא תאמינו- על חוסר מחויבות למועדון בו הוא משחק.
אם תרשו לי לצטט מ-"צלילי המוזיקה", בואו נתחיל מההתחלה. ג'אנלואיג'י בופון נולד היום לפני 39 שנים, בעיר קרארה שבמחוז טוסקנה, כמו שכבר אמרנו כבן למשפחת אצולה של ספורטאים. אמו הייתה זורקת דיסקוס, ואביו היה מרים משקולות, ולאחר שפרשו הפכו למורים לחינוך גופני. אחיותיו הן שחקניות כדור-עף מקצועניות, שאף הגיעו לנבחרת האיטלקית. תוסיפו לסיר את העובדה, שלורנזו בופון-שוער שעמד בשער הסקוודרה אזורה בסוף שנות החמישים הוא דודו של סבו של ג'יג'י, ואני חושב שהבנתם את התמונה המשפחתית הפיקנטית הזו.
ג'יג'י הילד נשאב באופן טבעי למשחק הכדורגל, אך לאו דווקא לעמדה בה זכה לתהילת עולם. עד גיל 11 בופון שיחק בקבוצה המקומית בעמדת הקשר. בעצת אביו החליט להפוך להיות שוער. אביו שכנע אותו בכך שאמר לו שכאשר שוער מקבל את אור הזרקורים, הוא מקבל אותו באופן בלעדי, מה שקסם לילד שכבר אז היה מוחצן למדי. לאחר שהשתפשף בעמדה בין הקורות, והראה עקומת למידה גבוה בנוסף לכשרון שכבר היה לו, הנער בן ה-13 הצטרף לאקדמייה של פארמה, למרות הצעה ממועדון הפאר מילאן.
למרות שלא היה אוהד פארמה כילד, בופון היה מגיע למשחקי הקבוצה הבוגרת, אך בשונה מחבריו, בופון ויתר על הישיבה ביציע הרגיל, אליו שחקני האקדמיה יכלו להיכנס בחינם, במטרה לשבת בקורבה (יציע האולטראס). היכולות של ג'יג'י החלו להניב פירות, כשהוא מתקדם במחלקת הנוער של "הצלבנים" מפארמה, ובדרך עובר בכל נבחרות הנוער האיטלקיות. המודל לחיקוי של הנער הכישרוני עלול להפתיע מספר אנשים, בוודאי בהתחשב בנסיבות בהן הוא זכה בכבוד. לאחר שצפה במשחק שפתח את מונדיאל 1990 שנערך באיטליה, במהלכו נבחרת קמרון הדהימה את אלופת העולם דאז, ארגנטינה, וניצחה אותה בצורה סנסציונית. ג'יג'י התרשם עמוקות מסגנון המשחק של תומאס נ'קונו, השוער הקמרוני ששמר על שער נקי והציג יכולת גבוה. וכך יצא שאחד הספורטאים המזוהים ביותר עם הפטריוטיות האיטלקית, מצא עצמו מהופנט מול יכולת של נבחרת ממדינה שספק והכיר, טרם אותו מונדיאל שנערך בארץ המגף.
בופון המשיך לעשות חיל באקדמיה של פארמה, ובגיל 17 זכה לטבילת האש הראשונה בסריה A, ועוד מול מילאן הגדולה של פאביו קאפלו. בופון הציג יכולת אדירה, ושמר על רשת נקייה מול הרוסונרי שזכו בסקודטו באותה שנה, וכיכבו בה אגדות כמו ג'ורג' וואה ורוברטו באג'יו. משם הדרך להרכב הראשון והתהילה הייתה קצרה.
ג'יג'י שיחק 6 עונות במדי הצלבנים, עמם זכה בשני גביעים מקומיים ובגביע אופ"א עליו השלום. במהלך השנים בופון הפך לאחד השחקנים האהובים על הקהל, גם בזכות יכולתו, אך גם בגלל אופיו מלא התשוקה למשחק ומזגו החם, ואף זכה מהאוהדים לכינוי "סופרמן". כאמור, התקופה בפארמה הייתה נהדרת מבחינה מקצועית, ומשם בעצם החל הרומן שלו עם הנבחרת האיטלקית- רומן שנמשך 20 שנה והיד עוד נטויה. אבל גם עבר שם מספר רגעים שהציגו אותו באור שלילי, וגרמו בזמנו לשאלה שנשמעת אבסורדית, אבל בזמנו היה מדובר בחתיכת סקנדל-האם ג'יג'י בופון פאשיסט ?
שמו של בופון הפך לידוע לשמצה בהקשר שלילי לראשונה, לאחר שעלה למשחק שמתחת לאפודת השוער הוא לובש חולצה עליה כתוב: "Boia chi molla". בעברית זה הולך פחות או יותר ככה: "הפחדנים לתלייה". מדובר בסלוגן ידוע באיטליה, שמשויך באופן אוטומטי לתנועה הנאו-פאשיסטית שפעלה בשנות ה-70 במדינה. התנועה הימנית קיצונית הזו, שראתה בעצמה כממשיכת דרכו של בניטו מוסליני, דגלה באידאולוגיה לאומנית-גזענית ואף הייתה אחראית לפיגועים רצחניים שגבו חיים של יותר מ-100 קורבנות. התקשורת יצאה בחירוף נפש נגד השוער הצעיר, שהתנצל מיד, וטען שכל המקרה נגרם כתוצאה מבורות, ולא בכוונה להתסיס. בופון סיפר בראיון שהכוונה שלו הייתה לדרבן את הקהל וחבריו לקבוצה, לאחר שפארמה הגיעה למשחק לאחר מספר תוצאות רעות, ושהוא בכלל ראה את המשפט הזה חרוט על שולחן כתיבה, בלי לדעת את ההקשר הנוראי שלו.
דעת הקהל סלחה אבל שוב אופיו קל הדעת, היה בעוכריו. עונה חלפה עד בופון שוב גרם לאנשים להטיל בו ספק בשנית. לקראת עונת 2001\2000, בופון חזר פציעה שגרמה לו לפספס את היורו, בו איטליה סיימה במקום השני. השוער החליט שהוא רוצה לערוך שינוי. לכן החליט להחליף את מספר החולצה שלו, ובמקום הספרה 1, הקלסית לשוער, ג'יג'י בחר בספרה 88. ספרה לא שגרתית, אבל גם בעלת משמעות בעייתית.
הספרה 8 מזכירה את האות H וגם H היא האות השמינית של האלפבת הלטיני, וכתוצאה מכך תנועות ניאו פאשיסטיות וניאו נאציות, מייחסות ל-88 ערך סימבולי, כראשי תיבות ל-"הייל היטלר", הסיסמה הנפוצה מימי הרייך השלישי. התקשורת האיטלקית, חיה בשביל הרגעים האלה, ושוב בופון הונח על הגריל של דעת הקהל. הקהילה היהודית באיטליה השמיעה את קולה, ובופון שוב מיהר להתנצל ולהכחיש כל קשר לאידיאולוגיות הנלוזות ביותר עליהן חשב האדם, וששוב הוא פעל בצורה פזיזה . ג'יג'י הוא אישיות חריגה, נטול גינוני טקסים, לכן ההסבר שנתן לא היה נשמע מופרך לחלוטין. "שראיתי את הספרה 88, הדבר הראשון שעלה לי לראש זה 4 ביצים, פשוטו כמשמעו". בופון טען שהספרה החדשה, בעלת הפרשנות המיוחדת והאנטומית שנתן לה, מסמלת אומץ והתגברות על מכשולים, כמו גם לידה מחדש.
אנו נמצאים בנקודת זמן בה אפשר להסתכל על המקרה הזה בדיעבד. לכן הרשו לי להרגיעכם אוהדי יובה בישראל להערכתי בופון הוא בהחלט אינו נאצי או אנטישמי, אלא בן אדם פזיז מעט , וחשוב לזכור שהוא היה בסך הכל בחור צעיר באותה תקופה. בכל מקרה יש לא מעט הוכחות שיפריכו את הטענה הזו. באחת הפעמים הבודדות שדיבר על פוליטיקה, בופון הביע תמיכה במריו מונטי ממפלגת המרכז לראשות הממשלה. בופון גם רכש מניות של הקבוצה מעיר ילדותו קרארה, לצד כריסטיאנו לוקארלי, שידוע באיטליה כתומך גדול של האידיאלוגיה המרקסטיסטית, שהיא ההפך הגמור מהפאשיזם הלאומני של מוסוליני.
צריך להבין שבאיטליה להיות תומך של הפאשיזם זה אינו טאבו בהרבה מקומות. קולגה של בופון, כריסטיאן אביאטי ששיחק כשוער במילאן ואתלטיקו מדריד, הכריז בפומבי על החיבור האידיאולוגי שהוא חש לחלק מהאלמנטים שבפאשיזם ואף עשה קעקוע עם הכיתוב DVX- "הדוכס" בלטינית, כינוי של הדיקטטור ששלט באיטליה במהלך מלחמת העולם השנייה. אם כי חשוב לציין שכשנשאל על ידי הגזאטה דלו ספורט לגבי סקר שהצביע על כך שרוב האיטלקים יסכימו לזנוח את הדמוקרטיה במידה ויגיע אדם חזק שיעשה סדר, בופון הסכים עם הסקר ושזו גם דעתו. המילים הללו אומנם נשמעות לנו כטאבו, אך שוב, בהרבה מקומות באיטליה הם לגיטימיות, והן אינן הופכות את בופון לפאשיסט, אנטישמי או גזען.
לאחר המקרה בופון חזר להתעסק בכדורגל, והמשיך לחזק מעמדו כשוער הבכיר באיטליה. המעמד הזה הפך להיות מוחלט הלכה למעשה, לאחר שהנהלת יובנטוס הוציאה מכיסה 40 מיליון יורו על מנת שג'יג'י יצטרף לגברת הזקנה. כך החל אחד הרומנים המרגשים והארוכים ביותר בתולדות הכדורגל האירופאי. העונה הראשונה של השוער בטורינו הייתה חלומית, והגברת הזקנה זכתה באליפות דרמטית, בעוד בופון ספג 23 שערים בלבד. גם בעונתו השנייה יובה זכתה בסקודטו, ואף העפילה לגמר ליגת אלופות ראשון מזה חמש שנים, מול מילאן במשחק על טהרת ארץ המגף. באחד הגמרים המשעממים בהיסטוריה עדיין ג'יג'י הצליח לספק רגע לפנתיאון. הרמה טובה של קלרנס סיידורף מצאה את ראשו של פיליפו אינזאגי, שנגח מצוין, אך בופון סיפק הצלה אדירה לאחד ממצבי הכיבוש הבודדים באותו משחק מחריד באולד טראפורד שהסתיים ללא שערים לאחר 120 דקות. גם בדו-קרב הפנדלים ג'יג'י נתן הצגה, לאחר שהציל שני פנדלים. אך לצערו של בופון, גם למילאן היה שוער פנטסטי בשער, דידה הברזילאי, שעצר שלושה פנדלים באותו משחק.
לאחר מפח הנפש בגמר במנצ'סטר, בופון נכנס לתקופה הכי קשה של חייו. יובה פישלה בליגה, ולא היוותה פקטור במאבק האליפות. בופון חווה עונה רעה מאוד, לאחר ספג 42 שערים באותה עונה, הכמות הכי גבוה שספג בעונה אחת עד אז, ואף ספג ביקורת קשה מצד האוהדים. מוחו של ג'יג'י החל לעבוד כנגד נפשו שעות נוספות, והוא לקה בדיכאון חריף. דיכאון אצל ספורטאים אינו דבר בלתי שכיח, אך באותה תקופה המודעות למקרים לכך הייתה נמוכה מאוד, וספורטאים רבים התביישו להיחשף ברגעי מכאוב. ג'יג'י הלך לפסיכולוג שמתמחה בדיכאון אצל ספורטאים, ובעזרתו הצליח לחזור לעצמו. במהלך השנים ג'יג'י השמיע קולו בפומבי באופן מפורט על התקופה הקשה שעבר מבחינה נפשית, במטרה לעודד ספורטאים אחרים לשתף ולא לתת למחלה להכריע אותם. בופון זכה לשבחים על המהלך החברתי המבורך הזה במטרה לתת לגיטימציה לאנשים להילחם בשדים הפנימיים שלהם.
לאורך ההיסטוריה, הכדורגל האיטלקי, כמו תחומים אחרים במדינה, היה נגוע בשחיתות. לקראת מונדיאל 2006, התפוצצה אחת מפרשות השחיתות הזכורות בתולדות הכדורגל העולמי, ושוב בופון היה בטווח. באותה פרשה שגרמה להורדת הליגה של יובנטוס עקב מעורבות בולטת של הג'נרל-מנג'ר של המועדון דאז, לוצ'יאנו מוג'י. בופון עצמו לצד מספר שחקנים נוספים, נחשד בהימורים על משחקים בליגה. לאחר שזומן לחקירה ג'יג'י הודה שנהג להמר על משחקים, אך אף פעם לא על הכדורגל המקומי.
בצל הפרשה, נבחרת איטליה יצאה לגרמניה ולמרות הכל סיפקה טורניר פנומנלי, והביאה הביתה גביע עולמי ראשון מאז 1982. בופון הצטיין לאורכו של הטורניר וספג שני שערים בלבד. בסיום השנה ג'יג'י הגיע למקום השני בפרס כדורגלן השנה של הבאלון דה'אור, בעוד חברו הטוב פאביו קנאברו זוכה בתואר.
זה אומנם ישמע סוריאליסטי, אבל בופון, אחד הספורטאים שהכי מייצגים נאמנות למועדון כדורגל, פלרטט עם מספר קבוצות שרצו בשירותיו, לאחר שיובה ספגה עונש ירידה לסריה B. אוהדי יובה החסירו פעימה לאחר שהצהיר בראיון שהוא אינו פוסל מעבר לאינטר, היריבה השנואה של יובה, שדי הרוויחה מאותה פרשת שחיתות. למרות זאת ג'יג'י התרצה, ולצד אלסנדרו דל-פיירו, פאבל נדבד, מאורו קמורנסי ודויד טרזגה בחר להישאר במדי הביאנקונרי במטרה להחזיר את הקבוצה לסריה A. מטרה אותה השיגו לאחר עונה אחת בלבד.
מאז שיובה חזרה לליגה הבכירה, ועם הפרישה של דל-פיירו, בופון הפך לסמל הכי גדול של הגברת הזקנה, ושימש כחלק מרכזי מהתהליך שעברה בדרכה לחזור ולהיות הקבוצה הבכירה בסריה A. גם בנבחרת ג'יג'י המשיך להיות אחד הצירים המרכזיים, ומעמדו כשוער הבכיר של הסווקדרה אזורה, אינו ניתן לערעור. בגילו המתבגר ג'יג'י ממשיך להיות אחד הטובים באירופה, בזכות מוסר עבודה מרשים, הבנה אבסולטית של העמדה ואיך לשחק על היתרונות שתמיד היו וחיפוי על מה שהגיל מקשה לעשות , כדוגמת יכולת המיקום הפנומנלית שלו,. אומנם הוא פחות אתלטי ממה שהוא היה לפני עשר שנים, אך הוא תכליתי לא פחות.
במהלך השנים שמו של ג'יג'י נקשר לא מעט במדורי הרכילות בעיקר בהקשר הרומנטי. בופון היה במערכת יחסים ארוכה עם הלנה סרדובה, דוגמנית ושחקנית צ'כית, עמה יצא מ-2005 ויחד הם הביאו שני ילדים לעולם, לואיס תומאס, ששמו השני ניתן לו בגלל הערצתו של בופון לשוער הקמרוני ממונדיאל 90, ודיוויד לי. למרות היות בופון קתולי, הזוג נישא ב-2011 והתגרש לאחר שלוש שנים בלבד. בופון החל לצאת עם מגישת ספורט בשם אילרייה דא'מיקו, ממנה יש לו ילד נוסף.
ג'יאנלואיג'י בופון הוא פנומן, ששבר אינספור שיאים, אישים וקבוצתיים . שוער שהפך לחלוץ בשיתוף המודעות לדיכאון, והעזרה הדרושה למי שצריך. הוא גם בחור מלא תשוקה ורגש, ולעתים קל דעת. הוא גם פטריוט מובהק, גם קתולי, וגם דון ז'ואן מודרני. כל זה ועוד בלי לנסות לעדן ובלי ללכת בין הזכוכיות. אנו במגזין JSPORT נאחל לו המון המון מזל טוב והצלחה בהמשך החיים, גם שימיו בין הקורות יסתיימו.
