אוטמאר היצפלד נולד לפני כ67 שנה, אם היה חי בישראל היה יוצא לפנסיה עם חיוך גדול, כאשר באמתחתו 26 תארים, ביניהם 2 גביעים אירופאים (גביע שווייצרי, גביע גרמני וגביע הליגה הגרמני) ו2 אליפויות אירופאיות בהתאם (אליפות שווייץ ואליפות גרמנית) ופעמיים זכה בתואר מאמן השנה באירופה (1997, 2001).
את קריירת האימון שלו התחיל בשנת 1983. את החותם הראשון והגדול ביותר שלו עשה כאשר אימן את גראסהופר מהליגה הראשונה בשוויץ ואותה הוביל לזכייה בגביה ב1989, שנה לאחר מכן לדאבל ולאליפות ב1991.
לא נשכח את הקריירה שלו בתור שחקן בשנות ה60 כאשר התחיל בליגות הנמוכות בגרמניה עד שעבר לשחק בשוויץ בבאזל הגדולה, איתה זכה ב-3 אליפויות (1972, 1973 ו-1975) ואף סיים כמלך השערים בליגה. בגיל 34 הוא פרש ממשחק פעיל.
סיפור מעניין על זכיתו כמאמן השנה באירופה ב1995 וב-2001. בעקבות הצלחתו כמאמן בשוויץ, קיבל פניה מקבוצת בורוסיה דורטמונד, הקבוצה בעלת מספר האוהדים הגדול ביותר והאצטדיון הגדול ביותר, איתה כמעט זכה בעונתו הראשונה בקבוצה באליפות הליגה הגרמנית ופיספס זאת עקב הפרש שערים לטובת שטוטגרט.
באותה שנה הוביל את הצהובים-שחורים לזכייה באליפות לאחר 42 שנות בצורת. המסע החלומי לאותה עונה הסתיים ברבע הגמר בהפסד לאיאקס ברגע הגמר. עונה אחרי הצליח לעשות את הבלתי יאמן ולקח את הקבוצה לאליפות גרמניה ואף זכה בגביע אירופה כאשר גבר על יובנטוס, שהייתה באותה עונה אלופת אירופה ואיטליה, בניצחון 3-1.
ב-1998 לאחר שהיצפלד התבסס כמאמן עם יכולות, לא מן הנמנע שהגיע לבאיירן מינכן. כמובן שהוא לא איכזב את מעסיקיו וכבר בעונה זו זכה באליפות ובגביע הגרמני. את הטריפל הוא פיפס בדקה ה90, תרתי משמע, כאש הפסיד בתוספת הזמן בגמר מול מנצ'סטר יונטייד האגדית בניצוחו האגדי של אלכס פרגסון. כעבור 3 שנים, הוביל את באיירן שוב לדאבל והגיע עימם עד לחצי גמר ליגת האלופות.
אני יציין שבמהלך כהנותו כמאמן הקבוצה, זכה עימם שוב בדאבל ב2003 אך כשל שוב בגביע אירופה, דבר אשר הייתה המטרה העיקרית של נשיא הקבוצה, פרנץ בקנבאואר, והוביל לסיום דרכו במועדון. למרות זאת המאמן נחשב ליקיר המועדון עד היום.
היצפלד קיבל הצעה לאימון נבחרת גרמניה באותה שנה, אך דחה אותה מאחר והיה בפסק זמן מאימון שארך כ-3 שנים.
הרומן של המאמן הגרמני עם באיירן עדיין לא הגיע לסיומו. במהלך שנת 2007 כאשר פליקס מאגאת' פוטר, היצפלד נזעק לעזרה, אך גם הוא עזר להרים את הקבוצה והיא סיימה במקום הרביעי תוך שהיא מעפילה לגביא אופ"א.
לקראת סוף קריירת האימון של המאמן שזכה לכינוי "הטקטיקן מספר אחת באירופה" ו"הגנרל". חבר לנברת שוויץ במטרה להתברג במקומות האחרונים במונדיאל 2010. אך כגודל הציפיה, גודל האכזבה והיא סיימה את פעילותה כבר בשלב הבתים. האחרון המשיך בנבחרת של ארץ השוקולד לעבר יורו 2012, שם ההשפלה הייתה גדולה יותר והם עפו כבר בשלב המוקדמות.
ניסיון אחרון היה במונדיאל 2014 שם הגיעה לשמינית הגמר והפסידו לארגנטינה. ערב לפני המשחק הגורלי, איבד את אחיו וכשהסתיים המשחק אמר : "אני גאה בקריירה שלי, עכשיו אתחיל לעבוד בטלוויזיה כפרשן, ככה לא אחמיץ משחקים כשאעבוד בשידורים. יש לי עוד חיים לפניי". בכך סיים היצפלד את קריירת האימון. מי שירש אותו בנבחרת היה ולדימיר פטקוביץ', מאמן לאציו לשעבר.
