בחיים, צריך לדעת לקחת את הבחירות הנכונות כי החלטה אחת שלא בכיוון שהיית רוצה שתלך, יכולה להשפיע על המשך חייך בלי שאפילו תתכנן את זה מראש.
את זה למד בדרך הקשה ריקארדו לופס, שוער מצוין לכל הדעת, כאשר בהחלטה פזיזה אחת בחר לרדוף אחרי חלום בלתי ניתן להגשמה במקום להישאר עם שתי הרגליים על הקרקע ולהמשיך בהתקדם בנישה שיותר התאימה לו.
תחילת הקריירה של ריקארדו לופס לא הייתה קלה, הוא החל אותה במדי אתלטיקו מדריד, אבל בשמונה השנים שלו במעודון זכה להופעה בודדת אחת ובעיקר שימש כשוער ראשי של קבוצת המשנה. השוער הבין שבעיר הבירה לא צפוי לו עתיד טוב ולקח החלטה לויאדוליד הקטנה.
אצל הסגולים תחילת הדרך ממש לא האירה פנים עובר ריקארדו. המאמנים עדיין לא סמכו עליו ב100% להיות שוער ראשון מכיוון שהוא היה חסר ניסיון בליגה הבכירה וכך מצא את עצמו השוער מסופסל שנתיים שלמות. לאחר אותן שנתיים הוא החל לקבל את הצ'אנסים שלו בהדרגה, תחילה אלה היו רק משחקי הגביע, בהם נהוג לתת לשוער השני לשחק, לאחר מכן הוא נכנס בין הקורות כדי לחפות על השוער הראשון הפצוע בלית ברירה. ואז, סוף סוף, בעונת 2001-2002, הוא זכה לקרדיט הראוי לו. ריקארדו לופס נכנס בין הקורות בויאדוליד באופן רשמי וקבוע וסיים את עונת 2001-02 בהצטיינות למרות 58 השערים שספגה קבוצתו הצנועה. ממועמדת לירידה, ויאדוליד סיימה במקום ה-13 הרבה בזכות היכולת של ריקארדו לא לאפשר לעוד כדורים לחדור אל הרשת בעקבות ההגנה הלא קיימת שלו. עד כמה היו הופעותיו מרשימות? הוא נבחר על ידי המאמן הלאומי לנסוע יחד עם הנבחרת למונדיאל ביפן ודרום קוריאה, אמנם כשוער שלישי ולאחר שסנטיאגו קניזארס שבר על עצמו בקבוק אפטרשייב ופספס את הנסיעה, אבל עדיין היו שוערים אחרים שעל פי ההיגיון היו אמורים לקבל את הקריאה לנסיעה.
ריקארדו אמנם לא שותף בגביע העולם אבל משך התנעניינות רבה ממועדונים גדולים. בספרד היו אלה ברצלונה, ולנסיה וסלטה ויגו שרדפו אחריו, קבוצות צמרת שהחולשה היחידה שלהן הייתה האיש שבאותה העת עמד בין הקורות. אצל האלופה ולנסיה זה היה אותו קניזארס פצוע והם היו הכי להוטים לסדר לעצמם חלופה דומיננטית עד שהאיש והשיער המחומצן יחזור בין הקורות. ריקארדו הפנים שלא יהיה שוער ראשון אחרי חזרתו של קניזארס ונבהל מהאתגר, את סלטה דחה על הסף בגלל שחשב שיכול להסתדר בקבוצה טובה יותר ובברצלונה גם חשש להילחם על מקומו. אם להתחשב בכל הנתונים האלה, את ההחלטה הבאה שלקח אי אפשר להסביר כלל. ההצעה הבאה שהגיע לסוכנו של השוער הייתה ממנצ'סטר יונייטד, מועדון הפאר האנגלי רצה שמישהו יוכל לקרוא תיגר על פביאן בארטז הצרפתי שלא הפסיק לספק טעויות מביכות שבוע אחר שבוע וגם היה פצוע באותה העת. מחליפו הצפון אירי, רוי קרול, גם לא היה האיש הכי חד בין הקורות וכך מצא את עצמו ריקארדו ביונייטד. עדיין לא ברור מה גרם לספרדי לדחות את הקבוצות במולדו בהן הוא בהחלט יכל להצליח יותר וללכת על האופציה האנגלית, במקום בו הוא לא דובר את השפה, נמצא בתחרות מול 2 שוערים מוערכים יותר ממנו, ובמקום בו משחקים כדורגל שונה ממה שהוא רגיל, אבל כך זה היה וריקארדו הגיע למנצ'סטר.
הישארו מעודכנים
את ההופעה היחידה שלו במדי השדים האדומים באותה עונה הוא ערך במחזור הסיום מול בלקבורן ובפעולה הראשונה שלו עם הלוגו של היונייטד במשחק רשמי הוא הכשיל את אנדי קול ברחבה וגרם לפנדל. את הבעיטה של דייויד דאן הוא עצר, בדרך לניצחון 3:1 של היונייטד אבל הוא הבין מהר מאוד שלא בונים עליו ועבר בהשאלה לראסינג סנטאנדר הספרדית ושימש בתור השוער הבכיר של המועדון כאשר דודו אוואט משמש כשוער משנה שלו. הוא פתח ב34 מתוך ה-38 משחקים של ראסינג והראה שוב שיכולת יש לו, אבל שהליגה הספרדית אמורה להיות הבית שלו ולא אנגליה. למרות זאת, הוא חזר ליונייטד וסיפק את ההצהרה הבאה: "עכשיו כשבארטז לא פה, אני בהחלט מרגיש שאני יכול להיות השוער הראשון של המועדון, השנה בספרד עשתה לי טוב והחזירה אותי לכושר שאני רגיל אליו". במציאות, טים האווארד האמריקני הונחת ביונייטד וגם שיפור גדול ביכולת של רוי קארול ודאי לא תרם. ריקארדו שוב מצא את עצמו כמספר 3 ברוטציה ובזבז שנה נוספת מהקריירה על כלום.
את עונת 2005-06 ריקארדו פתח בתור שוערה של אוסאסונה. אם מישהו היה אומר לו אז בזמן המעבר למנצ'סטר שבעוד 3 שנים הוא ישחק בקבוצה מפאמפלונה, ריקארדו היה דורש מהאיש לעבור בדיקה פסיכיאטרית. את הקבוצה הצנועה הוא הוביל עד לחצי גמר גביע אופ"א ושימש ללא עוררין כמספר 1 שלה לאורך רוב השהות שלו במועדון. אבל לצערו של ריקארדו החסינות שלו החלה להיסדק במועדון, בעיקר כשהגיל החל לשחק תפקיד משמעותי. בעונת 2008-2009 כשריקארדו כבר נושק ל37, הוא איבד את מקומו בהרכב לרוברטו. יכולת מחפירה של מחליפו בין הקורות החזירה אותו לעמדת השוער הראשון והיה נראה שכל עוד הוא חפץ בכך שום דבר לא יזיז אותו מהעמדה הזו. גם כשריקארדו היה כבר בן 40 הוא עדיין שימש בתור השוער הראשון של המועדון אבל בעונת 2011-12, לקראת ינואר הכל השתנה. חוסה לואיס מנדיליבר, המאמן התורן של המועדון הלא יציב, החליט שריקארדו כבר מבוגר מדי, רוברטו לא מספק את הסחורה והנחית על שניהם את אסייר ריאסגו. בסוף אותה עונה ריקארדו בן ה-40 החליט שזהו ופרש.
בינואר 2013 ריקארדו הוזעק באופן דרמטי בין הקורות של אוסאסונה שוב לאחר שריאסגו נפצע. אחרי שישב על הספסל באחד המשחקים, הוא הוזעק להציל את המולדת לאחר הרחקתו של השוער הראשון אנדרס פרננדס ובכך הפך להיות השחקן השני המבוגר ביותר בליגה הספרדית הבכירה, בגיל 41 כאשר היחיד שמקדים אותו שיחק אי שם ב1935. לאחר אותה עונה הוא פרש סופית והחליט להפוך למאמן שוערים.
ביוני 2013 הוא קיבל את הג'וב הראשון שלו כמאמן כאשר התמנה למאמן שוערים בקבוצתו של ליאור רפאלוב, קלאב ברוז'. הוא הפך למאמנם של מתיו ראיין, ולאדה קוייוביץ' וסוון דהוסט אך שוב ראה את התסריט מאוסאסונה חוזר כאשר ראיין וקויוביץ' נפצעו וכרטיס שחקן חירום הונפק לו כדי לשבת על הספסל כשוער מחליף לדהוסט הצעיר באחד המשחקים.
ריקארדו יודע שלולא היה מתעקש על המעבר לאנגליה ונשאר בספרד, הקריירה שלו ככל הנראה הייתה נראת נוצצת יותר אבל כזה היה ריקארדו, עקשן שקשה להניע אותו מהפעולה שבחר. בינתיים הוא שוב נעלם מאור הזרקורים אחרי שבמשך שנה שימש גם כמאן השוערים בנבחרת יפן. מי יודע, אולי אוסאסונה תזעיק אותו, בגיל 45 שחגג אמש, עוד הפעם להציל אותה בזמן הקרוב.
