- אם ישאלו את הדור של היום מיהו הפורטוגלי הגדול ביותר בכל הזמנים אז ככל הנראה התשובה תהיה כריסטיאנו רונאלדו. מה שהחבר'ה הצעירים רואים לנגד עיניהם הוא מה שעושה להם את הסדר הראש בכדי לתת את התשובה לשאלה. יהיו כאלה שירחיקו לכת בציר הזמן ויציינו את פיגו או רוי קושטה שאמנם לא מתקרבים לרבע מהמפסרים של CR7 הנפלא, אבל בכל זאת שיחקו תפקיד מאוד משמעותי בכדורגל הפורטוגזי. אלו שראו את אאוסביו דה סילבה פריירה בפעולה יסתכלו בבוז מוחלט כלפי אותם אוהדי רונאלדו/פיגו/קושטה מכיוון שהחלוץ הנפלא הזה, ללא ספק הדבר הכי גדול שאי פעם היה לכדורגל הפורטוגלי להציע, כן, יותר מכריסטיאנו רונאלדו שובר השיאים.
אאוסביו נולד בקולוניה הפורטוגזית מוזמביק (כעת מדינה עצמאית יפיפייה באפריקה) בעיר לאורנסו מארקש שכיום מוכרת בשם מאפוטו ומשמשת כעיר הבירה של המדינה העצמאית. הוא החל לשחק כדורגל במועדון שנשא את אותו שם (שמו של מגלה ארצות פורטוגלי שגילה לראשונה את המדינה האקזוטית) וכאשר סיים את שלושת העונות שלו במועדון הוא צבר לעצמו מאזן של 77 שערים ב-46 משחקים בלבד, כל זה בגילאים 16-18! מכיוון שלאורנסו מארקש הייתה קבוצת בת של ספורטינג ליסבון הגדולה, היה זה טבעי שהחלוץ בעל חוש הכיבוש יעשה את דרכו לשם אבל משהו השתבש והוא מצא את עצמו את היריבה העירונית, בנפיקה, שהפך להיות השחקן הכי גדול בכל תולדות "הנשרים" מעיר הבירה. מה שהביא את הילד להיות תחת פיקודו של בלה גוטמן האגדי הייתה העובדה שהוא היה מהיר, מאוד מהיר! 100 מטר ב-11 שניות זוהי תוצאה נפלאה עבור שחקן כדורגל בימים ההם, לצורך השוואה הדהירה המטורפת של גארת' בייל מול מארק בארטרה הייתה שוות ערך ל-100 מטר ב9.64 שניות. אבל אם לחזור אחורה לספורטינג והמהלך שכשל, אפשר ללמוד מהציטוט של אאוסביו מה הייתה הבעיה. "בנפיקה הציעו לי חוזה מיידי בזמן שספורטינג רצו לקחת אותי כשחקן צעיר של קבוצת הבת, ללא חוזה מקצועי, למבחנים אצלם. הייתי זקוק לכסף הזה כמו אוויר לנשימה. הם היו נחמדים, דיברו עם אמי ואחי והציעו סכום שאחי דרש מהם להכפיל. ללא היסוס הם נענו בחיוב, ידעתי שהכל סגור, ארזתי תיק ואמא קיבלה את הכסף". בזמן המעבר שלו צצו חששות שיחטפו אותו או ינסו לפגוע בו בגלל הבגידה במועדון האם, הוא הוברח למלון באלגראווה ולא שיחק עד חודש מאי כדי להרגיע את הרוחות. הוא החל את הקריירה שלו בבנפיקה בצליעה, כצפוי לילד שרק עכשיו בא לארץ הגדולה מהקולוניה אבל מהר מאוד עשה לעצמו שם בטורניר ידידות בפאריז. בגמר של הטורניר פגשה בנפיק את סנטוס הגדולה של פלה והייתה בפיגור 4:0 עם סיום המחצית הראשונה. בלה גוטמן אמר לעצמו "יאללה מה יש להפסיד" והכניס את אאוסביו. סאנטוס עלו ל5:0 ואז החל המופע הפרטי של הפנתר השחור. שלושער בזק צימק את התוצאה מהר מאוד ל-5:3 וכשאאוסביו הוכשל ברחבה כמה דקות אחרי השלישי, היה צפוי שבנפיקה תצמצם עוד יותר את התוצאה אבל ז'וזה אאגוסטו כשל בבעיטת העונשין. סאנטוס הוסיפו את השישי אבל אאוסביו הקנה לעצמו את התהילה הבינלאומית הראשונה שלו.
בעונה שלאחר מכן הוא המשיך להעצים את תהילתו בכל שבמו רגליו הביא לבנפיקה את הגביע המקומי, ויותר מכך, את אליפות אירופה למועדונים אחרי קרב רב-שערים מול ריאל מדריד שהסתיים 5:3 לפורטוגלים כשצמד של החלוץ עושה את ההבדל בתוצאה. הוא סיים שני לתואר כדור הזהב (ג׳וזף מסופוסט הצ'כי הקדים אותו) רק כדי כעבור 3 שנים לזכות בו בעצמו.
אאוסביו לקח אינספור תארים עם בנפיקה (11 אליפויות ו-5 גביעים מקומיים יחד עם תואר אירופאי אחד) בקריירה שנמשכה 15 שנה וגם היה הראשון שזכה בנעל הזהב של אירופה (1968). החלוץ הפורטוגלי הנפלא עזב את "הנשרים" לקראת שלהי הקריירה שלו כשבמאזנו 638 שערים ב-614 משחקים רשמיים במדיהם.
במדי נבחרת פורטוגל אאוסביו כבש 41 שערים ב-64 הופעות כאשר הזכורה מכל הייתה במונדיאל 1966 מול צפון קוריאה. פורטוגל הייתה בפיגור 3:0 במחצית עד שאאוסביו התעורר עם רביעייה ובישול כדי לעשות 5:3 מדהים.
את השנים האחרונות של הקריירה שלו הוא בילה במועדוני תחתית בפורטוגל ובליגה בארצות הברית.
הישארו מעודכנים
הפנתר השחור הלך לעולמו לפני שלוש שנים בדיוק, בגיל 71. לאחר מותו, הכביש הראשי שמוביל ל"אסטאדיו דה לוז'״ של בנפיקה שונה רשמית לרחוב אאוסביו דה סילבה פריירה, לזכרו. בנוסף, הממשלה הפורטוגלית החליטה כמעט פה אחד שמקום קבורתו יהיה בפנת'און הלאומי, היכן שכבורים כל גדולי האומה הפורטוגלית.
