הם היו הצמד הכי מלהיב בברזיל בעשור הקודם, כבר בגיל נוער הם העניק לסנטוס את אליפות הברזילראו, לראשונה מאז ימי פלה. לאחר קריירה ארוכה רווית הצלחות וכישלונות באירופה ובנבחרת, דייגו ורוביניו החברים הטובים והצעירים הנצחים שנמצאים כבר בעשור השלישי לחייהם, חזרו לליגה הברזילאית ואף זומנו למשחק הידידות של הסלסאו מול קולמוביה-משחק שהכנסותיו ילכו לקבוצת שאפקואנסה ומשפחות נפגעי האסון
הלילה (1:45 לפנות בוקר שעון ישראל) יערך משחק ידידות מסקרן למדי, בין ברזיל לקולומביה. לא מדובר בעוד ניסוי כלים של מאמני הנבחרות, אלא במשחק מיוחד שכל רווחיו ילכו לקבוצת שאפקואנסה ולמשפחות השכולות כתוצאה מאותו אסון אווירי נורא, של הקבוצה הברזילאית שמטוסה התרסק בדרך לגמר הסודאמריקנה בעיר מדיין שבקולומביה. המטרה היא נעלה, והמאורע ישמש כמעין קלוז'ר לשתי המדינות שחוו את האסון על בשרן. מאמן הסלסאו צ'יצ'ה, לא רצה להכביד על שחקניו המשחקים באירופה, שנמצאים בעיצומה של עונה אינטנסיבית, ולכן זימן שחקנים מהליגה המקומית בלבד.
שני השמות המעניינים ביותר שזומנו לסגל הלאומי הם דייגו ורוביניו- שני שחקנים שעוד מגיל טיפש עשרה, גורלם נקשר בזה של רעו. זימון שני השחקנים הדי מזדקנים הללו בוודאי גרמו לכל אוהד כדורגל, יליד שנות ה-90, לתחושה החמימה הזו שקאמבק עושה. וכמו שלהקה טובה, או חברי קאסט של סדרה פופולרית מתאחדים, להופעת איחוד שאמורה לספק את כמות הקיטש הרצויה, על מנת לרצות את המעריצים, כך גם אנו נזכה לראות שניים מהשחקנים הכי מלהיבים של העשור הקודם, שכבר בגיל תיכון זכו לתהילת עולם, בזכות יכולתם הפנומנלית ושיתוף הפעולה המבריק שלהם בקבוצת סנטוס.
יחד הם שמשו כחוד החנית, למהפכה של המועדון בשחור-לבן מסאו פאולו, שכבר היה נראה שימי התהילה מאחוריו. לאחר בצורת של 34 שנים, רוביניו בן ה-18 ודייגו בן ה-17, הביאו את תואר הברזילראו, שרק הוותיקים ביותר מאוהדי סנטוס, זכרו איך הוא נראה, מימי ה"סנטסטיקוס" המופלאים ופלה הגדול, בשנות ה-60 . צמד החברים הטובים המשיכו לככב, במועדון האם שלהם, לצד חברים נוספים שהוקפצו ממחלקת הנוער לקבוצה בוגרת וזכו בתהילה, ואף הוסיפו ברזילראו נוסף ב-2004, האחרון של סנטוס עד כה. אפשר לומר בפה מלא- שמאז תקופתו של מלך הכדורגל בסנטוס, לא היו כדורגלנים שהביאו ליותר ביטוי את ה-"jogo bonito" בחזרה למקורות שלו. סנטוס נחשבת מבחינה תודעתית למכה של אותה אסכולה שמשמעותה בפשטות: "כדורגל שמח", האבטיפוס לכדורגלן הברזילאי הממוצע. דייגו כקשר התקפי, שם יכל להביא לידי ביטוי את ראיית המשחק,יכולת המסירה הפשוט פנומנלית שלו ואת הבעיטה העוצמתית שלו שבזכותה הבקיע כמה שערים באמת יוצאים מגדר הרגיל. בעוד רוביניו שיחק בחלק הקדמי, לפעמים באגף ולפעמים במרכז ההתקפה, והביא לידי ביטוי את סגנון המשחק האלגנטי ושדרג לדרגת אומנות את תרגיל ה-"פדאלדה" המפורסם, בזכות יכולת הדריבל חסרת התקדים שלו , בעוד השוואות בינו לפלה הגדול הפכו נפוצות יותר ויותר.
הישארו מעודכנים
חשוב לי להזכיר שוב, שני הכדורגלנים ששלטו בכדורגל הברזילאי בתחילת העשור, היו בסך הכל מתבגרים שהפכו לגברים, והביאו . את רגעי האושר האולטימטיביים לאוהדים הנפלאים של סנטוס, שנאלצו לראות את היריבות הגדולות קורינתיאס, פאלמיירס וסאו פאולו השנואה מכל, חוגגות על חשבונם. שני החברים הטובים שצמחו יחד, החלו להבין שדרכיהם עלולה להיפרד, לאחר שגם דייגו וגם רוביניו החלו למשוך באופן טבעי צומת לב מצד המועדונים הגדולים באירופה, שראו בהם דור ההמשך לרונאלדו, ריבאלדו ורונאלדיניו הגדולים.
דייגו היה הראשון לעזוב את היבשת, לאחר שחתם בפורטו הפורטוגזית. על פניו הבחירה של הקשר בעל הטאץ' הקסום בכדור, הייתה נראית נכונה. דייגו חתם בקבוצה שזכתה בעונה שלפני בליגת האלופות, שידועה ביכולתה לקדם שחקנים ובנוסף לכך מדברים בה את שפת האם שלו, אך פורטוגל וברזיל שונות בתכלית בתרבותן, ומי שהיה אמור להיות היורש של דקו במרכז השדה , אכזב בתקופה שלו בקבוצה מצפון פורטוגל.
מנגד רוביניו הבין מעט מאוחר יותר מחברו הטוב, שהגיע הזמן להתקדם. אין ספק שאירוע אחד ומכונן, האיץ את הבחירה שלו לעזוב את ארץ מולדתו. לקראת סוף שנת 2004, אמו של השחקן החם בברזיל נחטפה על ידי דורשי כופר, באירוע שהפך לצערנו לשכיח מידי במדינה בכלל, ובסאו פולו בכלל, שידועה כעיר שהבידול החברתי בה הוא לא פרופורציונלי בשום צורה. בקיץ 2005, רוביניו חתם במועדון הפאר הספרדי, ריאל מדריד. התקופה בספרד לא הייתה פשוטה לדריבליסט המבריק, אך רוביניו הראה אופי, התגבר על קשיים רבים שנערמו בעונה השנייה שלו, בה ראה משחקים רבים מהספסל תחת המאמן האיטלקי הנוקשה פאביו קאפלו. למרות זאת, לקראת סוף העונה הכישרון הגדול קיבל יותר מרחב מחיה ממאמנו, והבקיע כמה שערים חשובים שעזרו לבלנקוס לזכות באליפות ראשונה מאז 2003.
עונה לאחר מכן קאפלו עזב על מנת להיכשל בנבחרת באנגליה, ובמקומו הגיע ברנד שוסטר. הגרמני האקסצנטרי שהיה קשר יצירתי מחונן, וכמאמן דגל בכדורגל התקפי שמבוסס על יכולת אישית של שחקניו, נתן לרוביניו את המפתחות בעוד הברזילאי הצעיר החזיר לו תמורה מלאה. הבלנקוס זכו באליפות נוספת, דומיננטית הרבה יותר מזו שקדמה לה. תחת שוסטר ריאל הבקיעה 84 שערים באותה עונה, לעומת 66 תחת קאפלו בזו אשתקד, רוביניו היה אחראי ל-11 מהם באופן אישי, בנוסף לעוד 14 בישולים לחבריו לקבוצה.
גם דייגו החל להציג את יכולתו האמתית, גם ביבשת הקרירה. לאחר האפיזודה המאכזבת בפורטוגל , הקשר הברזילאי הגיע לוורדר ברמן הגרמנית ובן רגע היה ברור שמדובר ברומן פרודוקטיבי. אצל ורדר, דייגו הציג את יכולתו המרשימה ביותר בכדורגל האירופאי, ובמהלך שלוש עונות בקבוצה מעיר הנמל, הבקיע 54 שערים והוסיף 37 בישולים !!
בין לבין שני החברים הוותיקים החלו לקבל זימונים לנבחרת באופן טבעי ליכולתם. שני הכישרונות שגדלו בסנטוס נכללו בסגל של קרלוס אלברטו פריירה לקופה אמריקה של 2004, בו זכתה ברזיל. גם לקופה של 2007 שניהם זומנו, ושוב הסלסאו זכו בתואר, שרוביניו מבקיע שישה שערים וזוכה בתואר ה-MVP של הטורניר.
אך למרות כל זאת, השניים לא הצליחו להפוך לשחקנים מהשורה הראשונה של הכדורגל האירופאי, בעוד אופיהם היה בעוכריהם. רוביניו קיבל הצעה כספית גבוה ממנצ'סטר סיטי שבדיוק נרכשה על ידי קבוצתה רכישה מאבו דאבי, שהכניסה את הכסף הגדול מהמפרץ למועדון השני בגודלו מהעיר מנצ'סטר, במטרה להפוך אותו לאימפריה עולמית. 42 מיליון יורו נכנס לקופת ריאל מדריד, ורוביניו עבר לתחנה השנייה שלו באירופה, שם התאחד עם חברו לקבוצה מהימים בסנטוס, אלאנו. טרם המעבר היה נראה שרוביניו יעבור לקבוצת מיליונים אנגלית אחרת-צ'לסי, אך בהחלטה דרמטית בחר הברזילאי הצעיר בסיטיזנס. הפתיחה הייתה מבטיחה אך לאט לאט חוסר הסדר המקצועי בקבוצה, והעובדה שהמאמן מארק יוז באמת לא התאים למשימה, גרמה לקבוצה ולרוביניו עצמו להיכשל באותה עונה
.
לאחר מכן הגיע רוברטו מאנצ'יני, אך כמו עם קאפלו בתקופה במדריד, שוב רוביניו לא הסתדר תחת השיטה של המאמן האיטלקי, ולא הצליח לבטא את יכולותיו. רוביניו אף העיד שהעיר מנצ'סטר היא מקום נורא לחיות בו, ושבמהלך תקופתו באי הבריטי, הוא איבד את שמחת החיים, ואולי זה נשמע כמו קלישאה- אבל כדורגלן ברזילאי שאינו שמח, ולא נהנה מהמשחק, לא יכול להביא את יכולותיו לידי ביטוי. בסופו של דבר לא נוצר הקליק הנחוץ בין רוביניו למועדון, והוא נחשב עד היום לאחד הפלופים הגדולים בתולדות הכדורגל הבריטי.
גם דייגו היה ידוע עוד בברזיל, כשחקן חצוף משהו, שמתגרה ביריב לפני שהוא משפיל אותו הלכה למעשה. פעמים רבות שחקנים יריבים ניסו לנקום בו וללכת לכיון הרגליים על מנת לפצוע אותו. גם דייגו הגיע לתקרת הזכוכית שלו מוקדם מן הצפוי. הקשר ההתקפי המחונן החליף קבוצות בקצב בקצב מסחרר ולאחר שעבר ביובנטוס, וולפסבורג, פנרבחצ'ה ואתלטיקו מדריד, חזר בשנה שעברה לברזיל. דייגו חתם בפלמנגו, והציג יכולת מרשימה מאוד במדי הקבוצה הפופולרית ביותר בברזיל. דייגו הבקיע כבר במשחק הבכורה שלו, וב-17 הופעות בעונה שעברה, הבקיע שישה שעריםב מדי ה-"מנגאו" .
הדרך של רוביניו גם כן הייתה סלולה בחזרה לליגה המקומית, לאחר תקופה לא מוצלחת במילאן, הבן האובד חזר הביתה, לאחר שהושאל לסנטוס. רוביניו החזיק עונה אחת בלבד בקבוצה בה זכה בתהילתו הראשונה, עד שנענה לבקשתו של המאמן הברזילאי הגדול לואיס פליפה סקולארי, והצטרף אליו בקבוצת ג'ואנג'ו אברגרנד. אך גם בארץ השמש העולה הילד הנצחי של ברזיל שכבר הגיע לעשור השלישי של חייו, לא החזיק יותר מידי זמן. ובפברואר שעבר הוא חזר למולדת, הפעם לאתלטיקו מיניירו. רוביניו חזר לפרוח במדי ה-"גאלו" מבלו הוריזונטה, וסיים את הברזילראו של 2016 עם 12 שערים.
שניים מהשחקנים המלהיבים ביותר בעשור הקודם, שלראשונה בקריירה שיחקו אחד נגד השני העונה, נמצאים בחלק האחרון של הקריירה שלהם. כאמור הם זכו להוכחה נוספת לכך שהם במקום בו הם צריכים להיות מבחינתם, לאחר שזומנו לסגל הסלסאו, שאת חולצתה לא לבשו במשך תקופה ארוכה. דייגו יציין הופעה ראשונה מאז 2009, בעוד רוביניו שחוזר לנבחרת לראשונה מזה שנתיים, יציין את הופעתו ה-100 במדים הלאומיים.
המשחק הקרוב של ברזיל אינו חשוב במיוחד מבחינת התוצאה, וגם האווירה אינה טעונה בעוד כל מי שיגיע לאצטדיון האנז'ינאו יגיע ממקום של אמפתיה ואהבה לנפגעי האסון וקבוצת שאפקואנסה. אך דווקא באווירה מלאת הקתרזיס הזו, יהיה כיף במיוחד לחזות בקאמבק של אחד השילובים המלהיבים ביותר של העשור הקודם, שהגיעו יחדיו בגיל טיפש עשרה לפסגות מדהימות, עשו מסעות מסביב לעולם וזכו בתארים באירופה רק בשביל לחזור לנקודה הזו, שהם ניצבים זה לצד זה במדי נבחרתם, וזוכים לסגירת מעגל שבוודאי תרגש את הרומנטיקנים של הענף.
